Page 573 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 573
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ג 551
בַ 1הִּכיָׁשּה – הכה אותה וזירז אותה ' ַהִּכיָׁשּהַּ בַּמ ֵּקל ְו ִהיא ָּתבֹוא ֵא ַלי ֵמ ֵא ֶלי ָה'ְ ,ו ָעָׂשה ַהַּמְׁש ִאיל ֵּכן
– ֵאין ַהּׁשֹו ֵאל ַח ָּיב ָּבּה ַעד ֶׁש ִּתָּכ ֵנס ִלְרׁשּותֹוֲ ,א ָבל ִאם ֵמ ָתה
ללכתֵ .מ ָתה ַּב ֶּדֶרְך ָּפטּור – שחיובי
ַּב ֶּדֶרְךָּ ,פטּור.
השומר מתחילים משעה שמשך הוא
או שלוחו (כלעיל א,ה).
בְּ 3כׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר – כך שיערו חכמים, בְ 2ו ֵכן ְּבָׁש ָעה ֶׁשַּמ ֲח ִזיָרּה ַהּׁשֹו ֵאל ַלְּב ָע ִליםִ :אם ִׁשְּל ָחּה ְּב ַיד
שמשום שהשואל נהנה מן ההשאלה, ַא ֵחרּ ,ו ֵמ ָתה קֹ ֶדם ֶׁש ַּתִּגי ַע ִלְרׁשּות ַהַּמְׁש ִאיל – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב,
ֶׁש ֲע ַד ִין ִהיא ְּב ַא ֲחָריּות ַהּׁשֹו ֵאל; ְו ִאם ִׁשְּל ָחּה ִמ ַּד ַעת ַהַּמְׁש ִאיל
הוא מוכן לקבל עליו אחריות כשל ַעל ְי ֵדי ַא ֵחרּ ,ו ֵמ ָתה – ָּפטּורִׁ .שְּל ָחּה ְּב ַיד ַע ְבּדֹו ַהְּכ ַנ ֲע ִני – ַאף
שומר שכר ,עד שיגיע מושא ההשאלה
לידי הבעלים.
גֹ 2לא ָה ְי ָתה ָׁשם ְר ָא ָיה – ראה טבלה ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר לֹו ַהַּמְׁש ִאיל 'ַׁשַּלח'ִ ,אם ֵמ ָתה ַּב ֶּדֶרְךַ ,ח ָּיבֶׁ ,ש ַּיד
ָה ֶע ֶבד ְּכ ַיד ַרּבֹוַ ,ו ֲע ַד ִין ֹלא ָי ָצאת ִמ ַּיד ַהּׁשֹו ֵאל.
מסכמת בתחתית העמודִ .וי ַג ְלֵּגל ָע ָליו
ֶׁש ַהּ ְׂשכּוָרה ִהיא ֶׁשֵּמ ָתה – אדם שמוטלת בַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ֶה ֱח ִזיָרּה ְּבתֹוְך ְי ֵמי ְׁש ֵא ָל ָתּה.
עליו שבועה ,בעל דינו יכול לחייבו
לכלול בשבועתו גם כפירה בטענות ֲא ָבל ִאם ֶה ֱח ִזיָרּה ְּב ַיד ַא ֵחר ַא ַחר ְי ֵמי ְׁש ֵא ָל ָתּה – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור
ממוניות אחרות של התובע שבדרך כלל ִאם ֵמ ָתה ַּב ֶּדֶרְךֶׁ ,ש ַהׁ ְּש ֵא ָלה ַא ַחר ְי ֵמי ְׁש ֵא ָל ָתּה ָי ָצאת ִמ ִּדין
אין מחייבים עליהם שבועה (טוען ונטען ְׁש ֵא ָלהַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְּכׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר ָע ֶלי ָה; ּו ְל ִפי ָכְך ִאם ֵמ ָתה אֹו
א,יב) .הטענה הנוספת כאן היא שדווקא
ִנְׁשֵּבית ַא ַחר ְי ֵמי ְׁש ֵא ָל ָתּה – ָּפטּורְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
השכורה מתה ,ולא השאולה.
בהלכה זו מובאים ארבעה מקרים. טענות ללא ראיה
בטבלה שלהלן מתוארים מצבי טענת
ודאי של הבעלים" ,שאולה מתה" או גַ 1הּׁשֹו ֵאל ָּפָרה ֵמ ֲח ֵברֹוְׁ :ש ָא ָלּה ֲח ִצי יֹום ּוְׂש ָכָרּה ֲח ִצי יֹום,
"ביום שהיתה שאולה מתה" וכדומה.
ְׁש ָא ָלּה ַהּיֹום ּוְׂש ָכָרּה ְל ָמ ָחרָׁ ,ש ַאל ַא ַחת ְוָׂש ַכר ַא ַחת ּו ֵמ ָתה
טענת ודאי של השומר היא "שכורה
מתה" וכדומה ,וטענת ספק היא "איני ַא ַחת ֵמ ֶהןַ ,הַּמְׁש ִאיל אֹו ֵמר 'ְׁשאּו ָלה ֵמ ָתה'ְּ' ,ביֹום ֶׁש ָה ְי ָתה
יודע" .הסבר הדין :שבועת השומרים מן ְׁשאּו ָלה ֵמ ָתה'ְּ' ,בָׁש ָעה ֶׁש ָה ְי ָתה ְׁשאּו ָלה ֵמ ָתה'ְ ,ו ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר
התורה חלה רק כשהשומר טוען טענת ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע'; אֹו ֶׁש ָא ַמר ַהּׁשֹו ֵמר 'ְׂשכּוָרה ֵמ ָתה'ְּ' ,ביֹום ֶׁש ָה ְי ָתה
ודאי והשומר מודה ששמר או שאל ְׂשכּוָרה ֵמ ָתה'ְּ' ,בָׁש ָעה ֶׁש ָה ְי ָתה ְׂשכּוָרה ֵמ ָתה'ְ ,ו ַהַּמְׁש ִאיל
(שכירות ב,ח .)2לכן במקרה 1ובמקרה 3 אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע'; אֹו ֶׁש ָא ַמר ֶזה ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע'ְ ,ו ֶזה אֹו ֵמר ' ֵאי ִני
אינו נשבע שבועת השומרים .במקרה
2ובמקרה 3אין גלגול שבועה ,מפני יֹו ֵד ַע' – ַהּמֹו ִציא ֵמ ֲח ֵברֹו ָע ָליו ָהְר ָא ָיה.
שאי אפשר לגלגל שבועה על השומר גֹ 2לא ָה ְי ָתה ָׁשם ְר ָא ָיה – ִיּ ָׁש ַבע ַהּׁשֹו ֵמר ֶׁשּ ְׂשכּוָרה ֵמ ָתה
כשהבעלים טוען טענת ספק (תוספות ב"מ
צז,א) .במקרה ,3אף על פי שאין נשבעים אֹו ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַעְ ,ו ִיָּפ ֵטרֶ .זה אֹו ֵמר 'ְׂשכּוָרה ֵמ ָתה' ְו ֶזה אֹו ֵמר
שבועת היסת על טענת ספק (טוען ונטען 'ְׁשאּו ָלה ֵמ ָתה' – ִיּ ָׁש ַבע ַהּׁשֹו ֵמר ַעל ַהּ ְׂשכּוָרה ֶׁשֵּמ ָתה ְּכ ַדְרָּכּה
א,ז) ,יש כאן תביעה ודאית ,שממילא הוא ְּכמֹו ֶׁשָּט ַעןִ ,וי ַג ְלֵּגל ָע ָליו ֶׁש ַהּ ְׂשכּוָרה ִהיא ֶׁשֵּמ ָתה.
חייב שבועה על שכורה או תשלום על
השאולה (י') .אף אין אומרים שמתוך שאינו יכול להישבע, הדין: טענת טענת המקרה
ישלם (כבהלכה ד) ,אלא אם השומר חייב שבועה מן התורה. סוגי השבועה כשאין ראיה השומר הבעלים
אך במקרה 1ובמקרה 3שהוא חייב בהם שבועת היסת
בלבד ,אין אומרים :מתוך שאינו יכול להישבע – ישלם. שבועת היסת שאינו יודע 1ודאי ספק
2ספק ודאי שבועת השומרים ששכורה מתה מדינים אלו (מקרים 1ו 3-לעומת מקרים 2ו )4-יוצא
שלעתים טענת שמא של השומר עדיפה מטענת ודאי. ספק שבועת היסת שאינו יודע ספק 3
וטעם הדין הוא ,ששבועת השומרים באה לוודא כיצד ודאי 4
ודאי שבועת השומרים וגלגול שבועה מתה הבהמה ,אך לא לוודא את סוג ההתקשרות.
