Page 580 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 580
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ה 5 58
וֲ 2אמּו ִדין ּבֹו – שאפשר להניח שיש ֲאמּו ִדין ּבֹוְ .ו ֵיׁש ַלּׁשֹו ֵמר ְל ַה ֲח ִרים ַעל ִמי ֶׁשּלֹו ֵק ַח ִמֶּמּנּו ָי ֵתר
לבעלים נכס מעין זהְ .ל ַה ֲחִרים – החרם
ִמן ָהָראּוי לֹו. הוא קללה .וכאן החרם נעשה באמירה
כללית בלא להזכיר את שמו של אדם וּ 3ו ִמַּנ ִין ֶׁש ַה ִּדין ָּכְך הּוא? ַהַּגע ַע ְצ ְמָךֶׁ ,ש ִה ְפ ִקיד ֶא ְצלֹו ִּכיס
מסוים .והחרם בדיני ממונות הוא
ְזהּו ִבים ּו ָפַׁשע ּבֹוַ ,הְּב ָע ִלים אֹו ְמִרין ' ָמא ַת ִים ִּדי ָנר ָהיּו ּבֹו' מתקנת גאונים שבאה למנוע מבעלי דין
ְו ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר 'ַו ַּדאי ֶׁש ָה ָיה ּבֹו ִּדי ָנִריןֲ ,א ָבל ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ַּכָּמה לטעון טענות שקר ולהיפטר מחיוביהם
ָהיּו'ְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶזה ְּכטֹו ֵען ָמא ַת ִים ְוהֹו ָדה לֹו ְּב ִמ ְק ָצתְ ,ו ָא ַמר
(שלוחין ג,יא .ולעניין האמירה ,שהיא בכל דיני
' ַהּ ְׁש ָאר – ֵאי ִני יֹו ֵד ַע'ֶׁ ,שהּוא ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ְו ֵאינֹו ָיכֹול ִלּ ָׁש ַבע, ממונות ,ראה מ"מ שכירות ב,ח).
ּו ְמַׁשֵּלםְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (טוען ונטען ד,ז). וַ 3הַּגע ַע ְצ ְמָך – התאמץ לחשוב והסק
תובע ושומר טוענים 'איני יודע' מסקנות.
זֵ 1מת ָא ִביו ְו ִהִּני ַח לֹו ַׂשק ָצרּורְ ,ו ִה ְפ ִקידֹו ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ּו ָפַׁשע זָ 1צרּור – קשורֶׁ .ש ֲא ִני אֹו ֵמר – הצהרת
הרמב"ם שהלכה זו מדעתו ,ואין לה
מקור מפורש ,ואין מקורה בדעת רבותיו ּבֹוַ ,הַּמ ְפ ִקיד אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ֶמה ָה ָיה ּבֹוֶׁ ,שָּמא ַמ ְרָּג ִלּיֹות ָהיּו
(איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג).
ּבֹו'ְ ,ו ֵכן ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ַּכָּמה ֲא ִני ַח ָּיב ְלַׁשֵּלםֶׁ ,שָּמא ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ַהּׁשֹו ֵמר ְּב ַת ָּק ַנת ֲח ָכ ִמים ֶׁש ֵאינֹו
ְזכּו ִכית ָה ָיה ָמ ֵלא' – ׁשּוַרת ַה ִּדין ֵּבי ֵני ֶהן ֶׁש ֲא ִני אֹו ֵמר ְּב ַט ֲע ָנה
זֹוֶׁ ,ש ִּיּ ָׁש ַבע ַהּׁשֹו ֵמר ְּב ַת ָּק ַנת ֲח ָכ ִמים ֶׁש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹוְ ,ו ִי ְכֹלל ִּב ְרׁשּותֹו – שתיקנו חכמים שהשומר
משלם את ערך החפץ לאחר שיישבע
שפשע ושלא נתן עיניו בו ולא לקחו ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְּב ַו ַּדאי ֶׁש ָה ָיה ּבֹו ָי ֵתר ַעל ָׁש ֶוה ָּכְך ְו ָכְך,
לעצמו (להלן ו,א) .ומגלגלים עליו שבועה,
ִויַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשהֹו ָדה ּבֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. וכוללים בה את ערך החפץ (לגלגול שבועה,
ראה לעיל ביאור ג,גִ .)2ויַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשהֹו ָדה שומר מודה בפקדון ממין אחר
זַ 2מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ִה ְפ ִקיד ַׂשק ָצרּור ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ּו ָפַׁשע ּבֹו,
ּבֹו – ולא יותר ,מפני שטענת התובע היא
ַהַּמ ְפ ִקיד אֹו ֵמר ' ֲח ִלי ָז ָהב ּו ַמְרָּג ִלּיֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ָהיּו ּבֹו' טענת שמא בלבד.
ְו ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַעֶׁ ,שָּמא ִסי ִגים אֹו חֹול ָה ָיה ּבֹו',
ְו ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמיםִ :יּ ָׁש ַבע ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ְו ִיּ ֹטלְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְט ֹען ָּד ָבר זֲ 2ח ִלי ָז ָהב – תכשיט זהבִ .סי ִגים –
ֶׁשהּוא ָאמּוד ּבֹו אֹו ֶׁשהּוא ָאמּוד ְל ַה ְפ ִקידֹו ֶא ְצלֹו. כסף לא טהור ,מעורב במתכות זולות.
ִיּ ָׁש ַבע ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ְו ִיּ ֹטל – ראה לעיל
ד.1
זְ 3ו ָלָּמה ִנְׁשָּבע ָּכאן ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון? ְל ִפי ֶׁש ֵאין ַהּׁשֹו ֵמר ְמ ֻח ָּיב זְ 3ו ָלָּמה ִנְׁשָּבע ָּכאן ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון –
ְׁשבּו ָעה; ֶׁש ֲא ִפּלּו הֹו ָדה ְו ָא ַמר 'ָּבִריא ִלי ֶׁש ָה ָיה ָמ ֵלא ִסי ִגים' ואינו נוטל בלא שבועה (כבהלכה ו.)1
ָּבִריא – ברורְ .ל ִפי ֶׁש ֵאין ַהּׁשֹו ֵמר ְמ ֻח ָּיב
ְׁשבּו ָעה – מפני שהתובע תובע שק ְו ַהַּמ ְפ ִקיד אֹו ֵמר ' ַמְרָּג ִלּיֹות ָהיּו' – ַהּׁשֹו ֵמר ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר,
מרגליות והנתבע כופר בדבר .ואף על
ְּכ ִמי ֶׁשְּט ָענֹו ִחִּטים ְוהֹו ָדה לֹו ִּבְׂשעֹוִרים; ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. פי שהוא מודה שהוא חייב לו שק של
ּו ְב ִה ְלכֹות טֹו ֵען ְו ִנ ְט ָען (ג,י) ִי ְתָּב ֲארּו ִעְּקֵרי ַה ְּד ָבִרים. חול – אין זה בגדר מודה במקצת ,מפני
שבמה שתבע כפר לגמרי ,וההודאה היא
בדבר אחר (ההודאה על השק עצמו אינה נחשבת .ראה טוען ונטען ג,יג) .הלכה ז 1אינה בגדר 'טענו חיטים והודה לו בשעורים' ,מפני
ששניהם טוענים טענת ספקִ .נְׁשָּבע ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על מי שכופר בכל טענת חברו ,שתיקנוה חכמים שמא
יירתע להישבע ויודה ,והנשבע אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג; טוען ונטען
א,ג) .ולשון 'היסת' משמעו להכביד עליו (הערוך בשם גאון) או כדי להסיתו ולפתותו להודות (ר' תנחום).
