Page 607 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 607
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ד 585
יְּ 2ב ַא ַחת – במטבע אחת ,שסביר יְּ 2ב ַכָּמה ַה ַּד ַעת נֹו ָטה? ְּב ַא ַחת ּו ִבְׁש ַּת ִים אֹו ַּב ֲח ִמּ ָׁשה אֹו
שתיפול רק טעות אחתּ .ו ִבְׁש ַּת ִים – ַּב ֲעָׂשָרהֶׁ ,שָּמא ֲח ִמּ ָׁשה ֲח ִמּ ָׁשה ָמ ָנה אֹו ֲעָׂשָרה ֲעָׂשָרה ָמ ָנה.
ְו ֵכן ִאם ָמ ָצא ָי ֵתר ִמ ְנ ַין ַה ֲח ָמׁשֹות אֹו ִמ ְנ ַין ָה ֲעָׂשרֹות* – ַח ָּיב
שמצא שתי מעות יותר ,שמא מנה ְל ַה ֲח ִזיר לֹוֶׁ ,שָּמא ָה ֲא ָח ִדים ֶׁש ָה ָיה מֹו ֶנה ָּב ֶהם ַה ֲח ָמׁשֹות אֹו
שתיים שתייםְ .ו ֵכן ִאם ָמ ָצא ָי ֵתר וכו'
– שהיה דרכם להניח מטבע לזיכרון
כנגד כל חמישייה או עשירייה .לכן ,אם ָה ֲעָׂשרֹות ִנ ְת ָעְרבּו ִעם ָה ֲעָׂשרֹות.
מספר המטבעות הנוספים הוא כמניין
הלוואה צמודה למשקל מטבע שהשתנה
החמישיות או העשרות ,סביר שניתנו
יאַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ַעל ַהַּמ ְטֵּב ַעְ ,ו ֵכן ַהּכֹו ֵתב ְל ִאְׁשּתֹו
בטעות ,ולכן צריך להחזיר .דרך משל.
אם לווה 90שקלים ומצא 99שקלים, ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה ַמ ְטֵּב ַע ָידּו ַעּ ,ו ֵפֵרׁש ִמְׁש ָקלֹוְ ,והֹו ִסיפּו ַעל ִמְׁש ָקלֹו:
יש שקל נוסף על כל עשירייה (רי"ף) .אֹו ִאם הּו ְזלּו ַהֵּפרֹות ֵמ ֲח ַמת ַהּתֹו ֶס ֶפת – ְמ ַנֶּכה לֹו ִׁשעּור ַהּתֹו ֶס ֶפת,
ִמ ְנ ַין ָה ֲעָׂשרֹות* – בק' נוסףֶ :א ָחד ֶא ָחד.
ַו ֲא ִפּלּו הֹו ִסיפּו ָע ָליו ָּכל ֶׁשהּוא; ְו ִאם ֹלא הּו ְזלּו ֵמ ֲח ַמת ַהּתֹו ֶס ֶפת יאַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ַעל ַהַּמ ְטֵּב ַע –
– ֵאינֹו ְמ ַנֶּכה לֹוֶ ,אָּלא נֹו ֵתן לֹו ִמַּמ ְטֵּב ַע ַהּיֹו ֵצא ְּבאֹו ָתּה ָׁש ָעה .המלווה מטבעותִּ .ב ְכ ֻתָּב ָתּה – הכתובה
היא שטר שכותב הבעל לאשתו בשעת
הנישואין ,ובו הוא מבטיח לה בין יאַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשהֹו ִסיפּו ָע ָליו ַעד ֲח ִמיִׁשיתֹו,
ְּכגֹון ֶׁש ָה ָיה ִמְׁש ָקלֹו ַא ְרָּב ָעה ְו ָעׂשּוהּו ֲח ִמּ ָׁשהֲ .א ָבל ִאם הֹו ִסיפּו השאר סכום כסף אם יגרש אותה או
תתאלמן .אם לא הוצמד חוב הכתובה
למטבע מסוים ,הכתובה נגבית בפחות ָע ָליו ָי ֵתר ַעל ֲח ִמיִׁשיתֹו – ְמ ַנֶּכה לֹו ָּכל ַהּתֹו ֶס ֶפתַ ,אף ַעל ִּפי
שבמטבעות בין מקום הנישואין למקום ֶׁשֹּלא הּו ְזלּו ַהֵּפרֹותְ .והּוא ַה ִּדין ַלַּמ ְלֶוה ַעל ַהַּמ ְטֵּב ַע ּו ָפ ֲחתּו
הגירושין (אישות טז,ו)ּ .ו ֵפ ֵרׁש ִמְׁש ָקלֹו – ִמֶּמּנּו.
ציין בבירור את משקלו של המטבע, יב ַהַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ַעל ַהַּמ ְטֵּב ַעְ ,ו ִנ ְפ ַסלִ :אם ָיכֹול ְלהֹו ִציאֹו
והרי שוויו ידוע ,כיוון ששבימיהם
ִּב ְמ ִדי ָנה ַא ֶח ֶרתְ ,ו ֵיׁש לֹו ֶּד ֶרְך ְלאֹו ָתּה ַהְּמ ִדי ָנה – נֹו ֵתן לֹו היו קובעים את ערך המטבעות לפי
משקלםְ .והֹו ִסיפּו ַעל ִמְׁש ָקלֹו –
השלטונות הגדירו מחדש את משקל ִמַּמ ְטֵּב ַע ֶׁש ִה ְלָוהּוְ ,ואֹו ֵמר לֹו ' ֵלְך ְוהֹו ִציאֹו ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִני';
המטבע על ידי תוספת למשקלו ,כגון ְו ִאם ֵאין לֹו ֶּדֶרְך ְלָׁשם – נֹו ֵתן לֹו ִמַּמ ְטֵּב ַע ַהּיֹו ֵצא ְּבאֹו ָתּה
שקבעו שמעתה הדינר צריך לשקול
ָׁש ָעהְ .ו ֵכן ִּב ְכ ֻתָּבה.
עוד 10%על משקלו הקודם ,ונמצא
ערך המטבע החדש גדול יותר .הּו ְזלּו מחילת ריבית
ַהֵּפרֹות – עלה ערך המטבע וגדל כוח
יג 1הֹורּו ִמ ְק ָצת ַהְּגאֹו ִניםֶׁ ,שּלֹוֶוה ֶׁשָּמ ַחל ַלַּמ ְלֶוה ְּבִרִּבית
הקנייה שלו ,שהפירות נמכרים בפחות ֶׁשָּל ַקח ִמֶּמּנּו אֹו ֶׁש ָע ִתיד ִל ַּקח – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ֶׁשָּמ ַחל
ממה שעלו קודם ,ונמצא שהמלווה אֹו ָנ ַתן ַמ ָּת ָנהֵ ,אינֹו מֹו ִעיל ְּכלּום; ֶׁשָּכל ִרִּבית ֶׁשָּבעֹו ָלם ְמ ִחי ָלה
מקבל כסף שכוח הקנייה שלו גדול ִהיאֲ ,א ָבל ַהּתֹוָרה ֹלא ָמ ֲח ָלהְ ,ו ָא ְסָרה ְמ ִחי ָלה זֹוּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֵאין
ממה שנתן ,והרי זה בגדר ריביתְ .מ ַנֶּכה
ַהְּמ ִחי ָלה מֹו ֶע ֶלת ְּבִרִּביתֲ ,א ִפּלּו ְּבִרִּבית ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם.
– מפחית מן החוב ,כגון שאם היה חייב
לו 11דינרים ,ישיב לו רק עשרה דינרים
חדשיםִ .מַּמ ְטֵּב ַע ַהּיֹו ֵצא – ממטבע חוקי המשמש כאמצעי תשלום.
יאַ 2עד ֲח ִמיִׁשיתֹו – עד ,25%שהם 20%מן הקרן ועוד התוספת.
יב ְו ִנ ְפ ַסל – על ידי המלך או במקרים מסוימים על ידי בני המקום ,כשלא קיבלו אותו עליהם כאמצעי תשלום (גזלה
ואבדה ג,ד).
יגֶׁ 1שָּל ַקח ִמֶּמּנּו אֹו ֶׁש ָע ִתיד ִל ַּקח – הורו הגאונים שכשם שהמחילה (ויתור) על ריבית עתידית אינה מועילה ,כן אינה
מועילה בריבית ששולמה בעברֶׁ .ש ָּקנּו ִמ ָּידֹו – קבעו תוקף להתחייבותו או מחילתו במעשה קניין חליפין (סודר) ,כדי
להדגיש את מחויבותם לעסקה וגמירות דעתם (להרחבת המושג ,ראה ביאור בשכירות ב,א).
