Page 598 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 598
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק א-ב 576
זָ 3ה ָיה ִאָּכר אֹו ַחָּמר – ֵאין נֹו ְת ִנין לֹו ֹלא ִצ ְמּדֹו ְוֹלא ֲחמֹורֹו. זַ 3חָּמר – נוהג חמורִ .צ ְמּדֹו – צמד
ְו ֵכן ִאם ָה ָיה ַסָּפן – ֵאין נֹו ְת ִנין לֹו ְס ִפי ָנתֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין לֹו בקרֵ .אין ֵאּלּו ֵּכ ִלים – המשמשים ככלי
ְמזֹונֹות ֶאָּלא ֵמ ֵאּלּו; ֵאין ֵאּלּו ֵּכ ִלים ֶאָּלא ְנ ָכ ִסיםְ ,ו ִיָּמ ְכרּו ִעם עבודה בעבודה שאפשר להתפרנס
ממנה באותו יוםֶ .אָּלא ְנ ָכ ִסים – שאפשר
ְׁש ָאר ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְּב ֵבית ִּדיןְ ,ו ִיָּנ ְתנּו ְל ַב ַעל חֹובֹו. להשכיר אותם ,כשם שאפשר להשכיר
ח ַמ ְלֶוה ֶׁשָּבא ְל ִהָּפַרע ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ַהּלֹוֶוהְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ָיה ַהּלֹוֶוה קרקעות ובתים.
ִּב ְמ ִדי ָנה ְרחֹו ָקהְ ,ו ָת ְפ ָסה ָה ִאּ ָׁשה ִמַּט ְל ְט ִלין ִמִּנ ְכ ֵסי ַהַּב ַעל ח עֹו ֵמד – נמצא לפנינו.
ְּכ ֵדי ֶׁש ִּתּזֹון ֵמ ֶהן – מֹו ִצי ִאין אֹו ָתן ִמ ָּי ָדּה ְונֹו ְת ִנין ְל ַב ַעל חֹוב,
ֶׁש ֲא ִפּלּו ָה ָיה ַּב ְע ָלּה עֹו ֵמדֹ ,לא ָה ָיה ָיכֹול ָלזּון ֶאת ִאְׁשּתֹו ּו ָב ָניו
ַעד ֶׁש ִּי ְפַרע ָּכל חֹובֹו.
ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני אְ 1מ ַס ְּדִרין – ראה לעיל ביאור א,ז.1
ב ְו ֵאין אֹו ְסִרין אֹותֹו – אסור להטיל עונש
השבעת הלווה העני גופני ,כגון מאסר או מלקות ,על חיוב
פטור הלווה משבועה כשאין לו לפרוע ממוני שבא בהיתר (מ"מ)ְּ .כ ֶד ֶרְך ֶׁש ָּד ִנין
ַהּגֹו ִיים – את כל מי שבא לפניהם .ואם
אִּ 1דין ּתֹוָרהֶׁ ,שִּב ְז ַמן ֶׁש ִּי ְתַּבע ַהַּמ ְלֶוה ֶאת חֹובֹוִ :אם ִנ ְמ ְצאּו בעל חובו של אדם נוגש אותו ולוחצו
באיסור תורה ואין לו מה לשלם ,ומכריח
ַלּלֹוֶוה ְנ ָכ ִסים – ְמ ַס ְּדִרין לֹו ְונֹו ְת ִנין ְל ַב ַעל חֹוב ֶאת ַהּ ְׁש ָאר,
אותו ללכת לערכאות של גויים ,וחושש ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל א,ז); ְו ִאם ֹלא ִנ ְמ ָצא ַלּלֹו ֶוה ְּכלּום ,אֹו ִנ ְמ ָצא
ממאסר אם יודה שהוא חייב" ,יכול
לֹו ְּד ָבִרים ֶׁשְּמ ַס ְּדִרין לֹו ִּב ְל ַבד – ֵי ֵלְך ַהּלֹוֶוה ְל ַדְרּכֹוְ ,ו ֵאין להישבע שאינו חייב דבר ,ויחשוב
אֹו ְסִרין אֹותֹוְ ,ו ֵאין אֹו ְמִרין לֹו ' ָה ֵבא ְר ָא ָיה ֶׁש ַא ָּתה ָע ִני'ְ ,וֹלא בלבו שאינו חייב לו דבר [כיוון שהתורה
ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָּד ִנין ַהּגֹו ִייםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִת ְה ֶיה ּלֹו פטרה אותו מלשלם] ,אלא אם כן יהיה
ְּכנֹ שׁ ֶ�ה" (שמות כב,כד). לו מה לתת" (שו"ת תי).
אֶ 2אָּלא אֹו ְמִרין ַלַּמ ְלֶוה ' ִאם ַא ָּתה יֹו ֵד ַע ְנ ָכ ִסים ָל ֶזה ַהְּמ ֻח ָּיב, בַ 1מ ֲחִרי ִמין – ראה לעיל א,ד.
ֵלְך ְלָך ּו ְתפֹס אֹו ָתן' .בָ 1ט ַען ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין ְו ֶה ְחִּביא
בֶׁ 2שַרּבּו ָהַרָּמ ִאים – בגלל הקלות
אֹו ָתן ַו ֲהֵרי ֵהן ְּבתֹוְך ֵּביתֹו – ֵאין ִמן ַה ִּדין ֶׁש ִּיָּכ ֵנס ְל ֵביתֹוֹ ,לא
להתחמק מלשלם ,נתפתו אנשים
לטעון שאין להם נכסים להחזיר מהם
את ההלוואה שלווְ .ו ִנ ְנ ֲע ָלה ֶּד ֶלת ִּב ְפ ֵני הּוא ְוֹלא ְׁש ִלי ַח ֵּבית ִּדיןֶׁ ,ש ַהּתֹו ָרה ִה ְקִּפי ָדה ַעל ֶזהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
לֹו ִוין – ונמנעו בני אדם מלהלוות
"ַּבחּוץ ַּת ֲעמֹד" (דברים כד,יא)ֲ ,א ָבל ַמ ֲח ִרי ִמין ַעל ִמי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְוֹלא זה לזה מחשש שלא יפרע הלווה את
ִי ֵּתן ְל ַב ַעל חֹובֹו. חובוִ .ה ְת ִקינּו ֶׁשַּמְׁשִּבי ִעין וכו' – כדי
להרתיע את הבריות מלהתחמק מלשלם תקנת גאונים להשבעת הלווה
בְּ 2כֶׁשָראּו ַהְּגאֹו ִנים ָהִראׁשֹו ִנים ֶׁש ָע ְמדּו ַא ַחר ִחּבּור ַה ַּת ְלמּוד, את חובותיהם .אבל אין משביעים את
הרמאי ,מפני שהוא חשוד להישבע
ֶׁשַרּבּו ָהַרָּמ ִאים ְו ִנ ְנ ֲע ָלה ֶּד ֶלת ִּב ְפ ֵני לֹוִוין – ִה ְת ִקינּו ֶׁשַּמְׁשִּבי ִעין לשקר (ראה להלן ד) ,ונמצא מי שמלווה
ֶאת ַהּלֹוֶוה ְׁשבּו ָעה ֲחמּוָרה ְּכ ֵעין ֶׁשַּלּתֹוָרה ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ, לו מפסיד (י') .וכבר תוקנו תקנות רבות
כדי להקל על הלווים (להקלה בגבייה ,ראה ֶׁש ֵאין לֹו ְּכלּום ָי ֵתר ַעל ְּד ָב ִרים ֶׁשְּמ ַס ְּד ִרין לֹוְ ,וֶׁשֹּלא ֶה ְחִּביא
להלן יז,ט; לגבייה משדה בינונית ,ראה להלן יט,א; ְּב ַיד ֲא ֵח ִרים ְוֹלא ָנ ַתן ַמ ָּת ָנה ַעל ְמ ָנת ְל ַה ֲח ִזיר.
להקלה בחקירת העדים ,ראה עדות ג,א; לעדות
בשטר ,ראה שם ג,ו)ְ .נ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – אחיזת ספר תורה בעת ההשבעה או תפילין בתלמיד חכמים (שבועות יא,ח; יא,יב) .ובמקום
צורך ,אפשר להשביעו על התנ"ך (שו"ת סג).
