Page 603 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 603
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ג 581
הָּ 1ד ָבר ֶׁשהּוא ָצִריְך לֹו – "מה שאי ְּד ֵמי ַהַּמְׁשּכֹון ִל ְב ָע ָליו ְותֹו ֵב ַע ַהּ ְׁש ָאר ַּב ִּדין.
אפשר בלעדיו ואין לו תחליף ,כמו הֶ 1א ָחד ַהְּמ ַמְׁשֵּכן ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵבית ִּדין אֹו ֶׁשִּמְׁשְּכנֹו ְּב ָידֹו
שביאר יתרומם ויתעלה 'כי היא כסותו
ִּב ְזרֹו ַע אֹו ִמ ַּד ַעת ַהּלֹו ֶוה – ִאם ִאיׁש ָע ִני הּוא ּו ִמְׁשְּכנֹו ָּד ָבר לבדה' וכו' (שמות כב,כו)" (פה"מ ב"מ ט,יג).
ֶׁשהּוא ָצ ִריְך לֹוֲ ,ה ֵרי ֶזה ְמ ֻצ ֶּוה ְל ַה ֲח ִזיר לֹו ַה ֲעבֹוט ְּב ֵעת ֶׁשהּוא ה 2עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה – ואינו לוקה,
מפני שהוא לאו שאין בו מעשה ,שהרי
אי החזרת המשכון היא רק הימנעות ָצִריְך לֹוַ :מ ֲח ִזיר לֹו ֶאת ַהַּכר ַּבַּל ְי ָלה ְּכ ֵדי ִליַׁשן ָע ָליוְ ,ו ֶאת
מעשיית מעשה (סנהדרין יח,א) .הּוא ַה ַמ ֲחֵרָׁשה ַּבּיֹום ְּכ ֵדי ַל ֲעׂשֹות ָּבּה ְמ ַלא ְכּתֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ " :הֵׁשב
אֹו ֵמר – " ִאם ָחבֹל ַּת ְחּבֹל ַׂש ְל ַמת ֵר ֶעָך, ָּתִׁשיב לֹו ֶאת ַה ֲעבֹוט" (שם).
ַעד ּבֹא [שקיעת] ַהׁ ֶּש ֶמׁש ְּתִׁשי ֶבּנּו לֹוִּ .כי הָ 2ע ַבר ְוֹלא ֵהִׁשיב לֹו ְּכ ֵלי ַהּיֹום ַּבּיֹום ּו ְכ ֵלי ַהַּל ְי ָלה ַּבַּל ְי ָלה
ִהוא ְכסּו ֹתה ְל ַב ָּדּה ִהוא ִׂש ְמ ָלתֹו ְלעֹרֹו,
– עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִתְׁשַּכב ַּב ֲעבֹטֹו" (שם כד,יב) ַּבֶּמה ִיְׁשָּכב ְו ָה ָיה ִּכי ִי ְצ ַעק ֵא ַלי ְוָׁש ַמ ְע ִּתי
ִּכי ַחּנּון ָא ִני".
– ֹלא ִּתְׁשַּכב ַו ֲעבֹוטֹו ֶא ְצ ְלָך :זֹו ְּכסּות ַל ְי ָלהּ .ו ַבֵּכ ִלים ֶׁשהּוא
הֶׁ 3שֹּלא ִיּ ָׁש ֵמט ַהחֹוב ַּבׁ ְּש ִבי ִעית – עֹוֶׂשה ָּב ֶהן ְמ ַלא ְכּתֹו ַּבּיֹום אֹו לֹו ְבָׁשן ,הּוא אֹו ֵמרַ " :עד ּבֹא
ַהׁ ֶּש ֶמׁש ְּתִׁשי ֶבּנּו לֹו" (שמות כב,כה) – ְמ ַלֵּמד ֶׁשַּמ ֲח ִזירֹו ָּכל ַהּיֹום.
שבסוף השנה השביעית במחזור השנים,
בשנת השמיטה ,נמחקים כל החובות.
"המלוה על המשכון אינו משמיט, הִ 3אם ֵּכן הּואֶׁ ,שַּמ ֲח ִזיר לֹו ַהַּמְׁשּכֹון ְּב ֵעת ֶׁשהּוא ָצִריְך לֹו
והוא שיהיה החוב כנגד [שווה לערך]
ְולֹו ֵק ַח אֹותֹו ְּב ֵעת ֶׁש ֵאינֹו ָצ ִריְך לֹוַ ,מה ּיֹו ִעיל ַהַּמְׁשּכֹון? ְּכ ֵדי המשכון .ואם היה יתר – משמיט היתר
ֶׁשֹּלא ִיּ ָׁש ֵמט ַהחֹוב ַּבׁ ְּש ִבי ִעיתְ ,וֹלא ֵי ָעֶׂשה ִמַּט ְל ְט ִלין ֵא ֶצל על המשכון" (שמיטה ויובל ט,יד)" ,מפני
שבעל חוב יש לו מקצת קניין בגופו
שלמשכון" (אישות ה,כג) ,וכאילו קנה ָּב ָניוֶ ,אָּלא ִיָּפַרע ִמן ַהַּמְׁשּכֹון ַא ַחר ֶׁשֵּמת ַהּלֹוֶוה.
את המשכון עד החזרת ההלוואה, הָ 4הא ָל ַמ ְד ָּת ֶׁש ַהְּמ ַמְׁשֵּכן ֶאת ֶה ָע ִני ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָצִריְך לֹו ְוֹלא
ולכן נחשב כאילו כבר הוחזרה לו
ההלוואהֵ .י ָעֶׂשה ִמַּט ְל ְט ִלין ֵא ֶצל ָּב ָניו ֶה ֱח ִזירֹו לֹו ִּב ְז ַמּנֹו – עֹו ֵבר ִמּׁשּום ְׁשלָׁשה ֵׁשמֹותִ :מּׁשּום "ֹלא
– שאילו לא היה לוקח את המשכון ָתבֹא ֶאל ֵּביתֹו" (דברים כד,י) ּו ִמּׁשּום " ָהֵׁשב ָּתִׁשיב לֹו ֶאת ַה ֲעבֹוט"
והיה מת הלווה ,לא היה יכול לגבות (שם כד,יג) ּו ִמּׁשּום "ֹלא ִתְׁשַּכב ַּב ֲעבֹטֹו" (שם כד,יב).
את חובו מן המשכון שביד היורשים, הַּ 5בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ֶׁשִּמְׁשְּכנֹו ֶׁשֹּלא ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאתֹו.
מפני שמיטלטלין של הלווה הנמצאים
ֲא ָבל ִאם ִמְׁשְּכנֹו ִּבְׁש ַעת ַה ְל ָו ָאתֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר לֹו ְּכ ָלל ,ביד היורשים אינם משועבדים לבעל
חוב (להלן יא,ז) .אך כאשר המלווה נוטל
משכון ,הוא יכול לגבות ממנו את חובו, ְו ֵאינֹו עֹו ֵבר ְּבֵׁשם ִמן ַהּ ֵׁשמֹות ָה ֵאּלּו.
גם אם מת הלווה ,מפני שהחוב נחשב חפצי משכון
כגבוי ,ואפילו החזיר את כלי היום ביום וְׁ 1שלּו ַח ֵּבית ִּדין ֶׁשָּבא ְל ַמְׁשֵּכן – ֹלא ְי ַמְׁשֵּכן ְּד ָבִרים ֶׁש ִאי
ואת כלי הלילה בלילה.
ֶא ְפָׁשר ְל ָא ָדם ִל ֵּתן אֹו ָתן ַמְׁשּכֹוןְּ ,כגֹון ֶּב ֶגד ֶׁש ָע ָליו ּו ְכ ִלי
הֵׁ 4שמֹות – איסורים. ֶׁשאֹו ֵכל ּבֹו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּוּ .ו ַמִּני ַח ִמָּטה ּו ַמָּצע ֶל ָעִׁשירּ ,ו ִמָּטה
ּו ַמָּפץ ֶל ָע ִניְ ,ו ָכל ַהִּנ ְמ ָצא ְּב ָידֹו חּוץ ֵמ ֵאּלּו ֵיׁש לֹו ְל ַמְׁשְּכנֹו,
הִ 5מְׁשְּכנֹו ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאתֹו – מרצונו
בשעת ההלוואה.
ְו ַי ֲח ִזיר לֹו ְּכ ֵלי ַהּיֹום ַּבּיֹום ּו ְכ ֵלי ַהַּל ְי ָלה ַּבַּל ְי ָלהָ .היּו ְל ָפ ָניו ְׁש ֵני וְּ 1ד ָבִרים ֶׁש ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ָא ָדם ִל ֵּתן אֹו ָתן
ַמְׁשּכֹון – דברים שהם צרכיו הבסיסים ֵּכ ִלים – נֹו ֵטל ֶא ָחד ּו ַמ ֲח ִזיר ֶא ָחד.
ואי אפשר לאדם בלעדיהם (סמ"ע צז,לז).
ַמָּצעַ ...מָּפץ – לביאור ,ראה לעיל א,ז .חּוץ ֵמ ֵאּלּו ֵיׁש לֹו ְל ַמְׁשְּכנֹו – מפני שעתיד להחזיר את המשכון .ולהבדיל
מגביית חוב ,שהחפצים הנגבים אינם מוחזרים ,מסדרים ללווה חפצים אחרים (לעיל א,ז.)1
