Page 584 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 584
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ז 562
ב ְו ֵאין ַה ֶה ְפ ֵסד ּפֹוֶׂשה – אין הריקבון ב ַהַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ֵּפרֹות ְו ִהְר ִקיבּוַ ,י ִין ְו ֶה ֱח ִמיץְּ ,ד ַבׁש
מתפשטַ .ה ַּק ְנ ַקִּנים ְו ַהֵּכ ִלים – שבהם
ְו ִנ ְפ ַסד – עֹוֶׂשה ַּת ָּק ָנה ְל ַב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ּומֹו ְכָרן לֹו ְּב ֵבית ִּדין; היו הפירות ,היין והדבש.
ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָע ְמדּו ְּב ֶה ְפ ֵס ָדן ְו ֵאין ַה ֶה ְפ ֵסד ּפֹוֶׂשה ָּב ֶהןֲ ,הֵרי
ג ַעד ָׁש ָעה ֲח ִמּ ִׁשית ִמּיֹום ַאְרָּב ָעה
ַה ַּק ְנ ַקִּנים ְו ַהֵּכ ִלים מֹו ִסי ִפין ֶה ְפ ֵסד.
ָעָׂשר – בשעות זמניות (המתקבלות
ג ַהַּמ ְפ ִקיד ָח ֵמץ ֵא ֶצל ֲח ֵברֹוְ ,ו ִהִּגי ַע ַהֶּפ ַסח – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע מחלוקת היום למן הזריחה ועד
השקיעה ל 12-חלקים שווים) ,ונמצא
שבכל יום אורך השעה הזמנית משתנה ּבֹוַ ,עד ָׁש ָעה ֲח ִמּ ִׁשית ִמּיֹום ַא ְרָּב ָעה ָעָׂשר ,יֹו ֵצא ּומֹו ְכרֹו ַּבּׁשּוק
בהתאם לשעות האור .ביום י"ד בניסן,
ִלְׁש ָעתֹו ִמּׁשּום ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדהְ .והּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאר ַהִּפ ְקדֹונֹות, מותר לאכול חמץ עד סוף השעה
ֶׁשֹּלא ִיַּגע ָּב ֶהןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ֶׁשּיּו ְזלּו ִּב ְז ַמן הרביעית ,בערך בשעה עשר בבוקר
לפי שעוננו .ועד סוף השעה החמישיתְּ ,פלֹו ִני אֹו ֶי ֱא ֹנס אֹו ָתם ַהֶּמ ֶלְךֶׁ ,שָּמא ָיבֹוא ַּב ְע ֵלי ֶהן ִמּקֹ ֶדם ְו ִיְּטלּו
אסור לאכול חמץ ,אך מותר ליהנות
ָממֹו ָנם. ממנו ,כגון למכרו לגוי .ואילו למן
השעה השישית ,החמץ אסור בהנאה טיפול בפקדון
ואסור למכור אותו אלא לבערו בשרפה
דַ 1הַּמ ְפ ִקיד ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו – ּגֹו ְללֹו ֶא ָחד ִלְׁש ֵנים וכדומה (חמץ ומצה א,ח-י)ִ .לְׁש ָעתֹו – מיד,
בשעה החמישיתֶׁ .שָּמא ָיבֹוא ַּב ְע ֵלי ֶהן ָעָׂשר ֹח ֶדׁשְ .ו ִאם ְּכֶׁשהּוא ּגֹו ְללֹוְּ ,פ ָתחֹו ְו ָק ָרא ּבֹו – ֻמ ָּתרֲ ,א ָבל
ֹלא ִי ְפ ַּתח ִּב ְג ַלל ַע ְצמֹו ְו ִי ְקָרא; ְוהּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאר ַה ְּס ָפִרים. ִמּ ֹק ֶדם – לפני ההוזלה או האונס,
ְו ִאם ָּפ ַתח ְו ָקָרא ִּב ְג ַלל ַע ְצמֹו – ֲהֵרי ָׁש ַלח ָיד ַּבִּפ ָּקדֹוןְ ,ו ִנ ְת ַח ֵּיב ובדרך כלל הבעלים מעדיפים את
שלהם על פני התמורה .אבל לאחר
ָּב ֳא ָנ ִסין. ההוזלה או האונס – חייב למכור את
דִ 2ה ְפ ִקיד ֶא ְצלֹו ְּכסּות ֶׁשְּל ֶצ ֶמר – ְמ ַנ ֲעָרּה ַא ַחת ִלְׁשלִׁשים יֹום החפץ כדי למנוע מן הבעלים המשך
ההפסד (סמ"ע חו"מ רצב,מ).
דּ 1גֹו ְללֹו – לאוורר אותו כדי שלא ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָא ְמרּו ָּב ֲא ֵב ָדה; ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזהֶׁ ,שּזֹו חֹו ָבה ָע ָליו
ִמּׁשּום ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה ַלְּב ָע ִלים. יתעפש (השווה לגזלה ואבדה יג,יג ,שגוללם כל
חודש)ֲ .א ָבל ֹלא ִי ְפ ַּתח ִּב ְג ַלל ַע ְצמֹו ְו ִי ְקָרא
דַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ִפ ָּקדֹון ֶׁש ָה ְלכּו ְּב ָע ָליו ִל ְמ ִדי ַנת – שאסור לשומר להשתמש בפיקדון.
ְוהּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאר ַה ְּס ָפִרים – שהיו
ַה ָּיםֲ .א ָבל ִאם ָהיּו ִעּמֹו ְּבאֹו ָתּה ָה ָאֶרץ – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ּבֹו, עשויים מעור כמו מגילה ,כספר תורה
ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָא ֵבד.
של ימינו.
ה ָּכל ַהּמֹו ֵכר ִּפ ָּקדֹון ַעל ִּפי ֵּבית ִּדין – ֲהֵרי ֶזה מֹו ֵכר ַל ֲא ֵחִרים דְּ 2כ ֶדֶרְך ֶׁש ָא ְמרּו ָּב ֲא ֵב ָדה – כמפורט
ְו ֵאינֹו מֹו ֵכר ְל ַע ְצמֹו ִמְּפ ֵני ַה ֲחָׁשדְ ,ו ַה ָּד ִמים ִי ְהיּו ֻמָּנ ִחין ֶא ְצלֹו, בגזלה ואבדה יג,יא-יט.
ְו ֵיׁש לֹו ְל ִהְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהןְ .ל ִפי ָכְך ֲהֵרי הּוא ֲע ֵלי ֶהן ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר,
דִ 3ל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים – הפליגו לחוץ
לארץֲ .הֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ּבֹו – אלא מודיע
לבעלים מה מצבו ,מפני שהם יכולים ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִנְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן.
לבוא ולטפל בו בעצמם.
ה ִמְּפ ֵני ַה ֲחָׁשד – שעשה מאמצים להוזיל את המחיר כדי לרכוש בזול ,אף על פי שהמכירה נעשית בבית דין .וטעם
הזהירות "שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר לב,כב)" (שקלים ב,י) ,לפי שאדם צריך להיראות נקי מעוון בעיני
הבריות ,כשם שהוא צריך להיות נקי מעוון באמת לפני ה'ְ .ל ִפי ָכְך ֲהֵרי הּוא ֲע ֵלי ֶהן ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר – מפני שיש לו הנאה
מן העובדה שהוא יכול להשתמש בהם (השווה לדין אבדה ,בגזלה ואבדה יג,יז)ַ .אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִנְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן – אבל
לאחר שהשתמש בהם – חייב באחריותם ,אף אם נאנסו (ראה להלן ז).
