Page 613 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 613
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ה-ו 591
ְּב ִתְׁש ִעים – ֲה ֵרי ֶזה ֻמ ָּתרֲ ,א ָבל ֲא ָסרּוהּו ִמְּפ ֵני ַה ֲע ָר ַמת ִרִּביתֲ ,הֵרי ֶזה ֻמ ָּתר – מעיקר הדין ,מפני
שהיא מכירה נפרדת בזול בלא קשר
לעובדה שהלווה־המוכר עדיין חייב ֶׁש ֲהֵרי ָנ ַתן לֹו ִּתְׁש ִעים ְולֹו ֵק ַח ֵמ ָאהְ .ו ִאם ָע ַבר ְו ָעָׂשה ָּכ ֶזה –
למלווה־הקונה מאה זוז .מֹו ִציא ִמֶּמּנּו ֲהֵרי הּוא מֹו ִציא ִמֶּמּנּו ַהֵּמ ָאה ַּב ִּדיןֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ֲא ַבק ִרִּבית ֵאין
ַהֵּמ ָאה ַּב ִּדין – ככל הלוואה ,שבית הדין
ָּכאן.
מוציא מן הלווה למלווהֲ .א ַבק ִרִּבית – טוְ 2ו ֵכן ִמי ֶׁש ָה ְי ָתה ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ְמ ֻמְׁשֶּכ ֶנת ְּב ָידֹו – ֹלא ַי ֲחזֹר
להגדרתה ,ראה להלן ו,א .ואינה נגבית
ְו ַיְׂשִּכיר אֹו ָתּה ְל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדהִ ,מְּפ ֵני ַה ֲע ָר ַמת ִרִּביתֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֶזה בדיינים (לעיל ד,ו).
עֹו ֵמד ְּבָׂש ֵדהּו ְּכֶׁש ָה ָיהְ ,ונֹו ֵתן ָל ֶזה ָׂש ָכר ְּב ָכל ֹח ֶדׁש ִּבְׁש ִביל טוְׂ 2ש ֵדה ֲח ֵברֹו ְמ ֻמְׁשֶּכ ֶנת ְּב ָידֹו – ויש
שמותר למלווה לקחת את שדה הלווה ְמעֹו ָתיו ֶׁש ִה ְלָוהּו.
כמשכון ולאכול את פירותיה בתקופת
ההלוואה (ראה להלן ו,ז-ח) .וכאן מדובר השכרת כסף
במי שממשכן בדרך המותרת ,שגם לו
טז ָאסּור ְל ַהְׂשִּכיר ֶאת ַה ִּדי ָנִריןֶׁ ,ש ֵאין ֶזה ּדֹו ֶמה ְל ַמְׂשִּכיר ֶאת
אסור לחזור ולהשכיר ללווה את שדהו
הממושכנת משום הערמת ריבית. ַהְּכ ִלי; ֶׁש ַהְּכ ִלי חֹו ֵזר ְּב ַע ְצמֹוְ ,ו ֶזה מֹו ִציא ֵאּלּו ּו ֵמ ִביא ִּדי ָנִרין
ֲא ֵחרֹותְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶזה ֲא ַבק ִרִּבית.
טז ְל ַהְׂשִּכיר ֶאת ַה ִּדי ָנִרין – בעבור
תשלום חוב עבור אחר
דמי שכירות .הבדל אחר מזה שבהלכה
יז ֶמ ֶלְך ֶׁש ָהיּו ִּדי ָניו ֶׁשָּכל ִמי ֶׁש ִּי ֵּתן ַהֶּמ ֶכס ַה ָּקצּוב ַעל ָּכל ִאיׁש זו בין הלוואה להשכרה :בהלוואה,
הלווה אחראי באופן מלא על הכסף;
ואילו בהשכרה ,השוכר אינו אחראי על ָו ִאיׁש ַעל ְי ֵדי ֶזה ֶׁשֹּלא ָנ ַתןִ ,יְׁש ַּת ְעֵּבד ּבֹוְ ,ו ָנ ַתן ַעל ָידֹו ִּדי ָנר
אונס גדול ,כגון שוד או טביעת הממון – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּמַׁש ְעֵּבד ּבֹו ָי ֵתר ִמ ִּדי ָנרֲ ,הֵרי ֶזה ֻמ ָּתרְ .ו ֵכן ָּכל
בספינה או אבדן בגלל אסון טבע
ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
וכדומה (שכירות א,ב) .וההלכה שלפנינו
מדברת על השכרת כסף ,שייתכן שיוציאו אותו וייתכן שלא יוציאו אותו ,והריבית רק מדרבנן ,הנקראת 'אבק ריבית',
מפני שבעל המעות מקבל על עצמו אחריות מסוימת עקב הגדרת המעות כהשכרה ולא כהלוואה .ואף אם יוצאו המעות,
הן בגדר שמירה ולא הלוואה .ובשכירות שאינה מיועדת להוצאה ,הדבר מותר כבשכירות כלי (מ"מ).
יז ֶמ ֶלְך ֶׁש ָהיּו ִּדי ָניו – דינו של המלך ,אף בדיעבד ,אם התמנה בכוח ,מיוסד על קבלת העם את שלטונו עליהם (גזלה
ואבדה ה,טז-יח; זכייה ומתנה א,טו; ראה פה"מ שוטה ז,ו)ֶׁ .שָּכל ִמי ֶׁש ִּי ֵּתןַ ...על ְי ֵדי ֶזה ֶׁשֹּלא ָנ ַתן – כל מי שמשלם עבור חברו שלא
שילםַ .הֶּמ ֶכס ַה ָּקצּוב – המס הקבועֶׁ .שְּמַׁש ְעֵּבד ּבֹו ָי ֵתר ִמ ִּדי ָנר – "אבל אינו עובד בו כעבד [בעבודות בזויות]" (שם).
ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר – מפני שאין כאן הלוואה ושכר על ההלוואה אלא דינים הקשורים למסי המלך שנועדו לייעל את הגבייה.
ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי
אכילת פירות המשכון ו
אֶ 1ס ַלע – שוויו ארבעה דינרים. ריבית בנכסי לווה בשעת ההלוואה
ָסא ַת ִים ִחִּטים ְּבָׁשלׁש – מלווה סאתיים אַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ֶס ַלע ַּב ֲח ִמּ ָׁשה ִּדי ָנִרין ,אֹו ָסא ַת ִים ִחִּטים
חיטים כדי לקבל שלוש סאיםְ .ויֹו ְצ ָאה ְּבָׁשלׁש ,אֹו ֶס ַלע ְּב ֶס ַלע ּו ְס ָאה ,אֹו ָׁשלׁש ְס ִאין ְּבָׁשלׁש ְס ִאין
ְו ִדי ָנרְּ ,כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל ַה ְלָו ָאה ְּבתֹו ֶס ֶפת ָּכל ֶׁשהּוא – ֲהֵרי
ְּב ַד ָּי ִנין – ניתן לתבוע אותה בדין ולכפות
זֹו ִרִּבית ֶׁשַּלּתֹוָרהְ ,ויֹו ְצ ָאה ְּב ַד ָּי ִנין.
את המלווה להחזיר אותה.
