Page 600 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 600
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ב 5 78
דְ 2וֹלא עֹודֶ ,אָּלא ָראּוי ַל ַּד ָּין ִל ְגעֹר ַּבּתֹו ֵב ַע ּו ְל ָטְרדֹוִ ,מְּפ ֵני דּ 2ו ְל ָטְרדֹו – לדחות את תביעתו
ֶׁשהּוא ִעֵּור ְוהֹו ֵלְך ִּבְׁשִרירּות ִלּבֹוֶׁ ,שֹּלא ִּתְּקנּו ְּגאֹו ִנים ַּת ָּק ָנה או את השבועה מדיון אחד לדיון
זֹו ֶאָּלא ִמְּפ ֵני ָהַרָּמ ִאיןַ ,ו ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמרַ " :עד ְּדרֹשׁ� ָא ִחיָך אֹתֹו"
(דברים כב,ב) – ַעד ֶׁש ִּת ְדרֹ שׁ� ֶאת ָא ִחיָך ִאם ַרַּמאי הּוא אֹו ֵאינֹו אחר (י')ֶׁ .שהּוא ִע ֵּור ְוהֹו ֵלְך ִּבְׁש ִרירּות
ִלּבֹו – "שהוא עיור ואינו רואה דרך
האמת מפני תא ַות לבו" (רוצח יב,יד).
ַו ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר – במי שמצא אבדהְ" :ו ָה ָיה ַרַּמאיּ .ו ֵמ ַא ַחר ֶׁש ֻה ְח ַזק ֶזה ֶׁשהּוא ָע ִני ְוֶׁש ֵאינֹו ַרַּמאי – ָאסּור
ִעְּמָך ַעד ְּדרֹ�ׁש ָא ִחיָך ֹאתֹוַ ,ו ֲהֵׁשבֹתֹו לֹו"
ְל ַהְׁשִּביעֹו. – ו"אמרו חכמים ...עד שתחקור אחר
דְ 3ו ֵכן ֲא ִני אֹו ֵמר ֶׁשִּמי ֶׁש ֻה ְח ַזק ַרַּמאי ּו ְדָר ָכיו ְמ ֻק ְל ָק ִלין אחיך אם רמאי הוא אם לאו" ,שאפילו
נתן סימנים מובהקים שהאבדה שלו,
ְּב ַמּ ָׂשאֹו ּו ַמ ָּתנֹוַ ,ו ֲהֵרי הּוא ָאמּוד ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָממֹוןְ ,ו ָט ַען ֶׁש ֵאין אבל הוא מוחזק להיות רמאי – אין
לֹו ְּכלּוםַ ,ו ֲהֵרי הּוא ָרץ ְל ִהּ ָׁש ַבע ְּב ַת ָּק ָנה זֹו – ֶׁש ֵאין ָראּוי מאמינים לו ,עד שיביא עדים שהאבדה
ְל ַהְׁשִּביעֹו; ֶאָּלא ִאם ֵיׁש ּכֹ ַח ַּב ַּד ָּין ְל ַעּׂשֹותֹו ַעד ֶׁש ִּי ְפַרע ַּב ַעל שלו (גזלה ואבדה יג,ג).
חֹובֹו אֹו ְל ַנּדֹותֹו ַעד ֶׁש ִּי ֵּתן – ְי ַעׂ ֶּשהֵ ,מ ַא ַחר ֶׁשהּוא ָאמּוד, דָ 3אמּוד – מוערךְ .ל ַעּׂשֹותֹו – לאלצו.
ֶׁשְּפִרי ַעת ַּב ַעל חֹוב ִמ ְצָוה.
ֶׁשְּפִרי ַעת ַּב ַעל חֹוב ִמ ְצָוה – שלא
דְּ 4כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ַה ַּד ָּין ִמ ְּד ָבִרים ֵאּלּו ְו ַכָּו ָנתֹו
לעשוק ,כלומר שלא להחזיק בממון
אחרים (גזלה ואבדה א,ד).
דֲ 4הֵרי ֶזה ֻמְרֶׁשה ַל ֲעׂשֹות – שמעיקר ִל ְרּדֹף ַהֶּצ ֶדק ִּב ְל ַבד ֶׁשִּנ ְצ ַט ֵּוינּו ְל ָר ְדפֹוְ ,וֹלא ַל ֲעבֹר ַה ִּדין ַעל
הדין" ,יש לדיין לדון בדיני ממונות על
ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין – ֲהֵרי ֶזה ֻמְרֶׁשה ַל ֲעׂשֹותּ ,ו ְמ ַקֵּבל ָׂש ָכר; פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם
ְוהּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ַמ ֲעָׂשיו ְלֵׁשם ָׁש ַמ ִים. אמת ,והדבר חזק בלבו שהוא כן ,אף
על פי שאין שם ראיה ברורה .ואין צריך חשש קנוניא
ה ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ִּבְׁשבּו ָעה זֹו ִמְּפ ֵני ְׁש ַטר חֹוב ֶׁש ָע ָליוְ ,והֹו ָדה לומר אם היה יודע בודאי שהדבר כן,
שהוא דן כפי מה ש ֵידע ...אבל משרבו
ַל ֲא ֵחִרים ְּבחֹובֹות ֲא ֵחִריםְ ,ו ִהּ ִׂשי ָגה ָידֹו ָי ֵתר ַעל ָהָראּוי לֹו בתי דינין שאינן הגונים ,ואפלו יהיו
– ֹלא ִיּטֹל ַה ָּי ֵתר ֶאָּלא ַּב ֲע ֵלי ַהּ ְׁש ָטרֹות ִּב ְל ַבדֶׁ ,שָּמא ְקנּו ְנ ָיא הגונים במעשיהם ,אינם חכמים כראוי
ובעלי בינה – הסכימו רוב בתי דיני עֹוֶׂשה ְּבהֹו ָד ָאתֹו ַעל ְנ ָכ ָסיו ֶׁשָּל ֶזה.
ישראל ...שלא ידון הדיין בסמיכת
וְ 1ראּו ֵבן ֶׁש ָה ָיה ַח ָּיב ְלִׁש ְמעֹון ֵמ ָאהְ ,ו ֵלִוי ַח ָּיב ִלְראּו ֵבן ֵמ ָאה – דעתו ולא בידיעתו ,כדי שלא יאמר כל
מֹו ִצי ִאין ִמֵּלִוי ְונֹו ְת ִנין ְלִׁש ְמעֹוןְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֵאין ִלְראּו ֵבן ְנ ָכ ִסים, הדיוט והדיוט :לבי מאמין לדברי זה
ְו ָה ָיה לֹו ִׁש ְטֵרי חֹוב ַעל ֵלִויְ ,ו ָא ַמר ֵלִוי 'ְׁש ַטר ֲא ָמ ָנה הּוא'ָּ' ,פרּו ַע ודעתי סומכת על זה" (סנהדרין כד,א-ב).
הּוא'ְ ,והֹו ָדה לֹו ְראּו ֵבן – ֵאין ַמְׁשִּגי ִחין ַעל הֹו ָד ָיתֹוֶׁ ,שָּמא ַל ֲעבֹר ַה ִּדין – לוותר על הדיןּ .ו ְמ ַקֵּבל
ָׂש ָכר – מה'.
ה ְוהֹו ָדה ַל ֲא ֵחִרים ְּבחֹובֹות ֲא ֵחִרים – ְקנּו ְנ ָיא ֵהן עֹוִׂשין ְל ַאֵּבד ְזכּותֹו ֶׁשְּלִׁש ְמעֹוןֶ ,אָּלא ִיּ ָׁש ַבע ִׁש ְמעֹון
הודה שהוא חייב למי שטוען שהלווה ְו ִיּטֹל ִמֵּל ִויְּ ,כ ִדין ָּכל טֹו ֵרףֶׁ ,ש ֵאינֹו ִנ ְפ ָרע ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעה.
לו בלא עדיםְ .ו ִהּ ִׂשי ָגה ָידֹו ָי ֵתר ַעל
ָה ָראּוי לֹו – צבר רכוש וממון יותר ממה שחייבים לסדר לו ,וממנו חייב לפרוע חובותיו (לעיל א,זְ .)1קנּו ְנ ָיא – "והיא
התחבולה והמרמה שתהא בין התובע והנתבע לאבד ממון לא להם" (פה"מ ערכין ו,א) .והדברים אמורים בהודאה בהלוואה
שלא בוצעה מעולםַ .על ְנ ָכ ָסיו ֶׁשָּל ֶזה – כדי שיגבה המלווה המתחזה את הנכסים החדשים ויסייע להבריחם מן המלווה
האמתי שהלווה בשטר.
ו 1מֹו ִצי ִאין ִמֵּלִוי ְונֹו ְת ִנין ְלִׁש ְמעֹון – מפני שנוצרה זיקת שעבוד ישירה בין לוי לשמעוןִ .אם ֵאין ִלְראּו ֵבן ְנ ָכ ִסים – שהרי
אם יש לו נכסים – גובים מהם ,ורק הוא מפסיד כשהוא מודה שלווהְׁ .ש ַטר ֲא ָמ ָנה – שטר שניתן מתוך האמנה שלא
ישמש את המחזיק בו לתביעה ,ובדרך כלל ניתן כדי לערוב להתחייבות מסוימת ,כגון שטר הלוואה שנכתב ונמסר לפני
ביצוע ההלוואה (רש"י כתובות יט,א)" .המעיד על שטר אמנה כמעיד בשקר" (עדות ג,ו) ,שאסור לאדם להשהות שטר אמנה
