Page 582 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 582
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ו 560
ג ָּפטּור ִמּ ְׁשבּו ָעה – שכן עיקרה של ְוֶׁש ֵאינֹו ִּב ְרׁשּותֹוְ ,וֶׁש ָה ָיה ֵּבי ֵני ֶהם ְּת ַנאי.
השבועה הוא על האירוע עצמו ,שלא
ג ׁשֹו ֵמר ִחָּנם ֶׁש ֵה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשֹּלא ָּפַׁשע – ָּפטּור ִמּ ְׁשבּו ָעה, פשע ,ורק מגלגלים עליו שבועה שלא
שלח בה יד (לעיל ד,א) .וכאן ,שאין ְו ֵאין אֹו ְמ ִריםֶׁ :שָּמא ָׁש ַלח ּבֹו ָיד קֹ ֶדם ֶׁש ָא ַבדּ .ו ַב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון
מקום לעיקרה של השבועה ,אין מקום
ֶׁש ֵה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשָּפַׁשע ַהּׁשֹו ֵמר – ְמַׁשֵּלםְ .ו ִאם ָט ַען ְו ָא ַמר ' ְּת ַנאי לשבועה על הטענות הבאות בעקבותיה
ָה ָיה ֵּבי ֵנינּו' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵיׁש ֵע ִדים ֶׁשָּפַׁשע. (מ"מ)ְ .ו ִאם ָט ַען ְו ָא ַמר ְּת ַנאי ָה ָיה ֵּבי ֵנינּו –
ושמרתי כפי שהתנינו ,ולא פשעתי ,ויש הפקדה בעדים ואומדן
לבעל הפיקדון עדים שהפקיד ושהשומר
דַ 1הַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדיםּ ,ו ָבאּו ֵע ִדים ֶׁש ֶּזה ַה ֵח ֶפץ פשע – אין השומר יכול לטעון טענת
מיגו .ואם לא היו עדים שפשע – נאמן,
ְּב ָפ ֵנינּו ִה ְפ ִקידֹו ֶא ְצלֹו – ֵאין ַהּׁשֹו ֵמר ָיכֹול ִל ְט ֹען ְולֹו ַמר ' ָח ַזְר ִּתי
"מתוך שיכול לומר :שמרתי כדרך ּו ְל ַק ְח ִּתיו ִמֶּמּנּו' אֹו ' ְנ ָתנֹו ִלי ְּב ַמ ָּת ָנה'; ְל ִפי ָכְךִ ,אם ֵמת ַהּׁשֹו ֵמר
השומרין ונאנסתי" (ראה בהלכה הקודמת).
– מֹו ִצי ִאין ַהִּפ ָּקדֹון ַע ְצמֹו ִמן ַה ְּיתֹו ִמים ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה.
דַ 1הַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים –
דְ 2וֹלא עֹודֶ ,אָּלא ִמי ֶׁשָּבא ְו ָא ַמר 'ָּכְך ְו ָכְך ִה ְפ ַק ְד ִּתי ֵא ֶצל
כשאדם תובע חפץ מחברו ומביא עדים
שהפקיד אותו אצלו – המחזיק בחפץ ֲא ִבי ֶכם' ְו ָנ ַתן ִסי ָמ ִנין ֻמ ְב ָה ִקיןְ ,ו ִנ ְמ ָצא ַהִּפ ָּקדֹון ְּכמֹו ֶׁש ָא ַמר,
נאמן לטעון שהחזיר לו ,אפילו אם
ְו ָה ָיה ַה ַּד ָּין יֹו ֵד ַע ֶׁשֹּלא ָה ָיה ַהֵּמת ָאמּוד ֶׁש ֶּזה ַהִּפ ָּקדֹון ֶׁשּלֹו הפקידו בעדים ,ונשבע שבועת היסת
– ֵיׁש ַל ַּד ָּין ַה ֶּזה ִל ֵּתן ַהִּפ ָּקדֹון ָל ֶזה ֶׁשָּנ ַתן ִסי ָמ ִנין; ְוהּוא ֶׁשֹּלא ונפטר (טוען ונטען ט,ב) .וכאן ,שיש עדים
ִי ְה ֶיה ַהַּמ ְפ ִקיד ָר ִגיל ְל ִהָּכ ֵנס ָל ֶזה ֶׁשֵּמתֲ .א ָבל ִאם ָה ָיה ָר ִגיל שהחפץ עדיין בידו – אינו נאמןּ .ו ָבאּו
ֵע ִדים ֶׁש ֶּזה ַה ֵח ֶפץ – העובדה שהעדים ֶא ְצלֹו – ֶׁשָּמא ֶׁשְּל ַא ֵחר הּואְ ,ו ִהִּכיר ַה ִּסי ָמ ִנין ֶׁשּלֹו.
מעידים שהחפץ נמצא עתה בידי הנפקד
("שזה החפץ") ,שומטת גם את נאמנות דָּ 3באּו ֵע ִדים ְו ֵה ִעידּו ַל ַּד ָּין ֶׁש ֵאין ֶזה ָאמּוד – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמן
השומר במיגו ,מפני שהיה יכול לטעון
ַה ְּיתֹו ִמים ְּב ֵעדּו ָתןֶׁ ,ש ֵאין ֶזה ְר ָא ָיה ְּברּוָרהְ ,ו ֻא ְמ ַּדן ַּד ְע ָּתם ֵאינֹו שנאנס או שהחזיר אותו לו (מ"מ)ָ .ח ַז ְר ִּתי
ֹא ֶמד ַּד ְעּתֹוְ ,ו ֵאין לֹו ַל ַּד ָּין ֶאָּלא ַמה ּ ֶׁש ַּד ְעּתֹו סֹו ֶמ ֶכת ָע ָליוְּ ,כמֹו ּו ְל ַק ְח ִּתיו ִמֶּמּנּו – באתי שוב (ראה טוען
ֶׁש ֲא ָב ֵאר ְּב ִה ְלכֹות ַס ְנ ֶה ְד ִרין (כד,א). ונטען ט,ב :והאומן אומר "חזרת ומכרתו לי",
דַ 4מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ִה ְפ ִקיד ֻׁש ְמְׁש ִמין ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים ּו ָבא ואין פירושו שהחזיר) וקניתי אותו ממנו.
מֹו ִצי ִאין ַהִּפ ָּקדֹון ַע ְצמֹו וכו' – אין
מוציאין ממון מן היתומים בלא שבועה ְל ָת ְבעֹוְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ֶה ֱח ַז ְר ִּתים ְלָך'ָ .א ַמר לֹו ַהַּמ ְפ ִקיד ' ַו ֲהֹלא
(אישות יח,יט) ,אך במקרה שלפנינו אין ָּכְך ְו ָכְך ִהיא ִמ ָּד ָתםַ ,ו ֲה ֵרי ֵהן ֻמָּנ ִחין ֶא ְצ ְלָך ֶּב ָח ִבית?'ָ ,א ַמר
הדבר בגדר הוצאת ממון ,מפני שהממון
לֹו 'ֶׁשְּלָך ֶה ֱח ַזְר ִּתי ְלָךְ ,ו ֵאּלּו ֲא ֵחִרים ֵהן'ְ ,ו ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמיםֵ :אין עצמו מעולם לא היה של היתומים.
מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹוֶׁ ,שָּמא ֵאּלּו ֻׁש ְמְׁש ִמין ֶׁשַּלּׁשֹו ֵמר ֵהםֶ ,אָּלא ִיּ ָׁש ַבע
דִ 2סי ָמ ִנין ֻמ ְב ָה ִקין – ייחודיים.
ַהּׁשֹו ֵמר ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ֶׁש ֶה ֱח ִזירְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (שכירות ב,יב).
ָאמּוד – מוחזק כעשיר ,שאפשר
להניח שהחפץ שלוְ .והּוא ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה
ַהַּמ ְפ ִקיד ָר ִגיל ְל ִהָּכ ֵנס ָל ֶזה ֶׁשֵּמת – מפני שניתן יהיה לומר שהוא טוען כן מפני שראה את הכלי בשעה שביקר
בבית חברו ,ולא מפני שהוא שלו.
דְ 3ו ֵאין לֹו ַל ַּד ָּין ֶאָּלא ַמה ּ ֶׁש ַּד ְעּתֹו סֹו ֶמ ֶכת ָע ָליו – ואינו חייב לסמוך על אומדן דעת אחרים ,אלא רק על עדות כשרה
או על עצמו ,בין מידיעה אישית ובין מאומדן דעתו (ראה סנהדרין כד,א-ב).
דָּ 4כְך ְו ָכְך ִהיא ִמ ָּד ָתם ַו ֲהֵרי ֵהן ֻמָּנ ִחין ֶא ְצ ְלָך ֶּב ָח ִבית – אין אלו סימנים מובהקים ,מפני שייתכן שהשומר הניח באותה
חבית את אותה הכמותִּ .ב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – בדרך כלל שומר הטוען שהחזיר את הפיקדון ,נאמן בטענת מיגו ,שיכול היה
לטעון שלא הופקד אצלו הפיקדון ,ונשבע שבועת היסת (לביאור השבועה ,ראה לעיל ה,ז ,)3והוא נאמן רק מתוך שיכול היה
לטעון שנאנס מפני הסימנים שנתן הטוען (כפי הדין אילו נעשתה בשטר ,ראה שכירות ב,יב; או"ש) ,והיה נשבע שבועה בנקיטת חפץ.
