Page 578 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 578

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ןודקיפו הלאש תוכלה‪      ‬פרק ה	‬                                                        ‫‪5	 56‬‬

‫ד‪ְּ  1‬כ ִדין ָּכל ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל – כדין כל תובעים רבים כשאינו יודע מי הפקיד‬

‫ד‪ְׁ  1‬ש ַנ ִים ֶׁש ִה ְפ ִקידּו ֵא ֶצל ֶא ָחד‪ֶ ,‬זה ֵמ ָאה ְו ֶזה ָמא ַת ִים‪ְ ,‬ו ָכל‬                     ‫המקרים (לפירוטם‪ ,‬ראה טוען ונטען א‪,‬ב)‬
                                                                                                        ‫שתיקנו בהם חכמים שיישבע התובע‬
‫ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהם אֹו ֵמר ' ֲא ִני הּוא ֶׁש ִה ְפ ַק ְד ִּתי ַהָּמא ַת ִים' ְו ַהּׁשֹו ֵמר‬         ‫בנקיטת חפץ כעין שבועה מן התורה‬

‫אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע' – ִיּ ָׁש ַבע ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶׁש ִה ְפ ִקיד ָמא ַת ִים‬                 ‫(לביאור המושג‪ ,‬ראה להלן ביאור ו‪,‬א‪ )2‬וייטול‪.‬‬
‫ְּכ ִדין ָּכל ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל‪ְ ,‬ו ִי ֵּתן ָמא ַת ִים ָל ֶזה ּו ָמא ַת ִים ָל ֶזה ּו ַמ ְפ ִסיד‬      ‫התובעים מודים ששניהם יחד הפקידו‬
‫ֵמ ָאה ִמֵּביתֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּוא ּפֹוֵׁש ַע‪ֶׁ ,‬ש ָה ָיה לֹו ִל ְכּ ֹתב ֵׁשם ָּכל ֶא ָחד‬                 ‫שלוש מאות‪ ,‬ולכן הנתבע אינו נחשב‬
                                                                                                        ‫מודה במקצת (י'‪ .‬השווה טוען ונטען ד‪,‬ט)‪,‬‬

‫ַעל ִּכיס ֶׁשּלֹו‪.‬‬                                                                                      ‫ונמצא שאחד מהם בוודאי רמאי‪ ,‬ולכן‬
                                                                                                        ‫הם חייבים להישבע (מ"מ‪ .‬לנטילה בלא‬

‫ד‪ְ   2‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֵה ִביאּו לֹו ַהּ ְׁש ַנ ִים ְּכ ֶא ָחד ַהּ ְׁשלׁש ֵמאֹות‬                         ‫שבועה השווה להלן ו)‪ .‬וכל זה בשיש תובע‪.‬‬
                                                                                                        ‫אך אם הודיע הוא להם מעצמו‪ ,‬כגון‬
‫ְּב ֶכֶרְך ֶא ָחד‪ּ ,‬ו ָבאּו ְו ָת ְבעּו‪ְ ,‬ו ָכל ֶא ָחד אֹו ֵמר ַהָּמא ַת ִים ֶׁשּלֹו‬                    ‫שהניחו אביהם אצלו‪ ,‬והם לא ידעו‬

‫זאת – מניח מאה לכל אחד‪ ,‬ויחלקו את – נֹו ֵתן ֵמ ָאה ָל ֶזה ּו ֵמ ָאה ָל ֶזה‪ְ ,‬ו ַהּ ְׁש ָאר ִי ְה ֶיה ֻמָּנח ֶא ְצלֹו ַעד‬
                                                                                                        ‫המאה האחרים ולא יישבעו‪ .‬ואם הוא‬
‫ְלעֹו ָלם אֹו ַעד ֶׁשּיֹו ֶדה ַל ֲח ֵברֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמר ָל ֶהם 'ֵּכיָון‬                       ‫רוצה לצאת ידי שמים – ייתן מאתיים‬

‫לכל אחד ואחד (גזלה ואבדה ד‪,‬י; פה"מ ב"מ ֶׁש ָר ִאי ִתי ֶׁש ֵאין ַא ֶּתם ַמ ְקִּפי ִדין ֶזה ַעל ֶזה ַו ֲה ֵבא ֶתם ְּב ֶכ ֶרְך‬

‫ֶא ָחד‪ֹ ,‬לא ִה ְטַר ְח ִּתי ַע ְצ ִמי ֵלי ַדע ְו ִל ְזּ ֹכר ָּת ִמיד ִמי ַּב ַעל ַהֵּמ ָאה‬                                 ‫ג‪,‬ג)‪ִּ .‬כיס – ארנק‪.‬‬
                                   ‫ּו ִמי ַּב ַעל ַהָּמא ַת ִים'‪.‬‬
                                                                                                        ‫ד‪ְּ  2‬כ ֶא ָחד – ביחד‪ְּ .‬ב ֶכֶרְך ֶא ָחד –‬

                                                                                                                  ‫בחבילה אחת‪ ,‬כרוכים יחד‪.‬‬

‫ד‪ְ  3‬ו ֵכן ִאם ִה ְפ ִקידּו ֶא ְצלֹו ְׁש ֵני ֵּכ ִלים‪ֶ ,‬א ָחד ָּגדֹול ְו ֶא ָחד ָק ָטן‪,‬‬                 ‫ד‪ְ  3‬ו ֵכן‪ְׁ ...‬ש ֵני ֵּכ ִלים – אף על פי שניתן‬

‫ְו ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד אֹו ֵמר ' ֲא ִני הּוא ַּב ַעל ַהָּגדֹול' – ִיּ ָׁש ְבעּו ְׁש ֵני ֶהם‪,‬‬           ‫היה לומר לכאורה שיישארו שני הכלים‬

                                                                                                        ‫בידיו עד שיודו זה לזה‪ ,‬שלא כבהפקדת‬
‫כסף‪ ,‬שהרי ייתכן שיפסיד בעל הכלי ְו ִי ֵּתן ַהָּגדֹול ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ּו ְד ֵמי ַהָּגדֹול ַלּ ֵׁש ִני‪ְ ,‬ו ִיּ ָׁש ֵאר לֹו ַה ָּק ָטן‪.‬‬
                                                                                                        ‫הגדול את הכלי שלו ויקבל תמורתו‬
‫ְו ִאם ֱה ִביאּום ְּכ ֶא ָחד ְּב ֶכֶרְך ֶא ָחד – נֹו ֵתן ַה ָּק ָטן ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪,‬‬                                     ‫כסף (פה"מ ב"מ ג‪,‬ה)‪.‬‬
‫ּו ִמּתֹוְך ַהָּגדֹול נֹו ֵתן ְּד ֵמי ַה ָּק ָטן ַלּ ֵׁש ִני‪ְ ,‬ו ַהּ ְׁש ָאר ִי ְה ֶיה ֻמָּנח ֶא ְצלֹו‬
                                                                                                        ‫ד‪ְ   4‬יַׁשֵּלם ִלְׁש ֵני ֶהם – לאחר שנשבע כל‬
                        ‫ַעד ֶׁשּיֹו ֶדה ַל ֲח ֵברֹו אֹו ַעד ְלעֹו ָלם‪.‬‬
                                                                                                                  ‫אחד מן התובעים (כלעיל ד‪.)1‬‬

‫ד‪ְ  4‬ו ֵכן ִמי ֶׁש ְּת ָבעּוהּו ְׁש ַנ ִים‪ֶ ,‬זה אֹו ֵמר ' ֲא ִני הּוא ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון'‪,‬‬           ‫ד‪ֶׁ  5‬שֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – בלי שידע של מי‬

                                                                                                        ‫משניהם הבהמה החיה‪ַ .‬מִּני ַח ַהְּב ֵה ָמה‬

‫ֵּבי ֵני ֶהם – בבית דין (י'‪ .‬ראה גזלה ואבדה ז‪,‬י)‪ְ .‬ו ֶזה אֹו ֵמר ' ֲא ִני הּוא'‪ְ ,‬ו ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר ' ֶא ָחד ִמֶּכם הּוא‪ְ ,‬ו ֵאי ִני‬
                                                                                                        ‫ּו ִמ ְס ַּתֵּלק – ואינו צריך לשמור עליה‪,‬‬
‫יֹו ֵד ַע ִמי הּוא' – ְיַׁשֵּלם ִלְׁש ֵני ֶהם‪.‬‬                                                          ‫מפני ששמירה על בהמה‪ ,‬להבדיל‬

‫ד‪ְ  5‬ו ֵכן ְׁש ַנ ִים ֶׁש ִה ְפ ִקידּו ְׁש ֵּתי ְּב ֵהמֹות ֵא ֶצל רֹו ֶעה‪ּ ,‬ו ֵמ ָתה‬                    ‫משמירה על כסף וכלים‪ ,‬מצריכה עמל‬
                                                                                                        ‫והוצאות (י')‪ .‬סיכום הלכה ד‪ :‬בתובעים‬
‫רבים‪ ,‬כשבוודאי אחד מהם רמאי‪ ,‬יש ַא ַחת ֵמ ֶהן‪ְ ,‬ו ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ֶׁשְּל ִמי ָה ְי ָתה – ְיַׁשֵּלם ִלְׁש ֵני ֶהם‪.‬‬
                                                                                                        ‫שתי אפשרויות‪ )1 :‬אם פשע השומר‬
‫ְו ִאם ִה ְפ ִקידּו ְּב ֶע ְדרֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – ַמִּני ַח ַהְּב ֵה ָמה ֵּבי ֵני ֶהם‬            ‫– התובעים נשבעים‪ ,‬והשומר משלם‬
‫ּו ִמ ְס ַּתֵּלק‪ְ ,‬ו ִת ְה ֶיה ֻמַּנ ַחת ַעד ֶׁשּיֹו ֶדה ָה ֶא ָחד ַל ֲח ֵברֹו אֹו ַעד‬                  ‫בתורת קנס‪ ,‬שהרי פשע (וראה גם גזלה‬

‫ואבדה ד‪,‬ט); ‪ )2‬ואם לא פשע השומר – ֶׁש ִּי ְרצּו ַל ֲחֹלק אֹו ָתּה‪.‬‬
                                                                                                        ‫ההפקדה מונחת אצלו (וראה גם מכירה כ‪,‬ב)‪.‬‬

‫ואם אין לה תובעים ברורים‪ ,‬כגון שהפקיד אביהם או שאינם מזהים את פיקדונם – חולקים אותו ביניהם (ע"פ גזלה‬

                                                                                                        ‫ואבדה ד‪,‬י; בכורות ה‪,‬ה)‪.‬‬
   573   574   575   576   577   578   579   580   581   582   583