Page 609 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬הולוו והומל לכותה‪  ‬פרק ה ‪ 587‬‬ ‫ ‬

‫מכן‪ .‬הּוא ּבֹוֵר ַח ִמְּל ָפ ָניו – היהודי הלווה‬ ‫ּבֹוֵר ַח ִמְּל ָפ ָניו ְו ֵאינֹו ָר ִגיל ֶא ְצלֹו‪ְ .‬ו ַת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים‪ֶׁ ,‬ש ֵאינֹו ָּבא‬
‫מתחמק מן הגוי המלווה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ִל ְל ֹמד ִמַּמ ֲעָׂשיו – ֻמ ָּתר ְל ַה ְלוֹות ַלּגֹוי ְּבִרִּבית‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְל ַהְרִוי ַח‪.‬‬
‫יתבע אותו‪ֶׁ .‬ש ֵאינֹו ָּבא – שאינו עלול‪.‬‬

‫ֲא ַבק ִרִּבית – קרוב לריבית‪ ,‬כאבק שאינו‬ ‫ְו ָכל ֲא ַבק ִרִּבית ִעם ַהּגֹו ִיים – ֻמ ֶּתֶרת ַלּ ֹכל‪.‬‬
‫עפר ממש‪ ,‬כגון שהלווה את חברו ואחר‬

‫ג ִיְׂש ָר ֵאל ֶׁשָּל ָוה ָמעֹות ִמן ַהּגֹוי ְּב ִרִּבית ּו ִב ֵּקׁש ְל ַה ֲח ִזי ָרם לֹו‪ ,‬כך בא ודר בחצר הלווה חינם‪ ,‬רק מפני‬
‫שהלווה לו (להלן ו‪,‬ב)‪ֻ .‬מ ֶּת ֶרת ַלּכֹל – אף‬
‫למי שאינו תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ְמ ָצאֹו ִיְׂשָר ֵאל ַא ֵחר ְו ָא ַמר לֹו ' ְּת ֵנם ִלי‪ַ ,‬ו ֲא ִני ַא ֲע ֶלה ְלָך ְּכ ֶדֶרְך‬

‫ֶׁש ַא ָּתה ַמ ֲע ֶלה ַלּגֹוי' – ֲה ֵרי זֹו ִרִּבית ְקצּו ָצה‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֶה ֱע ִמידֹו ג ְּת ֵנם ִלי ַו ֲא ִני ַא ֲע ֶלה ְלָך – תן לי את‬

‫ֵא ֶצל ַהּגֹוי‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּיּטֹל ַהּגֹוי ְמעֹו ָתיו ְו ַי ֲחזֹר ְו ִי ְּת ֵנם ְּב ַיד ִיְׂש ָר ֵאל מעות ההלוואה‪ ,‬ואני אדאג לשלם לך‬
‫את ההלוואה ואת הריבית‪ ,‬ואחר כך לך‬
‫ופרע לגוי‪ֲ .‬א ִפּלּו ֶה ֱע ִמידֹו ֵא ֶצל ַהּגֹוי‬ ‫ָה ַא ֵחר‪.‬‬

‫– אפילו היה הדבר במעמד שלושתם‬ ‫ד ּגֹוי ֶׁשָּלָוה ָמעֹות ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ְּבִרִּבית ּו ִב ֵּקׁש ְל ַה ֲח ִזיָרם לֹו‪,‬‬
‫ובהסכמת הגוי‪.‬‬
‫ְמ ָצאֹו ִיְׂשָר ֵאל ַא ֵחר ְו ָא ַמר לֹו ' ְּת ֵנם ִלי‪ַ ,‬ו ֲא ִני ַא ֲע ֶלה ְלָך ְּכ ֶדֶרְך‬
‫קרן וריבית‬

‫ֶׁש ַא ָּתה ַמ ֲע ֶלה ַל ִּיְׂשָר ֵאל' – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר‪ְ .‬ו ִאם ֶה ֱע ִמידֹו ֵא ֶצל ראובן ראובן‬
‫קרן שמעון‬
‫ק‬ ‫ִיְׂשָר ֵאל – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן ַהּגֹוי ַהָּמעֹות ְּב ָידֹו‪ ,‬הֹו ִאיל ּו ִמ ַּד ַעת‬
‫קרן וריבית‬
‫ִיְׂשָר ֵאל ָנ ַתן‪ֲ ,‬הֵרי זֹו ִרִּבית ְקצּו ָצה‪.‬‬
‫קרן‬
‫קרן וריבית‬
‫ה ָאסּור ְל ִיְׂשָר ֵאל ִל ְתלֹות ְמעֹו ָתיו ְּב ַיד ּגֹוי ְּכ ֵדי ְל ַה ְלוֹות אֹו ָתן גוי‬
‫יְִׂשרָאֵל ֶׁשּלָוָה מָעֹות מִן הַּגֹוי וכו' – ראובן‬
‫לווה בריבית מן הגוי והלווה את הכסף‬ ‫ְל ִיְׂשָר ֵאל ְּבִרִּבית‪ְ .‬וגֹוי ֶׁש ִה ְלָוה ֶאת ִיְׂשָר ֵאל ְּבִרִּבית – ָאסּור‬

‫לשמעון‪ .‬שמעון מחזיר את הקרן בתוספת‬ ‫ְל ִיְׂשָר ֵאל ַא ֵחר ִל ְהיֹות לֹו ָעֵרב‪ֶׁ ,‬שֵּכיָון ֶׁש ִּדי ֵני ֶהם ֶׁשּתֹו ֵב ַע ֶה ָעֵרב‬
‫ריבית לראובן והוא נותן אותה לגוי‪ .‬בחץ‬ ‫ְּת ִחָּלה‪ִ ,‬נ ְמ ָצא ֶה ָעֵרב ּתֹו ֵב ַע ֶאת ִיְׂשָר ֵאל ְּבִרִּבית ֶׁש ֶה ָעֵרב ַח ָּיב‬
‫רציף – ההלוואה המקורית מן המלווה‬ ‫ָּבּה ַלּגֹוי‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ִקֵּבל ָע ָליו ַהּגֹוי ֶׁשֹּלא ִי ְתַּבע ֶאת ֶה ָעֵרב‬
‫ללווה‪ .‬בחץ מקווקו – ההלוואה החדשה‬

‫וההחזר שלה‪.‬‬

‫ד ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן ַהּגֹוי ַהָּמעֹות‬ ‫ְּת ִחָּלה – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר‪.‬‬

‫ְּב ָידֹו – אף על פי שהגוי אינו יכול‬

‫להיחשב שליח של היהודי (שלוחין ושותפין ב‪,‬א)‪ ,‬כאן היהודי עומד עליו‪ ,‬וברור שהיהודי הוא העושה את הדבר‬

‫שמעון‬ ‫ראובן‬ ‫קרן וריבית‬ ‫(י'‪ ,‬מ"מ)‪ .‬ראה איור‪.‬‬

‫ילאשתתרתאהאללתו(ולכהה‪.‬סלןִפנוְכמהרָל‪,‬צגגא)ואו‪,‬יב ֶ(ןבהכ ָסעמֵ"רשמב)פ‪ּ.‬טׁתֶֹקשו ִֵּרהדבןיַגֵענויי ֶֶיאהםתם ִׁיהֶששְׂמּמש ָתֹלרעווֵֵוובאן ַלעה‬ ‫ה ִל ְתלֹות ְמעֹו ָתיו ְּב ַיד ּגֹוי –‬
‫קרן‬ ‫קרן‬
‫קרן וריבית‬ ‫קרן וריבית‬ ‫ֶה ָעֵרב ְּת ִחָּלה – שלא כבדיני‬
‫תובע את הערב‪ ,‬ואינו תובע‬
‫קרן‬
‫קרן וריבית‬
‫ְּבִרִּבית – מכיוון שהגוי בא לתבוע את הערב תחילה‪ ,‬נחשב כאילו ִהלווה‬

‫לערב‪ ,‬והערב הלווה מיד לישראל‪ .‬לכן‪ ,‬כשהערב גובה מן הלווה את מה‬
‫ששילם לגוי‪ ,‬הערב גובה מן הלווה יותר ממה שנתן לו העגרויב‪ ,‬והדבר אסור גוי‬

‫הלכה ד‪ּ :‬גֹוי ֶׁשּלָוָה מָעֹות מִּיְִׂשרָאֵל ּבְרִּבִית‬ ‫משום ריבית (רש"י ב"מ עא‪,‬ב)‪ֶׁ .‬שֹּלא ִי ְתַּבע ֶאת ֶה ָע ֵרב ְּת ִחָּלה – אלא יתבע קודם‬
‫וכו' – הגוי לווה מראובן בריבית והלווה‬ ‫את הלווה‪ ,‬ורק אם לא יהיה ללווה ממה לשלם – יתבע את הערב‪ֲ .‬הֵרי ֶזה‬
‫לשמעון‪ .‬שמעון מחזיר את הקרן בתוספת‬ ‫ֻמ ָּתר – מפני שהלווה מתחייב בריבית כלפי הגוי‪ ,‬וכשהערב פורע עבורו‬

‫את ההלוואה עם הריבית – הערב כמלווה לו באותה שעה את כל ההלוואה ריבית לגוי‪ ,‬והוא נותן אותה לראובן‪.‬‬

‫כולל הריבית‪ ,‬וכשהערב תובע אחר כך את הלווה‪ ,‬הוא אינו תובע ממנו‬

‫אלא את מה שהלווה לו בלי תוספת‪ ,‬ואין כאן ריבית (רש"י שם)‪.‬‬