Page 610 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 610

‫םיטפשמ רפס‪      ‬הולוו והומל לכותה‪      ‬פרק ה	‬                                              ‫‪5	 88‬‬

                                                     ‫ו‪ּ  1‬ו ְז ָק ָפן ָע ָליו ְּב ִמ ְלָוה – כתב שטר‪ ,‬גוי שנתגייר‬

‫ו‪ִ   1‬יְׂשָר ֵאל ֶׁשָּלָוה ָמעֹות ִמן ַהּגֹוי ְּבִרִּבית‪ּ ,‬ו ְז ָק ָפן ָע ָליו ְּב ִמ ְלָוה‬  ‫וכתב בו שהוא חייב לגוי סכום הכולל את‬
                                                                                             ‫הריבית ואת הקרן‪ .‬משעת זקיפת הסכום‬
‫ְו ִנ ְתַּגֵּיר‪ִ :‬אם ַעד ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּגֵּיר ְז ָק ָפן ָע ָליו ְּב ִמ ְלָוה – ּגֹו ֶבה ֶאת‬  ‫במלווה – נחשב הכל כגבוי (רש"י ב"מ‬

‫עב‪,‬א)‪ ,‬שהרי ניתן לתבוע את החוב בבית ַה ֶּק ֶרן ְו ֶאת ָה ִרִּבית; ְו ִאם ִמּ ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר ְז ָק ָפן – ּגֹו ֶבה ֶאת ַה ֶּק ֶרן‬
                                                                                             ‫דין‪ַ .‬עד ֶׁשֹּלא – לפני ש‪ְ .-‬ו ֵאינֹו ּגֹו ֶבה‬
‫ְו ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ֶאת ָהִרִּבית‪.‬‬                                                            ‫ֶאת ָהִרִּבית – אף על פי שמדובר בריבית‬

‫ו‪ֲ   2‬א ָבל ּגֹוי ֶׁשָּלָוה ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ְּבִרִּבית ְו ָז ַקף ָע ָליו ֶאת ָהִרִּבית‬       ‫על התקופה שהמלווה היה גוי‪ ,‬מפני‬
                                                                                             ‫שבשעה שהתגייר‪ ,‬הפך החוב ליהודי‬
‫ְּב ִמ ְלָוה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ְּז ָק ָפן ָע ָליו ַא ַחר ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר‪ּ ,‬גֹו ֶבה ֶאת‬     ‫אחר בחלק הריבית חסר תוקף (לעיל ד‪,‬ו)‪.‬‬
‫ַה ֶּקֶרן ְו ֶאת ָהִרִּבית‪ֶׁ ,‬שֹּלא יֹא ְמרּו‪ִּ :‬בְׁש ִביל ְמעֹו ָתיו ִנ ְתַּגֵּיר‬
‫ֶזה; ְוגֹו ֶבה ַה ִּיְׂשְר ֵא ִלי ִמֶּמּנּו ַא ַחר ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר ָּכל ְמעֹות ָהִרִּבית‬    ‫ו‪ַ   2‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ְּז ָק ָפן ָע ָליו ַא ַחר ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר‬

                                                                                             ‫– ולכאורה‪ ,‬כבדין הקודם‪ ,‬אסור לו‬

‫לגבות את הריבית‪ָּ .‬כל ְמעֹות ָהִרִּבית ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָּב ֶהן ְּכֶׁש ָה ָיה ּגֹוי‪.‬‬
                                                                                             ‫ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָּב ֶהן ְּכֶׁש ָה ָיה ּגֹוי – מותר לו‬

‫לגבות רק את הריבית שנתחייב בה כשהיה גוי‪ ,‬אך לא את הריבית שנתחייב בה משנתגייר‪ .‬דרך משל‪ .‬אם כל יום‬

‫ויום עד הפירעון מיתוספת ריבית – אינו גובה את הריבית שניתוספה בימים שלאחר שנתגייר (י')‪.‬‬

‫הקדמה להלכה הבאה‪ :‬ביאור המושג עסק והשוואתו להלוואה ולשותפות‪ :‬רובם של הדברים כאן באו כבר בספר קנין‪,‬‬
‫הלכות שלוחין ושותפין ו‪-‬ח‪ ,‬והובאו כאן כדי להשלים הביאור‪ .‬התקשרות ממונית יכולה להיעשות באחת מכמה‬

                  ‫דרכים‪ ,‬לפי ההבחנה בין המשקיע לבין המנהל‪ .‬לפישוט הדברים‪ ,‬נדגים את הדבר בשני אנשים‪:‬‬

‫הרווח וההפסד‪ ,‬עדיין יש חשש לאבק ריבית‪ ,‬כפי שנראה‬     ‫‪ ‬הלוואה – התקשרות ממונית בין שני אנשים‪ ,‬אחד‬
                                              ‫להלן‪.‬‬  ‫משקיע את הכסף ואחד מנהל אותו או מוציא אותו‬
                                                     ‫לצרכיו‪ .‬בין יהיה רווח בין יהיה הפסד‪ ,‬המשקיע מקבל‬
‫‪ ‬עסק למחצית שכר והפסד – כאמור‪ ,‬אם המשקיע‬            ‫את כספו באחריות מלאה‪ .‬בהתקשרות זו אין סיכון‬
‫משתתף גם בהפסד של העסק – מותר לו ליטול חלק‬           ‫למשקיע (המלווה)‪ ,‬והתורה אסרה עליו ליטול ריבית על‬
‫ברווח‪ .‬ותיקנו חכמים שבעסק הניתן בתנאי של חלוקה‬       ‫הלוואתו‪ ,‬שלא יהיו רווחיו מובטחים‪ .‬אמנם הלווה יכול‬
‫שווה של הרווח או ההפסד‪" ,‬מחצית שכר והפסד"‪ ,‬העסק‪,‬‬     ‫להרוויח‪ ,‬אך אם הוא מפסיד – רק הוא נושא בהפסד‪,‬‬
‫כלומר הכסף המושקע‪ ,‬מורכב משני חלקים‪ )1 :‬מחציתו‬       ‫ועליו להחזיר את ההלוואה כשמצבו גרוע יותר‪  .‬שותפות‬
‫הלוואה‪ :‬כשיש הפסד בחלק זה – רק הלווה אחראי לשלמו‬     ‫– התקשרות ממונית בין שני אנשים כדי לנהל נכסים‬
‫למלווה; וכשיש רווח בחלק זה – רק הלווה מרוויח מכך‪.‬‬    ‫במשותף‪ .‬בשותפות‪ ,‬מותר לשותפים להסכים על חלוקת‬
‫‪ )2‬מחציתו פיקדון‪ ,‬וההפסד והרווח מוטלים על המשקיע‪.‬‬    ‫הרווח או ההפסד לפי מספר המנהלים או יחסית לכסף‬
‫באופן טבעי‪ ,‬הרווח וההפסד מתחלקים שווה בשווה בין‬      ‫שהושקע או בכל אופן אחר (שלוחין ושותפין ו‪,‬א)‪ ,‬ואין הכרח‬
‫המשקיע לבין המתעסק‪ .‬כך יכול בעל המעות להרוויח‬        ‫שתהיה חלוקת הרווח ביניהם שווה לחלוקת ההפסד (שם‬
‫מכספו בלא לגבות ריבית על ההלוואה אלא רק את רווחי‬     ‫ד‪,‬ג)‪ ,‬אף אם הכסף הושקע רק על ידי אחד מן המנהלים‪.‬‬
‫הפיקדון‪ ,‬ורווחיו מובטחים במחצית הכסף‪  .‬דוגמה‪ :‬נניח‬  ‫הרווחים שמתקבלים מן השותפות הם בגדר שכר עבודה‬
‫שהשקיע בעל המעות ‪ 100‬שקלים‪ ,‬ולאחר זמן‪ ,‬המשקיע‬        ‫של השותפים המנהלים‪  .‬עסק – התקשרות ממונית בין‬
‫והמתעסק רוצים לחשב את המאזן הכספי של העסק‪ .‬אם‬        ‫שני אנשים‪ ,‬שרק אחד מנהל את הממון‪ ,‬ונקרא 'מתעסק'‪.‬‬
‫יש רווח של ‪ 20‬שקלים‪ :‬הרווח מתחלק ביניהם‪ ,‬והמתעסק‬     ‫התקשרות זו דומה ביסודה להלוואה‪ ,‬שבה אחד משקיע‬
‫מרוויח ‪ 10‬שקלים (הרווח על ההלוואה) והמשקיע מרוויח‬    ‫כסף ואחד מנהל את הכסף‪ .‬לכן אסור להבטיח למשקיע‬
‫‪ 10‬שקלים (התשואה על הפיקדון)‪ ,‬נוסף על ‪ 100‬השקלים‬     ‫חלק ברווח שמרוויח העסק בלא שיתחייב להשתתף בחלק‬
‫המגיעים לו (‪ 50‬כהחזר הקרן ו‪ 50-‬כפירעון ההלוואה)‪ .‬אם‬  ‫מן ההפסד‪ ,‬אם ייגרם‪ ,‬והוא הנקרא "קרוב לשכר ורחוק‬
‫יש הפסד של ‪ 20‬שקלים‪ :‬ההפסד מתחלק כך‪ ,‬המתעסק‬          ‫להפסד"‪ ,‬מפני שרווח העסק הניתן למי שלא התעסק ורק‬
‫מפסיד ‪ 10‬שקלים שעליו לתת למשקיע (‪ 80‬נותרו בעסק‪,‬‬      ‫השקיע הוא בגדר ריבית‪ .‬אמנם ריבית זו אינה מן התורה‪,‬‬
‫והמתעסק צריך להחזיר לו ‪ 90‬שקלים‪ ,‬מפני ש‪ 40-‬מהם הם‬    ‫מכיוון שהרווח אינו מובטח‪ ,‬אלא תלוי בהצלחת העסק‪.‬‬
‫חלק הפיקדון השייך למשקיע ו‪ 50-‬הם החזר ההלוואה‪,‬‬       ‫יש להוסיף שגם אם הם מסכימים על חלוקה שווה של‬
‫ובסך הכל ‪ 10‬שקלים יותר ממה שנותר בעסק‪ ,‬וההפסד של‬
   605   606   607   608   609   610   611   612   613   614   615