Page 601 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 601
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ב-ג 579
בתוך ביתו (בבלי כתובות יט,א) ,מפני שיש וְ 2ו ֵכן ָּכל ִמי ֶׁש ֵּיׁש ָע ָליו ְׁש ַטר חֹובְ ,והֹו ָדה ְל ַא ֵחר ֵמ ַע ְצמֹו
בו עדות שקר ,שהרי עדיין לא הייתה
הלוואה .טֹו ֵרף – גובה בחובו נכסים ְּבחֹוב ַא ֵחר – ִאם ֵאין לֹו ְנ ָכ ִסים ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְגּבּו ְׁש ֵני ֶהםּ ,גֹו ֶבה ַּב ַעל
הנמצאים אצל אדם אחר ,שעברו אליו ַהּ ְׁש ָטר ִּב ְל ַבדֶׁ ,שֹּלא ַי ֲעׂשּו ְקנּו ְנ ָיא ַעל ְׁש ָטרֹו ֶׁשָּל ֶזה.
מן הלווה באמצעות רכישה או במתנה הלוואה בלא עדים
לאחר שנוצר חוב ההלוואה ונשתעבדו
הנכסים לפירעון החוב .והטורף צריך ז ָאסּור ְל ָא ָדם ְל ַה ְלוֹות ְמעֹו ָתיו ְּבֹלא ֵע ִדיםַ ,ו ֲא ִפּלּו ְל ַת ְל ִמיד
להישבע שהחוב עומד בעינו (להלן כב,י).
ֲח ָכ ִמיםֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ִה ְלָוהּו ַעל ַהַּמְׁשּכֹוןְ .ו ַהַּמ ְלֶוה ִּבְׁש ָטר –
ְמֻׁשָּבח ָי ֵתרְ .ו ָכל ַהַּמ ְל ֶוה ְּבֹלא ֵע ִדים – עֹו ֵבר ִמּׁשּום " ְו ִל ְפ ֵני ז ָאסּור ְל ָא ָדם ְל ַה ְלוֹות ְמעֹו ָתיו ְּבֹלא
ֵע ִדים – כדי שלא יאבד את זכותו
לתבוע ,אם הוא מתכוון שלא למחול על ִע ֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁשֹל" (ויקרא יט,יד)ְ ,וגֹו ֵרם ְק ָל ָלה ְל ַע ְצמֹו.
הלוואתו .אבל הלוואה קטנה שמלווים אין מצוה להחזיר
חברים זה לזה וכדומה ,שממילא לא ח ָהַרב ֶׁשָּלָוה ֵמ ַע ְבּדֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ִׁש ְחְררֹו ,אֹו ָלָוה ֵמ ִאְׁשּתֹו
יתבעו זה את זה – יכולים להלוות
זה לזה בלא עדים (אר"ז)ִ .ה ְל ָוהּו ַעל ְו ַא ַחר ָּכְך ֵּגְרָׁשּה – ֵאין ָל ֶהם ָע ָליו ְּכלּוםֶׁ ,שָּכל ַמה ּ ֶׁש ָּק ָנה ֶע ֶבד
ַהַּמְׁשּכֹון – שלקח המלווה מן הלווה ָק ָנה ַרּבֹוְ ,ו ָכל ַהָּמעֹות ֶׁשְּב ַיד ָה ִאּ ָׁשה ְּב ֶח ְז ַקת ַּב ְע ָלּהֶ ,אָּלא ִאם
משכון כדי להבטיח שתוחזר ההלוואה. ֵּכן ֵה ִבי ָאה ְר ָא ָיה ֶׁש ֵהן ִמְּנדּו ְנ ָי ָתּה.
ְו ַהַּמ ְלֶוה ִּבְׁש ָטר ְמֻׁשָּבח – מפני שמצוין
בו סכום ההלוואה ,מה שאינו כן בהסכם שבעל פה אפילו כשיש משכוןְ .ו ִל ְפ ֵני ִעֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁ ֹשל – שעלול להכשיל
את חברו בעברה ,שמא ישכח הלווה ויכפור בהלוואה או בסכום ההלוואה ויישבע לשקר ,שהיא אחת מן העברות
החמורות ביותר (תשובה א,ב; שבועות יא,טז)ְ .וגֹו ֵרם ְק ָל ָלה ְל ַע ְצמֹו – שיאשימו אותו הבריות שהוא תובע אדם צדיק לחינם
(רש"י ב"מ עה,ב).
ח ָהַרב – האדוןֵ .מ ַע ְבּדֹו – הכנעניְ .ו ָכל ַהָּמעֹות ֶׁשְּב ַיד ָה ִאּ ָׁשה ְּב ֶח ְז ַקת ַּב ְע ָלּה – ועל אף שהממון שלו ,לקח ממנה
המעות כהלוואה ולא כנוטל את שלו ,כדי שתגלה היכן היא מטמינה את הכסף השייך לו (ראה למשל אישות כב,כט).
ִמְּנדּו ְנ ָי ָתּה – נכסים שהביאה לבית בעלה לפני נישואיה ,שהם שייכים לה (אישות טז,א) .והוא הדין אם הביאה ראיה
שהכסף ניתן רק לה (שם כב,לא).
א ֵאין ְמ ַמְׁשְּכ ִנין אֹו ָתּה – "ונאסר ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי
למשכן את האלמנה כדי שלא תבוא לידי ג
חשד [של זנות בעיני הבריות] כשת ַחזר דיני משכון
אחר הממשכן בגלל המשכון או יבואו
ביניהם לידי קלקול [מעשה איסור], איסור מישכון אלמנה
ולפיכך ִהשווה בדבר זה בין העשירה
א ַא ְל ָמ ָנהֵּ ,בין ֶׁש ִהיא ֲע ִנ ָּיה ֵּבין ֶׁש ִהיא ֲעִׁשיָרה – ֵאין
לענייה" (פה"מ ב"מ ט,יג) .ועוד שהמשכון
עלול לגרום לה צער .ו"חייב אדם ְמ ַמְׁשְּכ ִנין אֹו ָתּה ֹלא ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאה ְוֹלא ֶׁשֹּלא ִּבְׁש ַעת
להזהר ביתומים ואלמנות ,מפני שנפשן ַה ְלָו ָאה ְוֹלא ַעל ִּפי ֵּבית ִּדיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :וֹלא ַת ֲחבֹל ֶּב ֶגד
שפלה למאד ורוחן נמוכה ,אף על פי ַא ְל ָמ ָנה" (דברים כד,יז)ְ .ו ִאם ָח ַבל – ַמ ֲח ִזי ִרין ִמֶּמּנּו ְּב ַעל ָּכ ְרחֹו;
שהן בעלי ממון" (דעות ו,י; ראה י')ֶׁ .שֹּלא ְו ִאם ּתֹו ֶדה לֹוְּ ,תַׁשֵּלםְ ,ו ִאם ִּת ְכּ ֹפרִּ ,תּ ָׁש ַבעָ .א ַבד ַהַּמְׁשּכֹון
ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאה – כשמגיע זמן הפירעון אֹו ִנְׂשַרף קֹ ֶדם ֶׁש ַּי ֲח ִזיר – לֹו ֶקה.
ואין לאלמנה ממה לשלם .ומילת "בגד"
היא משל לכל חפץ .לֹו ֶקה – ומפחיתים את שווי המשכון מדמי החוב (להלן ד.)3
