Page 602 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 602
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ג 580
ב ֶׁש ִה ְל ָוהּו ַעל ַהַּמְׁשּכֹון – שנטל ממנו איסור מישכון חפצי אוכל נפש
ב ְו ֵכן ַהַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹוֵּ ,בין ֶׁש ִה ְלָוהּו ַעל ַהַּמְׁשּכֹון ֵּבין את המשכון בשעת ההלוואהְּ .ב ָידֹו –
שהוא עצמו לקח את המשכוןֵ .ר ַח ִים
ֶׁשִּמְׁשְּכנֹו ַא ַחר ַה ְלָו ָאה ְּב ָידֹו אֹו ַעל ִּפי ֵּבית ִּדין – ֹלא ַי ֲחבֹל – שתי אבנים עגולות שטוחות מונחות
ֵּכ ִלים ֶׁשעֹוִׂשין ָּב ֶהן ֹא ֶכל ֶנ ֶפׁשְּ ,כגֹון ָהֵר ַח ִים ְו ָה ֲעֵרבֹות ֶׁשְּל ֵעץ זו על גב זו ,התחתונה נייחת והעליונה
ְויֹורֹות ֶׁשְּמ ַבּ ְׁש ִלין ָּב ֶהן ְו ַסִּכי ִנין ֶׁשִּלְׁש ִחי ָטה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן, סובבת עליה באמצעות ציר במרכזה של
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ֶנ ֶפׁש הּוא ֹח ֵבל" (שם כד,ו)ְ .ו ִאם ָח ַבל – ַמ ֲח ִזיר ְּב ַעל העליונה .גרגרי התבואה נכנסים בין
האבנים ונטחנים עקב הלחץ שביניהן.
ָּכְרחֹוְ .ו ִאם ָא ַבד ַהַּמְׁשּכֹון אֹו ִנְׂשַרף קֹ ֶדם ֶׁש ַּי ֲח ִזיר – לֹו ֶקה. האבן העליונה נקראת 'ֶר ֶכב' ,מפני
גָ 1ח ַבל ֵּכ ִלים ַהְרֵּבה ֶׁשְּל ֹא ֶכל ֶנ ֶפׁשְּ ,כגֹון ֶׁש ָח ַבל ֲעֵר ָבה ְויֹוָרה שהיא רוכבת על התחתונה ,והתחתונה
נקראת 'ֶׁש ֶכב' או 'רחיים' ,כשמו של
כל הכליֲ .עֵרבֹות ֶׁשְּל ֵעץ – העֵרבה היא ְו ַסִּכין – ַח ָּיב ַעל ָּכל ְּכ ִלי ּו ְכ ִלי ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹוֲ .א ִפּלּו ְׁש ֵני ֵּכ ִלים
ֶׁש ֵהן עֹוִׂשין ְמ ָלא ָכה ַא ַחת – ַח ָּיב ֲע ֵלי ֶהן ִמּׁשּום ְׁש ֵני ֵּכ ִלים, קערה גדולה שלשים בה בצק (פה"מ שבת
ְולֹו ֶקה ְׁש ַּת ִים ַעל ְׁש ֵני ֶהןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ַי ֲחבֹל ֵר ַח ִים ָו ָר ֶכב" יז,ה; כלים כו,ז) .יֹורֹות – היֹו ָרה היא סיר
גדולֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ַי ֲחבֹל ֵר ַח ִים ָו ָר ֶכב,
(שם) – ְל ַח ֵּיב ַעל ָהֶר ֶכב ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו ְו ַעל ָהֵר ַח ִים ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו.
ִּכי ֶנ ֶפׁש הּוא ֹח ֵבל".
גְּ 2כֵׁשם ֶׁש ָהֶר ֶכב ְו ָהֵר ַח ִים ְמ ֻי ָח ִדין ְׁש ֵני ֵּכ ִלים ּו ְמַׁשְּמִׁשין גֶ 2צ ֶמד ָּב ָקר ַהחֹוֵרׁש – זוג בקר
ְמ ָלא ָכה ַא ַחתְ ,ו ַח ָּיב ַעל ֶזה ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו ְו ַעל ֶזה ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו, המשמש לחרישה ,שגם הם בגדר כלי
ָּכְך ָּכל ְׁש ֵני ֵּכ ִלים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּמַׁשְּמִׁשין ְמ ָלא ָכה ַא ַחתַ ,ח ָּיב אוכל נפש (רש"י ב"מ קטז,א).
ַעל ֶזה ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו ְו ַעל ֶזה ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹוְ .ו ֵכן ִאם ָח ַבל ֶצ ֶמד ָּב ָקר
דֹ 1לא ְי ַמְׁשְּכ ֶנּנּו – לא ייקח ממנו
משכון כשמגיעה שעת הפירעון
והלווה אינו יכול לפרוע את חובוֹ .לא ַהחֹו ֵרׁש – לֹו ֶקה ְׁש ַּת ִים.
ִיָּכ ֵנס ְל ֵביתֹו – כדי ליטול ממנו משכון
אופן המישכון
כבגביית הלוואה (לעיל ב,ב).
דִּ 2ב ְזרֹו ַע – בכוח ובתנאי שלא ייכנס דַ 1הַּמ ְל ֶוה ֶאת ֲח ֵברֹוֶ ,א ָחד ָע ִני ְו ֶא ָחד ָעִׁשיר – ֹלא ְי ַמְׁשְּכ ֶנּנּו
ֶאָּלא ְּב ֵבית ִּדיןַ .ו ֲא ִפּלּו ְׁשלּו ַח ֵּבית ִּדין ֶׁשָּבא ְל ַמְׁשֵּכן – ֹלא לביתוִ .מ ַּד ְעּתֹו – מרצונו.
ִיָּכ ֵנס ְל ֵביתֹו ִוי ַמְׁשְּכ ֶנּנּוֶ ,אָּלא עֹו ֵמד ַּבחּוץְ ,ו ַהּלֹוֶוה ִנ ְכ ָנס דָ 3ע ַבר – על האיסור וגזל את
ְל ֵביתֹו ּומֹו ִציא לֹו ַהַּמְׁשּכֹוןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַּ" :בחּוץ ַּת ֲעמֹד( "...שם
המשכון (גזלה ואבדה ג,טז)ֶׁ .ש ֲה ֵרי ִנ ַּתק
כד,יא).
ַל ֲעֵׂשה – מצַות לא תעשה שהועברה
("שניתקה") למצַות עשה ,שמי שעבר
דִ 2אם ֵּכןַ ,מה ֵּבין ַּב ַעל חֹוב ִלְׁשלּו ַח ֵּבית ִּדין? ֶׁשּ ְׁשלּו ַח ֵּבית על הלאו יכול לתקן את העברה על
ידי קיום מצַות עשה ,אין לוקים עליה
(סנהדרין יח,ב)ְּ .כגֹון ֶׁש ָא ַבד ַהַּמְׁשּכֹון אֹו ִּדין – ֵיׁש לֹו ִל ַּקח ַהַּמְׁשּכֹון ִמ ַּיד ַהּלֹו ֶוה ִּב ְזרֹו ַע ְונֹו ְתנֹו ַלַּמ ְל ֶוה;
ִנְׂשַרף לֹו ֶקה – להבדיל מן הגזלהּ ,ו ַב ַעל חֹוב – ֵאין לֹו ִל ַּקח ַהַּמְׁשּכֹון ַעד ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו ַהּלֹו ֶוה
שהדגש בה על שווי הממון ,שאם אינו
ִמ ַּד ְעּתֹו. יכול לקיים את מצַות השבת הגזלה,
דָ 3ע ַבר ַּב ַעל חֹוב ְו ִנ ְכ ַנס ְל ֵבית ַהּלֹוֶוה ּו ִמְׁשְּכנֹו ,אֹו ֶׁש ָח ַטף כגון בגלל שנשרפה – אינו לוקה ,מפני
שהוא חייב לשלם את דמיה .וכל לאו
ַהַּמְׁשּכֹון ִמ ָּידֹו ִּב ְזרֹו ַע – ֵאינֹו לֹו ֶקהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ַּתק ַל ֲעֵׂשה, שניתן לתשלומין – אין לוקין עליו
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרָ " :הֵׁשב ָּתִׁשיב לֹו ֶאת ַה ֲעבֹוט" (שם כד,יג)ְ .ו ִאם ֹלא ִק ֵּים (גזלה ואבדה א,א) .האיסור לקחת משכון
אינו נובע מסיבה ממונית "אלא גזרת ֲעֵׂשה ֶׁשָּבּהְּ ,כגֹון ֶׁש ָא ַבד ַהַּמְׁשּכֹון אֹו ִנְׂש ַרף – לֹו ֶקהּ ,ו ְמ ַחּ ֵׁשב
הכתוב שלא לעשות כל אדם דין
לעצמו" (מ"מ) .ולכן גם איננו מתוקן ,על ידי קיזוז החוב מערך המשכון .לכן ,כבכל לאו שניתק לעשה ,אם לא
קיים העשה שבו – לוקה (מתנות עניים א,ה).
