Page 616 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 616
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ו 594
וָ 3א ַמר לֹו ַהּמֹו ֵכר ' ִל ְכֶׁש ָּת ִביא ְׁש ָאר ַהָּמעֹות ִּת ְק ֶנה' – ֲהֵרי זַ 1מְׁשּכֹו ָנה – הסדר שהמלווה
ַהּמֹו ֵכר אֹו ֵכל ֵּפרֹותַ ,עד ֶׁש ָּי ִביא ַהּלֹו ֵק ַח; ְו ִאם ָא ַכל ַהּלֹו ֵק ַח – משתמש בקרקע הממושכנת עד שיחזיר
מֹו ִצי ִאין ִמֶּמּנּוָ .א ַמר לֹו ַהּמֹו ֵכר ' ְק ֵנה ֵמ ַע ְכָׁשוּ ,וְׁש ָאר ַהָּמעֹות הלווה את חובוַ .אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו
ֲהֵרי ֵהן חֹוב ֶא ְצ ְלָך' – ֲהֵרי ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֵכל ַהֵּפרֹות; ְו ִאם ָא ַכל ְמ ַנֶּכה לֹו ְּכלּום – מן ההלוואה תמורת
זה ,ולכאורה יש כאן איסור ריבית מן
ַהּמֹו ֵכר – מֹו ִצי ִאין ִמֶּמּנּו ָּכל ַמה ּ ֶׁש ָא ַכל. התורה (לעיל אְ .)2מ ַמְׁשֵּכן ֲח ֵצרֹו – והרווח
מובטח בשימוש קבוע בהּ .ו ְל ִפי ָכְך –
חצר ושדה ,משכונה ואסמכתא
שהרוווח אינו מובטח.
ז 1הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁש ַהַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ּו ִמְׁשֵּכן לֹו ָׂש ֵדהּו ַעל ְמ ָנת
בניכוי בלא ניכוי
ֶׁשּיֹא ַכל ָּכל ֵּפרֹו ֶתי ָה ָּכל ְי ֵמי ַהַּמְׁשּכֹו ָנה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו (מוזל)
ְמ ַנֶּכה לֹו ְּכלּוםֲ ,הֵרי זֹו ֲא ַבק ִרִּביתְ ,ו ֵאי ָנּה יֹו ְצ ָאה ְּב ַד ָּי ִנין;
ֶׁש ֵאין ַהְּמ ַמְׁשֵּכן ֶאת ַהּ ָׂש ֶדה ּדֹו ֶמה ִל ְמ ַמְׁשֵּכן ֲח ֵצרֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאין אבק ריבית ריבית רווח מובטח
ַּבּ ָׂש ֶדה ֵּפרֹות ְמצּו ִיין ְּב ֵעת ַה ַה ְלָו ָאהְ ,ו ֶא ְפָׁשר ֶׁש ַּיְרִוי ַח ְו ִי ְהיּו קצוצה (כגון חצר)
ָׁשם ֵּפרֹות ְו ֶא ְפָׁשר ֶׁש ַּי ְפ ִסיד ִּב ְזִרי ָע ָתּה ַו ֲעבֹו ָד ָתּהּ ,ו ְל ִפי ָכְך ִהיא
מותר אבק ריבית ספק רווח
ֲא ַבק ִרִּבית. (כגון שדה)
זְ 2ו ֵכן ֵאין ַהַּמְׁשּכֹו ָנה ּדֹו ֶמה ְל ִמי ֶׁשָּמ ַכר ְּב ַא ְס ַמ ְכ ָּתאֶׁ ,ש ַהּמֹו ֵכר זֶׁ 2ש ַהּמֹו ֵכר ְּב ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ֹלא ָּג ַמר
ְּב ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ֹלא ָּג ַמר ְו ִה ְק ָנהּוְ ,ו ַהְּמ ַמְׁשֵּכן ָּג ַמר ְו ִה ְק ָנהּו ּגּוף ְו ִה ְק ָנהּו – מפני שבאסמכתא ,בניגוד
ֶזה ְל ֵפרֹו ָתיוְ .ו ָכ ֶזה ֵי ָר ֶאה ִמן ַה ַּת ְלמּודֶׁ ,ש ַהַּמְׁשּכֹו ָנה ֲא ַבק
ִרִּביתְ ,ו ֵאין ְלָך ְל ַה ֲע ִמי ָדּה ֶאָּלא ִּב ְמ ַמְׁשֵּכן ָׂש ֵדהּוְּ ,כמֹו ֶׁשהֹורּו למשכונה ,אין הבדל בין שדה לבין חצר
ַרּבֹו ַתי. (לעיל א .)3אולי מפני שבמשכונה הקונה
סיכום רוצה לקנות את הפירות ,הרווחים,
זִ 3נ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמד ֶׁשּ ָׁשלׁש ַמְׁשּכֹונֹות ֵהןַ :מְׁשּכֹו ָנה ֶׁש ִהיא ִרִּבית ובשדה הם אינם מובטחים לו .לעומת
ְקצּו ָצהּ ,ו ַמְׁשּכֹו ָנה ֶׁש ִהיא ֲא ַבק ִרִּביתּ ,ו ַמְׁשּכֹו ָנה ַהֻּמ ֶּתֶרת. זאת ,במכירה הקונה רוצה לקנות את
זֵּ 4כי ַצד? ִמְׁשֵּכן לֹו ָמקֹום ֶׁשֵּפרֹו ָתיו ְמצּו ִיין ָּת ִדירְּ ,כגֹון ָח ֵצר גוף הקרקע ,ולכן בוחנים את הריבית
אֹו ֶמְר ָחץ אֹו ֲחנּותְ ,ו ָא ַכל ֵּפרֹו ֵתי ֶהן – ֲהֵרי זֹו ִרִּבית ְקצּו ָצה. אם אכל פירות בפועלְ .ו ָכ ֶזה ֵי ָר ֶאה ִמן
ִמְׁשֵּכן לֹו ָׂש ֶדה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּהּ ,ו ָבאּו ָׁשם ֵּפרֹות ַו ֲא ָכ ָלן – ֲהֵרי ֶזה
ֲא ַבק ִרִּביתְ .ו ֵכן ִאם ִמְׁשֵּכן ֲח ֵצרֹו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה ְּב ִנּכּוי – ֲהֵרי ֶזה ַה ַּת ְלמּוד – "משכנתא מאי?" וכו' (בבלי
ֲא ַבק ִרִּביתִ .מְׁשֵּכן ָׂש ֵדהּו ְּב ִנּכּוי – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר. ב"מ סז,א).
זֵּ 5כי ַצד הּוא ַהִּנּכּוי? ְּכגֹון ֶׁש ִה ְלָוהּו ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין ּו ִמְׁשֵּכן לֹו זִ 3רִּבית ְקצּו ָצה – ריבית קבועה
ָּב ֶהן ֲח ֵצרֹו אֹו ָׂש ֵדהּוְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהַּמ ְלֶוה ' ֲהֵרי ִני ְמ ַנֶּכה ְלָך ָמ ָעה מוסכמת מראש.
ֶּכ ֶסף ְּב ָכל ָׁש ָנה ִּבְׂש ַכר ַקְר ַקע זֹוְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּי ְהיּו ָּכל ֵּפרֹו ֶתי ָה ֶׁשִּלי':
זָ 4ח ֵצר אֹו ֶמְר ָחץ אֹו ֲחנּות – שהפירות,
ֶּב ָח ֵצר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה – ָאסּור; ּו ַבׂ ָּש ֶדה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה – ֻמ ָּתר.
הרווח מן השימוש בה ,קבועּ .ו ָבאּו ָׁשם
משכונה כשכירות המותרת
ֵּפרֹות – צמחו הפירות והבשילוִ .מְׁשֵּכן
ח 1הֹורּו ִמ ְק ָצת ְּגאֹו ִניםֶׁ ,שָּכל ַמְׁשּכֹו ָנה ֶׁש ֵאין ָּבּה ִנּכּוי ְּכ ָלל –
ָׂש ֵדהּו ְּב ִנּכּוי – שמנכה מחוב ההלוואה
ֲהֵרי ִהיא ִרִּבית ְקצּו ָצה; ְוֹלא ָיְרדּו ְלעֹ ֶמק ַה ָּד ָבר ְל ַה ְפִריׁש ֵּבין
דמי שכירות מופחתים של השדה.
זֶּ 5ב ָח ֵצר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה – שהרווח
מובטחָ ,אסּור – שהוא אבק ריבית ,שהרי
שוכר ממנו בזול .ואין כאן ריבית קצוצה,
מפני שלא הזכיר בפירוש שמפחית לו
מן הניכוי תמורת מה שהלווה לוָ .מ ָעה
ֶּכ ֶסף ְּב ָכל ָׁש ָנה – 6מעות הן דינר ,ולכן
החוב הוא 600מעות .נמצא שאין מדובר
בשכירות של השדה תמורת ההלוואה,
מפני שפריעת החוב עתידה להסתיים
רק כעבור 600שנהּ .ו ַבׂ ָּש ֶדה ְו ַכּיֹו ֵצא
ָּבּה ֻמ ָּתר – כדין מי ששוכר בזול ,מפני
שהרווח מוטל בספק (ראה רש"י ב"מ סד,ב).
