Page 595 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫ִה ְלכֹות ַמ ְל ֶוה ְולֹו ֶו ה‬ ‫‪ ‬‬

‫ֵיׁש ִּב ְכ ָל ָלן ְׁש ֵּתים ֶעְׂש ֵרה ִמ ְצוֹות‪ַ ,‬א ְרַּבע ִמ ְצוֹות ֲעֵׂשה ּוְׁשמֹו ֶנה מניין המצוות‪ :‬א) ָמְך – נזקק לעזרה‪,‬‬
‫מפני שעומד להתמוטט מבחינה כלכלית‬
‫ִמ ְצוֹות ֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ְ ,‬ו ֶזה הּוא ְּפָר ָטן‪ :‬א) ְל ַה ְלוֹות ְל ָע ִני ָו ָמְך‪.‬‬
‫(כלשון הפסוק "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך"‬ ‫ב) ֶׁשֹּלא ִיּ ֹגׂש אֹותֹו‪ .‬ג) ִל ְנּ ֹגׂש ֶאת ַהָּנ ְכִרי‪ .‬ד) ֶׁשֹּלא ְי ַמְׁשֵּכן ַּב ַעל‬
‫חֹוב ִּב ְזרֹו ַע‪ .‬ה) ְל ַה ֲח ִזיר ַהַּמְׁשּכֹון ִל ְב ָע ָליו ִּב ְז ַמן ֶׁשהּוא ָצִריְך‬
‫(ויקרא כה‪,‬לה)‪ .‬ראה להלן א‪,‬א‪ .‬וראה גם מתנות‬

‫עניים י‪,‬ז‪" :‬המחזיק ביד ישראל שמך‪ ...‬שלא ייפול‬

‫ויצטרך")‪ .‬ב) ֶׁשֹּלא ִיּ ֹגׂש – שלא ילחץ אותו‬ ‫לֹו‪ .‬ו) ֶׁשֹּלא ְי ַא ֵחר ַהַּמְׁשּכֹון ִמְּב ָע ָליו ֶה ָע ִני ְּב ֵעת ֶׁשהּוא ָצִריְך‬
‫כדי שיחזיר את ההלוואה (ת"א לדברים‬ ‫לֹו‪ .‬ז) ֶׁשֹּלא ַי ֲחבֹל ַא ְל ָמ ָנה‪ .‬ח) ֶׁשֹּלא ַי ֲחבֹל ֵּכ ִלים ֶׁשעֹוִׂשין ָּב ֶהן‬
‫טו‪,‬ב)‪ ,‬כשיודע שאין לו ממה להחזיר‪,‬‬ ‫ֹא ֶכל ֶנ ֶפׁש‪ .‬ט) ֶׁשֹּלא ִי ֵּתן ַהַּמ ְלֶוה ְּבִרִּבית‪ .‬י) ֶׁשֹּלא ִי ְלֶוה ַהּלֹוֶוה‬
‫"ולא יצר לו" (מניין המצוות בהקדמה למשנה‬

‫תורה‪ ,‬ל"ת רלד)‪ .‬ד) ֶׁשֹּלא ְי ַמְׁשֵּכן – שלא‬ ‫ְּבִרִּבית‪ .‬יא) ֶׁשֹּלא ִי ְת ַע ֵּסק ָא ָדם ֵּבין ַמ ְלֶוה ְולֹוֶוה ְּבִרִּבית‪ֹ ,‬לא‬
‫ייקח ממנו משכון‪ ,‬כלומר עירבון‪ ,‬כדי‬ ‫ָי ִעיד ֵּבי ֵני ֶהן ְוֹלא ִי ְכּ ֹתב ְׁש ָטר ְוֹלא ַי ֲערֹב‪ .‬יב) ִל ְלוֹות ִמן ַהָּנ ְכִרי‬
‫להבטיח את החזרת ההלוואה‪ֶׁ .‬שֹּלא‪...‬‬
‫ִּב ְזרֹו ַע – לא בכוח ומעצמו‪ ,‬אלא רק‬ ‫ּו ְל ַה ְלוֹות לֹו ְּבִרִּבית‪ּ .‬ו ֵבאּור ִמ ְצוֹות ֵאּלּו ִּב ְפָר ִקים ֵאּלּו‪.‬‬

‫בפקודת דיין ועל ידי שלוחו (סה"מ ל"ת‬

‫רלט)‪ .‬ולעולם אסור להיכנס לביתו (להלן ב‪,‬ב)‪ .‬ז) ֶׁשֹּלא ַי ֲחבֹל – שלא ייקח משכון‪.‬‬

‫א ָיכֹול ְרׁשּות – שהרי הפסוק מתחיל‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ִרא ׁשֹון‬ ‫ ‬

‫במילה "אם"‪ַּ .‬ת ְלמּוד לֹו ַמר – בחובת‬ ‫א‬

‫מצַות הצדקה‪ִּ" :‬כי ִי ְה ֶיה ְבָך ֶא ְביֹון‬ ‫מצַות הלוואה; הגבייה‬

‫ֵמ ַא ַחד ַא ֶחיָך ְּב ַא ַחד ְׁש ָעֶריָך ְּב ַאְר ְצָך ֲאֶׁשר‬ ‫מצַות ההלוואה ואיסור הנגישה‬
‫ה' ֱאֹל ֶהיָך ֹנ ֵתן ָלְך‪ֹ ,‬לא ְת ַאֵּמץ ֶאת ְל ָב ְבָך‬
‫ְוֹלא ִת ְקּפֹץ ֶאת ָי ְדָך ֵמ ָא ִחיָך ָה ֶא ְביֹון‪ִּ .‬כי‬ ‫א ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ְל ַה ְלוֹות ַל ֲע ִנ ֵּיי ִיְׂשָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬אם ֶּכ ֶסף‬
‫ָפ ֹת ַח ִּת ְפ ַּתח ֶאת ָי ְדָך לֹו‪ְ ,‬ו ַה ֲע ֵבט ַּת ֲע ִבי ֶטּנּו‬
‫ַּת ְל ֶוה ֶאת ַעִּמי‪ֶ ,‬את ֶה ָע ִני ִעָּמְך" (שמות כב‪,‬כד); ָיכֹול ְרׁשּות?‬

‫ַּת ְלמּוד לֹו ַמר‪ְ [" :‬ו] ַה ֲע ֵבט ַּת ֲע ִבי ֶטּנּו‪( "...‬דברים טו‪,‬ח)‪ּ .‬ו ִמ ְצ ָוה [הלווה לו] ֵּדי ַמ ְחסֹרֹו ֲאֶׁשר ֶי ְח ַסר לֹו"‪.‬‬
‫ּו ִמ ְצָוה זֹו ְּגדֹו ָלה ִמן ַהְּצ ָד ָקה – "שמונה‬
‫מעלות יש בצדקה‪ ,‬זו למעלה מזו‪.‬‬ ‫זֹו ְּגדֹו ָלה ִמן ַהְּצ ָד ָקה ַעל ֶה ָע ִני ַהּׁשֹו ֵאל‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה ְּכ ָבר ִנ ְצַרְך‬
‫מעלה גדולה שאין למעלה ממנה – זה‬ ‫ִלְׁש ֹאל‪ְ ,‬ו ֶזה ֲע ַד ִין ֹלא ִהִּגי ַע ְל ִמ ָּדה זֹו‪ְ .‬ו ַהּתֹוָרה ִה ְקִּפי ָדה ַעל‬
‫המחזיק ביד ישראל שמך‪ ,‬ונותן לו‬ ‫ִמי ֶׁש ִּיָּמ ַנע ִמְּל ַה ְלוֹות ֶל ָע ִני‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬וָר ָעה ֵעי ְנָך ְּב ָא ִחיָך‬

‫מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות‬ ‫ָה ֶא ְביֹון‪( "...‬שם טו‪,‬ט)‪.‬‬
‫או ממציא לו מלאכה [נותן לו עבודה]‬

‫כדי לחזק את ידו [יכולתו הכלכלית]‪ ,‬עד‬

‫שלא [לפני ש]יצטרך לבריות ולא ישאל‪ .‬ועל זה נאמר‪" :‬והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה‪,‬לה)‪ ,‬כלומר‪ :‬החזק‬

‫בו שלא ייפול ויצטרך" (מתנות עניים י‪,‬ז)‪ֶ .‬ה ָע ִני ַהּׁשֹו ֵאל – עני המבקש לקבל צדקה למחייתו‪ְ .‬ו ֶזה ֲע ַד ִין ֹלא ִהִּגי ַע ְל ִמ ָּדה‬

‫זֹו – "כי מי שנצרך וגילה פניו [ולא התבייש] לבקש מבני אדם‪ ,‬אין מצוקתו וצערו כמו זה שעדיין לא גילה פניו‪ ,‬הזקוק‬

‫לעזרה כדי שלא יתגלה מצבו ולא יהא נצרך" (סה"מ עשה קצז)‪ .‬אלא הוא מבקש הלוואה כדי להיחלץ מן המשבר הכלכלי‬

‫שפקד אותו או לצורך עסקי וכדומה‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬הׁ ָּש ֶמר ְלָך ֶּפן ִי ְה ֶיה ָד ָבר ִעם ְל ָב ְבָך ְב ִל ַּי ַעל‪ְ ...‬וָר ָעה ֵעי ְנָך ְּב ָא ִחיָך ָה ֶא ְביֹון‬

‫ְוֹלא ִת ֵּתן לֹו‪ְ ,‬ו ָקָרא ָע ֶליָך ֶאל ה' ְו ָה ָיה ְבָך ֵח ְטא"‪ .‬והתורה מכנה אותו בכינוי הקשה 'בליעל'‪.‬‬