Page 568 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 568
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק א 546
ְו ִנ ְקַרע ַּבּבֹורִ :אם ֵה ִביא ְר ָא ָיה – ִיָּפ ֵטר ַאף ִמּ ְׁשבּו ָעה; ְו ִאם ָלאו ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמ ִרין – כדין תורה (לפרטי
– ִיּ ָׁש ַבע ַהּׁשֹו ֵאל ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין ֶׁשֵּמ ָתה ִּבְׁש ַעת ְמ ָלא ָכה, השבועה ,ראה להלן ו,א-3א.)4
ְו ִיָּפ ֵטרְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. ג ְו ִנְׁשַּבר – שלא מחמת מלאכה.
תשלום הנזק ותשלומי מזונות ֶׁשּ ָׁש ִמין ַלְּנ ָז ִקין – "כיצד? הרי ששבר
כלי ש ַלחברו ,בין הוא בין בהמתו – אין
ג ַהּׁשֹו ֵאל ְּכ ִלי ֵמ ֲח ֵברֹוְ ,ו ִנְׁשַּבר – ָׁש ִמין לֹו ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּ ָׁש ִמין אומרין למזיק 'קח אתה את הכלי השבור
ושלם לזה דמי כליו' ,אלא אומדין כמה
ַלְּנ ָז ִקין :אֹו ְמ ִדין ַּכָּמה ָה ָיה ָׁשֶוה ָׁש ֵלם ְו ַכָּמה הּוא ָׁשֶוה ַע ָּתה, פחת הכלי מדמיו ,ונותן לו כל הפחת"...
ּו ַמ ֲח ִזיר לֹו ַהְּכ ִלי אֹו ַהְּב ֵה ָמה ַהּ ְׁשבּוִרים ּו ְמַׁשֵּלם ַהְּפ ָחתְ .ו ֵכן (נזקי ממון ז,ח)ַ .הְּפ ָחת – ההפרש בין מה
שהיה שווה לפני שניזוק לבין מה שהוא
ִאם ֵמ ָתה ַהְּב ֵה ָמה – ַמ ֲח ִזיר ַהְּנ ֵב ָלה ּו ְמַׁשֵּלם ַהְּפ ָחת.
שווה עכשיו.
ד ַהּׁשֹו ֵאל ְּב ֵה ָמה – ַח ָּיב ִּב ְמזֹונֹו ֶתי ָה ִמּ ָׁש ָעה ֶׁשְּמָׁש ָכּה ַעד סֹוף
ד ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשָּפ ֲח ָתה ְּב ָד ֶמי ָה –
ְי ֵמי ְׁש ֵא ָל ָתּהְ .ו ִאם ָּכ ַחׁש ְּבָׂשָרּה – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשָּפ ֲח ָתה
ְּב ָד ֶמי ָהָּ .כ ַחׁש ְּבָׂשָרּה ֵמ ֲח ַמת ְמ ָלא ָכה – ָּפטּורְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע ְׁשבּו ַעת שלא נתן לה מזונות כראוי ,ולכן כחש
בשרהָּ .כ ַחׁש ְּבָׂשָרּה ֵמ ֲח ַמת ְמ ָלא ָכה –
ַהּׁשֹו ְמִרין ֶׁשֵּמ ֲח ַמת ְמ ָלא ָכה ָּכ ַחׁש.
ולא מחמת טיפול לא ראוי.
משך ההשאלה ושימוש היורשים הְ 1ס ָתם – בלא לקבוע מועד להחזרתם.
הַ 1הּׁשֹו ֵאל ֵמ ֲח ֵברֹו ְּכ ִלי אֹו ְּב ֵה ָמה ְס ָתם – ֲהֵרי ַהַּמְׁש ִאיל ַמ ֲח ִזירֹו – יכול לדרוש אותו חזרהָ .קצּוב
ַמ ֲח ִזירֹו ְּב ָכל ֵעת ֶׁש ִּיְר ֶצהְׁ .ש ָאלֹו ִל ְז ַמן ָקצּוב – ֵּכיָון ֶׁשָּמַׁשְך – מוגדרֶׁ .שָּמַׁשְך – המשיכה היא אחת
מדרכי הקניין גם לשמירה.
הְ 2ו ִדין הּוא – סברה הגיונית .הצהרת ְו ָז ָכה ּבֹוֵ ,אין ַהְּב ָע ִלים ְיכֹו ִלין ְל ַה ֲח ִזירֹו ִמ ַּת ַחת ָידֹו ַעד סֹוף
הרמב"ם שהסבר זה מדעתו ואין לו ְז ַמן ַהּ ְׁש ֵא ָלהַ .ו ֲא ִפּלּו ֵמת ַהּׁשֹו ֵאלֲ ,ה ֵרי ַהּיֹו ְרִׁשין ִמְׁש ַּתְּמִׁשין
מקור מפורש (י') .לֹו ֵק ַח – קונהִ .ק ְנ ַין
ַּבּ ְׁש ֵא ָלה ַעד סֹוף ַה ְּז ַמן. עֹו ָלם – לעולמיםָ .ק ָנה ַהּגּוף ְל ֵפרֹו ָתיו –
הְ 2ו ִדין הּואַ :הּלֹו ֵק ַח – קֹו ֶנה ַהּגּוף ִק ְנ ַין עֹו ָלם ַּב ָּד ִמים זכות השימוש בו וההנאה ממנו מוקנות
לו.
ֶׁשָּנ ַתן; ּו ְמ ַקֵּבל ַמ ָּת ָנה – ָק ָנה ַהּגּוף ִק ְנ ַין עֹו ָלם ְוֹלא ָנ ַתן ְּכלּום;
הֵ 3אין ַח ָּי ִבין ָּב ֳא ָנ ֶסי ָה – מפני שהם
ְו ַהּׂשֹו ֵכר – ָק ָנה ַהּגּוף ְל ֵפרֹו ָתיו ַעד ְז ַמן ָקצּוב ַּב ָּד ִמים ֶׁשָּנ ַתן;
ְו ַהּׁשֹו ֵאל – ָק ָנה ַהּגּוף ְל ֵפרֹו ָתיו ַעד ְז ַמן ָקצּוב ְוֹלא ָנ ַתן ְּכלּום. לא שאלו את הפרה ולא התחייבו
באונסיה .ואולם העובדה שמותר להם
להשתמש בפרה מחייבת אותם כדין ְּכֵׁשם ֶׁש ַהּנֹו ֵתן ַּכּמֹו ֵכרֶׁ ,ש ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ְלעֹו ָלםָּ ,כְך ַהַּמְׁש ִאיל
שומר שכר ,שהוא פטור רק באונס
ַּכַּמְׂשִּכירֶׁ ,ש ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ְּבתֹוְך ַה ְּז ַמן. (מ"מ .ראה להלן ז,ו)ִּ .דּמּו ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲא ִבי ֶהם
הִ 3הִּני ַח ָל ֶהם ֲא ִבי ֶהם ָּפָרה ְׁשאּו ָלהּ ,ו ֵמ ָתה – ֵאין ַח ָּי ִבין – ולא של המשאילְ .ט ָבחּו ָה – שחטו
אותהְ .מַׁשְּל ִמין ְּד ֵמי ָּבָׂשר ְּבזֹול – אך
ָּב ֳא ָנ ֶסי ָהִּ .דּמּו ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲא ִבי ֶהםּ ,ו ְט ָבחּו ָה ַו ֲא ָכלּו ָה – ְמַׁשְּל ִמין אינם משלמים את מלוא ערכה ,מפני
ְּד ֵמי ָּבָׂשר ְּבזֹולְ .ו ִאם ִהִּני ַח ָל ֶהם ֲא ִבי ֶהם ְנ ָכ ִסיםּ ,ו ֵמ ָתה אֹו שאכילתם היא בגדר אונס ,שהרי לא
יכלו להעלות על דעתם שהבהמה ֶׁשְּט ָבחּו ָה – ְמַׁשְּל ִמין ֶאת ָּד ֶמי ָה ִמְּנ ָכ ָסיו.
אינה של אביהם .לכן ,הם משלמים רק
בשיעור מה שנהנו .וכבר הורו הגאונים ששיעור זה הוא שני שלישים מערך הבהמה (מ"מ .בדומה לזכייה ומתנה ו,כג)ְ .ו ִאם
ִהִּני ַח ָל ֶהם ֲא ִבי ֶהם ְנ ָכ ִסים – קרקעות או מיטלטלין (מ"מ)ּ .ו ֵמ ָתה – באופן טבעיְ .מַׁשְּל ִמין ֶאת ָּד ֶמי ָה ִמְּנ ָכ ָסיו – משלמים
את כל ערכה מנכסי אביהם ,מפני שנכסיו של האדם משועבדים לתשלום מרגע ששאל את הפרה (כס"מ) ,ומצוה על
היתומים לפרוע את חובו של אביהם מן הנכסים שהשאיר אחריו (מלווה ולווה יא,ח).
