Page 596 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 596
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק א 574
ב ַהּנֹו ֵגׂש – התובע את הלוואתו מן ב ָּכל ַהּנֹו ֵגׂש ֶאת ֶה ָע ִני ְוהּוא יֹו ֵד ַע ֶׁש ֵאין לֹו ַמה ַּי ֲח ִזיר לֹו –
העני אף על פי שהוא יודע שאין לו ,ובכך
עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִת ְה ֶיה ּלֹו ְּכ ֹנ ׁש ֶ�ה" (שמות כב,כד). לוחץ אותו ומצר לו .ומטרת האיסור
ּו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ִל ְנּ ֹגׂש ֶאת ַהָּנ ְכִרי ּו ְל ָה ֵצר לֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֶ " :את ַהָּנ ְכִרי להפיג את הלחץ הנפשי הבא בעקבות
מצוקתו הכלכלית של האדםִ .ל ְנּ ֹגׂש
ִּתּ ֹגׂש" (דברים טו,ג) – ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה ָל ְמדּו ֶׁשּזֹו ִמ ְצ ַות ֲעֵׂשה.
גָ 1אסּור ְל ָא ָדם ְל ֵהָראֹות ְל ַב ַעל חֹובֹו ִּב ְז ַמן ֶׁשּיֹו ֵד ַע ֶׁש ֵאין לֹו, ֶאת ַהָּנ ְכִרי – "וללחוץ עליו בתביעת
החובות ,כדרך שנצטווינו לחמול על
ישראל והוזהרנו מלנגשו" (סה"מ עשה ֲא ִפּלּו ַל ֲעבֹר ְל ָפ ָניוֶׁ ,שֹּלא ַי ְפ ִחידֹו אֹו ַי ְכ ִלימֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו
ּתֹו ְבעֹו; ְו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ְּת ָבעֹוּ .ו ְכֵׁשם ֶׁש ָאסּור ָל ֶזה ִל ְתּבֹ ַע, קמב) .ולכאורה ,יש היגיון כלכלי והצדקה
ָּכְך ָאסּור ַלּלֹוֶוה ִל ְכּבֹׁש� ָממֹון ֲח ֵברֹו ֶׁשְּב ָידֹו ְולֹו ַמר לֹו ' ֵלְך ָוׁשּוב' ללקיחת ריבית על הלוואה ,אלא שראוי
לעשות חסד ולפנים משורת הדין עם
ְוהּוא ֵיׁש לֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :אל ּ ֹתא ַמר ְל ֵר ֲעָך ֵלְך ָוׁשּוב" (משליג,כח). האח הישראלי ,כבהחזרת אבדה (גזלה
גְ 2ו ֵכן ָאסּור ַלּלֹוֶוה ִל ַּקח ַה ַה ְלָו ָאה ּו ְלהֹו ִצי ָאּה ֶׁשֹּלא ְלצֶֹרְך ואבדה יא,ג) ,אף על פי שיש היגיון שלא
לחפש את בעל האבדה ,וכמו באיסור
ּו ְל ַאְּב ָדּה ַעד ֶׁשֹּלא ִי ְמ ָצא ַּב ַעל חֹוב ֵמ ַא ִין ִי ְגֶּבהַ ,אף ַעל ִּפי נקימה ונטירה (דעות ז,ז-ח) ,שיש היגיון
ֶׁש ַהַּמ ְלֶוה ָעִׁשיר ָּגדֹולְ .ועֹוֶׂשה ֶזה ָרָׁשע הּואֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לֶוה שלא ייתן האדם דבר מה למי שלא נתן
ָרָׁשע ְוֹלא ְיַׁשֵּלם" (תהלים לז,כא)ְ .ו ִצּוּו ֲח ָכ ִמים ְו ָא ְמרּוְ :י ִהי ָממֹון לו .ולגוי – התורה מצָּוה שבהתנהלות
ֲח ֵבָרְך ָח ִביב ָע ֶליָך ְּכֶׁשָּלְך. כלכלית עלינו להבדיל בינו ובין ישראל,
כשם שאסור לתת מתנה לגוי (זכייה ומתנה
ג,יא) – והכל כדי להתרחק מן הגויים ,הגבייה
דְּ 1כֶׁש ִּי ְתַּבע ַהַּמ ְלֶוה ַה ְלָו ָאתֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָעִׁשיר ְו ַהּלֹוֶוה עד שהסתייגו חכמים אפילו במצוה זו
מחשש לקשירת קשרים עם הגויים (להלן
ָּדחּוק ְו ָטרּוד ִּב ְמזֹונֹותֵ ,אין ְמַר ֲח ִמין ַּב ִּדיןֶ ,אָּלא ּגֹו ִבין לֹו חֹובֹו ה,ב)ִ .מִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה – כפי ששמעו איש
ַעד ְּפרּו ָטה ַא ֲחרֹו ָנה ִמָּכל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ִּיָּמ ְצאּו לֹוְ .ו ִאם ֹלא מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין
ִה ְסִּפיקּו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – ּגֹו ִבין ִמן ַה ַּקְר ַקעַ ,א ַחר ֶׁשַּמ ֲחִרי ִמין ַעל את דברי המקרא.
ִמי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין אֹו ִמי ֶׁש ָּי ַדע לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין ְוֹלא ְי ִבי ֵאם גֶׁ 1שֹּלאַ ...י ְכ ִלימֹו – שלא יבייש אותו.
ְל ֵבית ִּדין.
ִל ְכּבֹ�ׁש – להסתירֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרַ " :אל ּתֹא ַמר
ְלֵר ֲעָך ֵלְך ָוׁשּוב ּו ָמ ָחר ֶא ֵּתן ְו ֵיׁש ִא ָּתְך".
גֶׁ 2שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לֶוה ָרָׁשע ְוֹלא ְיַׁשֵּלם ,דְ 2וגֹו ִבין ִמָּכל ַק ְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש לֹו; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְמֻׁש ְעֶּב ֶדת
ְו ַצ ִּדיק חֹו ֵנן ְונֹו ֵתן".
ִל ְכ ֻתַּבת ִאְׁשּתֹו אֹו ְל ַב ַעל חֹוב ֶׁש ָּק ַדםּ ,גֹו ִבין ָל ֶזהְ ,ו ִאם ָיבֹוא
ָהִראׁשֹון ְו ִי ְטרֹף – ִי ְטרֹף. דְּ 1כֶׁש ִּי ְתַּבע ַהַּמ ְלֶוה ַה ְלָו ָאתֹו – ויש
ללווה ממה לפרוע אותהֵ .אין ְמַר ֲח ִמין
ַּב ִּדין – "וכן בדיני ממונות – אין מרחמין על הדל ,שלא תאמר 'עני הוא זה ,ובעל דינו עשיר ,והואיל ואני והעשיר
חייבין לפרנסו ,אזכנו בדין ,ונמצא מתפרנס בכבוד' .על זה הזהירה תורה' :ודל לא תהדר בריבו' (שמות כג,ג) ,ונאמר:
'לא תשא פני דל' (ויקרא יט,טו)" (סנהדרין כ,ד)ּ .גֹו ִבין לֹו חֹובֹו – כשנתבע לפרוע את הלוואתו ,אם אין לו כסף – גובין את
חובו מן המיטלטלין שלו ,שהם כממון ,שהרי אפשר למכרם בכל מקום .ואם אין לו מיטלטלין – גובין מן המקרקעין
שלו (רי"ף .הובא בי')ַ .מ ֲח ִרי ִמין – החרם הוא קללה .בדיני ממונות החרם נעשה באמירה כללית בלא להזכיר שמו של
אדם מסוים .והחרם בדיני ממונות הוא מתקנת גאונים הבאה למנוע מבעלי דין לטעון טענות שקר ולהיפטר מחיובים
(שלוחין ושותפין ג,יא; גזלה ואבדה ד,ה .ולעניין שהאמירה היא בכל דיני ממונות ,ראה מ"מ שכירות ב,ח)ַ .על ִמי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין – מי
שמחזיק במיטלטלים של הלווהִ .מי ֶׁש ָּי ַדע לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין – מי שיודע שיש ללווה מיטלטלין.
דִ 2מָּכל ַקְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש לֹו – אך לא מביתו ,כדי שלא להשליכו לרחוב (להלן ב,ב; שו"ת צו)ֶׁ .ש ִהיא ְמֻׁש ְעֶּב ֶדת ִל ְכ ֻתַּבת ִאְׁשּתֹו
– שהקרקע משועבדת לגביית כתובת אשתו ,אם תתגרש או שימות ,כשזמן נישואי אשתו קודמים למתן ההלוואה.
ְל ַב ַעל חֹוב ֶׁש ָּק ַדם – שהלוואתו קדמה ,אך עדיין לא הגיע זמן פרעונהְ .ו ִי ְטרֹף – ייקח מן המלווה שגבה ראשון ,מפני
שהוא מחזיק בידו קרקע המשועבדת לחובו.
