Page 606 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 606
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ד 584
ה ִל ְפּתֹ ַח ָל ֶהן ֶּדֶרְך ִל ְתׁשּו ָבה – כדי ה ַהַּג ְז ָל ִנין ּו ַמ ְלֵוי ְּבִרִּבית ֶׁש ֶה ֱח ִזירּו – ֵאין ְמ ַקְּב ִלין ֵמ ֶהן,
שיחזרו בתשובה ,ולא יימנעו בגלל
ְּכ ֵדי ִל ְפּ ֹת ַח ָל ֶהן ֶּדֶרְך ִל ְתׁשּו ָבהְ .ו ָכל ַהְּמ ַקֵּבל ֵמ ֶהן – ֵאין רּו ַח הכסף הרב שהמלווה בריבית צריך
ֲח ָכ ִמים נֹו ָחה ֵהי ֶמּנּוְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ַהְּג ֵז ָלה ַק ֶּי ֶמתְ ,ו ָהִרִּבית ָּד ָבר לשלם ,כעולה מן התלמוד" :מעשה
באדם אחד שבקש לעשות תשובהְ .מ ֻס ָּיםַ ,ו ֲה ֵרי הּוא ְּב ַע ְצמֹו – ְמ ַקְּב ִלין ֵמ ֶהן.
אמרה לו אשתו' :ריקה [=טיפש],
ו ְׁש ָטר ֶׁשָּכתּוב ּבֹו ִרִּביתֵּ ,בין ְקצּו ָצה ֵּבין ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – ּגֹו ֶבה אם אתה עושה תשובה – אפילו אבנט
[חגורה] אינו שלך' ,ונמנע ולא עשה ֶאת ַה ֶּק ֶרן ְו ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ֶאת ָה ִרִּביתָ .ק ַדם ְו ָג ָבה ַהּ ֹכל – מֹו ִצי ִאין
תשובה" (בבלי ב"ק צד,ב)ֵ .אין רּו ַח ֲח ָכ ִמים
ִמֶּמּנּו ָהִרִּבית ַהְּקצּו ָצה; ֲא ָבל ֲא ַבק ִרִּביתֶׁ ,שהּוא ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – נֹו ָחה ֵהי ֶמּנּו – ביטוי שמשמעו :אף על
ֵאינֹו ִנ ְגֶּבה ִמן ַהּלֹוֶוה ַלַּמ ְלֶוהְ ,ו ֵאין ַמ ֲח ִזיִרין אֹותֹו ִמן ַהַּמ ְלֶוה פי שעשה לפי החוק ,לא ראוי לעשות
כןְ .ו ָהִרִּבית ָּד ָבר ְמ ֻס ָּים ַו ֲהֵרי הּוא ְּב ַע ְצמֹו ַלּלֹו ֶוה.
– או כשהריבית שולמה בנתינת חפץ,
הכפירה בה' שבשטר ריבית להבדיל מתשלום כספי ,והחפץ מצוי
לפנינו ,כגון שקיבל קורה ועדיין לא
ז ָּכל ַהּכֹו ֵתב ְׁש ַטר ִרִּבית – ֲהֵרי ֶזה ְּככֹו ֵתב ּו ֵמ ִעיד ָע ָליו ֵע ִדים
ֶׁשָּכ ַפר ַּביי ֱאֹל ֵהי ִיְׂשָר ֵאלְ .ו ֵכן ָּכל ַהּלֹוֶוה ּו ַמ ְלֶוה ְּבִרִּבית ֵּבי ָנן שיבץ אותה בבניין (ראה גזלה ואבדה א,ה).
ְל ֵבין ַע ְצ ָמן – ְׁש ֵני ֶהם ְּככֹו ְפִרין ַּביי ֱאֹל ֵהי ִיְׂשָר ֵאלְ ,ו ָכ ְפרּו
ִּבי ִצי ַאת ִמ ְצַר ִיםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֶ " :את ַּכ ְסְּפָך ֹלא ִת ֵּתן לֹו ְּב ֶנֶׁשְךֲ ...א ִני ו ַה ֶּקֶרן – ההלוואהֶׁ .שְּל ִד ְבֵרי ֶהם –
ריבית מתקנת חכמים (להלן ו,אֲ .)3א ַבק
ִרִּבית – קרוב לריבית ,כאבק שאינו עפר
ממש ,כגון שהלווה את חברו ואחר כך יי ֱאֹל ֵהי ֶכם ֲאֶׁשר הֹו ֵצא ִתי ֶא ְת ֶכם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָר ִים" (ויקרא כה,לז-לח).
בא ודר בחצר הלווה חינם ,רק מפני
מתנה או טעות שהלווה לו (להלן ו,ב)ְ .ו ֵאין ַמ ֲח ִזי ִרין
אֹותֹו – אם כבר שולם מרצון .אבל
ח ָאסּור ְל ָא ָדם ִל ְלוֹות ִמָּב ָניו* ּו ְב ֵני ֵּביתֹו ְּבִרִּבית; ַאף ַעל ִּפי
אם מת הלווה ,וגבה אותו המלווה מן ֶׁש ֵאינֹו ַמ ְקִּפידּ ,ו ַמ ָּת ָנה הּוא ֶׁשּנֹו ֵתן ָל ֶהםֲ ,ה ֵרי ֶזה ָאסּורֶׁ ,שָּמא
היתומים בדיני הגויים – מחזירים אותו
ַיְרִּגי ֵלן ְּב ָד ָבר ֶזה. (ק'; שו"ת כו).
ז ְו ָכ ְפרּו ִּבי ִצי ַאת ִמ ְצַר ִים – שהיא ט ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים ֶׁש ִה ְלוּו ֶזה ֶאת ֶזהְ ,ו ָנ ַתן לֹו ָי ֵתר ַעל ַמה
היסוד לכל מצוות התורה (גנבה ז,יב) ,שעל
ּ ֶׁשָּלָוה ִמֶּמּנּו – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתרֶׁ ,ש ַה ָּד ָבר ָידּו ַע ֶׁשֹּלא ָנ ַתן לֹו ֶאָּלא תנאי זה הוציאנו ה' ממצרים" ,להיות
ַמ ָּת ָנהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵהן יֹו ְד ִעין ֹח ֶמר ִאּסּור ָהִרִּבית. לכם לאלהים" (ויקרא כב,לג; כה,לח; במדבר
יַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ּו ָמ ָצא ַהּלֹוֶוה ָי ֵתר ,אֹו ֶׁש ֶה ֱח ִזיר לֹו חֹובֹו טו,מא; סה"מ עשה רח).
ּו ָמ ָצא ָי ֵתרִ :אם ִּב ְכ ֵדי ֶׁש ַה ַּד ַעת נֹו ָטה – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר; ְו ִאם ח ִל ְלוֹות ִמָּב ָניו* – בכ"י י' ובכ"י מ':
ָלאו – ַמ ָּת ָנה הּוא ֶׁשָּנ ַתן לֹו ,אֹו ְּג ֵז ָלה ָה ְי ָתה לֹו ְּב ָידֹו ְו ִה ְב ִלי ַע
ְל ַה ְלוֹות ָּב ָניו .והמתנה היא שמוחל להם
על חובם.
ט ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר – כשנתן לו יותר בשעה לֹו ַּב ֶחְׁשּבֹון ,אֹו ַא ֵחר ִצ ָּוה לֹו ְל ַה ְב ִלי ַע לֹו.
שהחזיר את החוב .אם המתנה הייתה
תמורת המעות – הרי זו ריבית מדרבנן (ראה להלן ה,יא) .אך כאן ,כששני הצדדים הם תלמידי חכמים ,המתנה אינה
תמורת ההלוואה.
יִּ 1ב ְכ ֵדי ֶׁש ַה ַּד ַעת נֹו ָטה – כמות שיש לשער שנפלה בה טעותַ .מ ָּת ָנה הּוא ֶׁשָּנ ַתן לֹו – בדיעבד ,שהרי רק לתלמידי
חכמים מותר לכתחילה לתת (ראה בהלכה הקודמת)ְ .ו ִה ְב ִלי ַע לֹו ַּב ֶחְׁשּבֹון – החזיר לו את הגזלה בסתר (גזלה ואבדה א,ח) .כגון
שנתן לו הנחה על דבר שמכר לו ,כפיצוי על מה שגזל ממנו (רש"י ב"ק קיח,ב) או ששילם לו תמורת דבר שקנה ממנו
יותר מן המחיר המקובל בשוק ,וכך החזיר לו את הכסף בעקיפין .אֹו ַא ֵחר – שגזל ממנו והוא בוש להחזיר לוִ .צָּוה
לֹו – ללווהְ .ל ַה ְב ִלי ַע לֹו – כשהוא פורע את ההלוואה למלווה.
