Page 571 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 571

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ןודקיפו הלאש תוכלה‪      ‬פרק ב ‪	549‬‬                                                                                                        ‫	‬

‫ְו ִנְׁש ַמט‪ָ  ‬ל ֶהם‪ִ  ‬מַּמ ֶּס ְכ ָּתא ְל ַמ ֶּס ְכ ָּתא – ֲה ֵרי ֵהן ְׁשאּו ִלין ֶא ְצלֹו ְו ִנְׁש ַמט ָל ֶהם ִמַּמ ֶּס ְכ ָּתא ְל ַמ ֶּס ְכ ָּתא – אינו‬
‫מתרכז בלימוד מסכת אחת‪ ,‬לכן אין הוא‬
‫מחויב להם‪ ,‬מפני שהם 'שאולים' לו‪.‬‬                             ‫ְו ֵאין הּוא ָׁשאּול ָל ֶהן‪ּ .‬ו ְביֹום ַהֶּפֶרק‪ֶׁ ,‬ש ַהּ ֹכל ָּב ִאין ִלְׁשמֹ ַע ִע ְנ ַין‬
‫ּו ְביֹום ַהֶּפֶרק – יום החג‪" .‬ומשה רבנו‬                        ‫אֹותֹו מֹו ֵעד – ֲהֵרי הּוא ָׁשאּול ָל ֶהם ְו ֵהן ֵאי ָנן ְׁשאּו ִלין לֹו‪.‬‬

‫תיקן להן לישראל שיהיו‪ ...‬שואלין‬                                                                                ‫שאלה בשלוחים ושותפים‬
‫ודורשין בעניינו של יום בכל מועד‬
‫ומועד" (תפילה יג‪,‬ח)‪ .‬והלימוד היה‬                             ‫ה   ָהאֹו ֵמר ִלְׁשלּוחֹו ' ֵצא ְו ִהׁ ָּש ֵאל ִעם ָּפָר ִתי' – ֵאי ָנּה ְׁש ֵא ָלה‬
‫"בהלכות החג‪ ,‬שמלמדין אותן ברבים‬
                                                             ‫ַּבְּב ָע ִלים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬אם ְּב ָע ָליו ִעּמֹו" (שמות כב‪,‬יד) – ַהְּב ָע ִלים‬

‫ַע ְצ ָמם‪ֹ ,‬לא ְׁשלּו ָחן‪ָ .‬א ַמר ְל ַע ְבּדֹו ַהְּכ ַנ ֲע ִני ' ֵצא ְו ִהׁ ָּש ֵאל ִעם מדברים הקלים סמוך לחג‪ ,‬כדי שיהיו‬
‫כל העם בקיאין בהן" (אישות ח‪,‬ה)‪ .‬ולכן‬
‫בעת הזאת הרב אינו יכול ללמד איזו‬                             ‫ָּפָר ִתי' – ֲהֵרי זֹו ְׁש ֵא ָלה ַּבְּב ָע ִלים‪ֶׁ ,‬ש ַּיד ָה ֶע ֶבד ְּכ ַיד ַרּבֹו‪ִ .‬נְׁש ַאל‬
                                                                   ‫ָה ֶע ֶבד ִעָּמּה ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ַרּבֹו – ֵאי ָנּה ְׁש ֵא ָלה ַּבְּב ָע ִלים‪.‬‬
                      ‫מסכת שירצה‪.‬‬

‫ה   ַע ְבּדֹו ַהְּכ ַנ ֲע ִני – עבד גוי‪ֶׁ .‬ש ַּיד ָה ֶע ֶבד‬  ‫ו   ַהּׁשֹו ֵאל ִמן ָה ִאּ ָׁשה‪ְ ,‬ו ִנְׁש ַאללֹוַּב ְע ָלּה– ֵאי ָנּהְׁש ֵא ָלהַּבְּב ָע ִלים‪,‬‬

‫ְּכ ַיד ַרּבֹו – ההלכה קובעת שיש זהות‬                             ‫ֶׁשִּק ְנ ַין ֵּפרֹות ֵאינֹו ְּכ ִק ְנ ַין ַהּגּוף‪ְ ,‬ו ֵאין ַלַּב ַעל ֶאָּלא ַהֵּפרֹות‪.‬‬
‫משפטית בין העבד לבין רבו (ראה עירובין‬
                                                             ‫ז   ַהּׁשֹו ֵאל ֵמ ִאְׁשּתֹו‪ ,‬אֹו ֻׁש ָּת ִפין ֶׁשּ ָׁש ֲאלּו ֶזה ִמ ֶּזה – ֲהֵרי זֹו‬
                               ‫א‪,‬כ)‪.‬‬

‫ו   ַהּׁשֹו ֵאל ִמן ָה ִאּ ָׁשה – השואל חפץ של‬               ‫ְׁש ֵא ָלה ַּבְּב ָע ִלים‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר ַהּ ֻׁש ָּתף ַל ֲח ֵברֹו ' ַהְׁש ִאי ֵל ִני ַהּיֹום‬
                                                                             ‫ְו ַנְׁש ִאי ְלָך ְל ָמ ָחר' – ֵאי ָנּה ְׁש ֵא ָלה ַּבְּב ָע ִלים‪.‬‬
‫האישה ברשות בעלה (תוספות ב"מ צו‪,‬א)‪.‬‬
‫ִק ְנ ַין ֵּפרֹות – זכות השימוש והרווח‬                       ‫ח  ָׁש ַאל ִמן ַהּ ֻׁש ָּת ִפין ְו ִנְׁש ַאל לֹו ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪ְ ,‬ו ֵכן ַהּ ֻׁש ָּת ִפין‬

       ‫מנכסי האישה שייכים לבעלה‪.‬‬                             ‫ֶׁשּ ָׁש ֲאלּו ְו ִנְׁש ַאל ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם ִהיא ְׁש ֵא ָלה‬
                                                             ‫ַּבְּב ָע ִלים אֹו ֵאי ָנּה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֵמ ָתה – ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם; ְו ִאם‬
‫ז   ַהּׁשֹו ֵאל ֵמ ִאְׁשּתֹו – משתמש בנכסי‬                   ‫ָּת ְפסּו ַהְּב ָע ִלים – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּי ָדם‪ָּ .‬פַׁשע ָּבּה ַהּׁשֹו ֵמר – ֲהֵרי‬

‫אשתו והיא שאולה לו‪ ,‬שהיא עושה עמו‬
‫במלאכתו‪ֻׁ .‬ש ָּת ִפין ֶׁשּ ָׁש ֲאלּו ֶזה ִמ ֶּזה –‬
‫שכל אחד משאיל חפץ לחברו וגם שואל‬

‫ממנו חפץ‪ ,‬ונמצא שהוא מתחייב לחברו‬                            ‫ֶזה ְמַׁשֵּלם‪.‬‬

‫באחריות לשמירת החפץ של חברו‪ .‬דין‬                             ‫ט   ַהּׁשֹו ֵאל ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ַּבְּב ָע ִלים ְלִר ְב ָעּה אֹו ְל ֵהָראֹות ָּבּה אֹו‬
‫זה אינו חל רק בין שותפין‪ ,‬אלא בכל‬

‫התחייבות הדדית של 'שמור לי ואשמור‬                            ‫ַל ֲעׂשֹות ָּבּה ָּפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְּפרּו ָטה‪ ,‬אֹו ֶׁשּ ָׁש ַאל ְׁש ֵּתי ָּפרֹות ַל ֲעׂשֹות‬
                     ‫לך' (שכירות יב‪,‬י)‪.‬‬                           ‫ָּב ֶהן ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – ֲהֵרי ָּכל ֵאּלּו ְס ֵפק ְׁש ֵא ָלה ַּבְּב ָע ִלים‪.‬‬

‫ח  ָׁש ַאל ִמן ַהּ ֻׁש ָּת ִפין – חפץ השייך‬                  ‫י  ְׁש ָא ָלּהַּבְּב ָע ִלים‪ּ,‬וְׂש ָכָרּהֶׁשֹּלאַּבְּב ָע ִלים–ָּפטּור‪ֶׁ,‬ש ַהּ ְׂש ִכירּות‬

‫לשניהם‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ָס ֵפק – אם במה שנאמר‬

‫ְּתלּו ָיה ַּבּ ְׁש ֵא ָלה‪ֲ .‬א ָבל ִאם ְׂש ָכ ָרּה ַּבְּב ָע ִלים ְו ָח ַזר ּוְׁש ָא ָלּה ֶׁשֹּלא בתורה במילים 'בעליו עמו' הכוונה לכל‬

‫הבעלים או שדי בחלק מהם‪ָּ .‬פַׁשע ָּבּה‬

‫ַהּׁשֹו ֵמר ֲה ֵרי ֶזה ְמַׁשֵּלם – מפני שהפושע הוא כמזיק (שכירות ב‪,‬ג)‪ ,‬וכל זמן שאין ראיה ברורה העשויה לפטור אותו מן‬

                                                             ‫התשלומים‪ ,‬כגון שהמקרה הוא 'פשיעה בבעלים'‪ ,‬עדיין הוא חייב (מ"מ)‪.‬‬

‫ט   ְלִר ְב ָעּה – שיבוא עליה השואל‪ְ .‬ל ֵהָראֹות ָּבּה – להתחזות לאדם עשיר שיש לו בהמה‪ ,‬אך אינו מתכוון לעשות בה‬

‫מלאכה‪ַ .‬ל ֲעׂשֹות ָּבּה ָּפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְּפרּו ָטה – לעשות מעט מלאכה שערכה פחות מפרוטה (=המטבע הקטן ביותר)‪,‬‬

‫והכלל הוא‪" :‬כל פחות מפרוטה – אינו ממון" (טוען ונטען ג‪,‬ו)‪ֲ .‬ה ֵרי ָּכל ֵאּלּו ְס ֵפק ְׁש ֵא ָלה ַּבְּב ָע ִלים – ספק אם יש כאן "אם‬

‫בעליו עמו"‪ ,‬מפני שהמשאיל עושה מלאכה לשואל‪ ,‬אך אין ברור אם השואל עושה מלאכה בבהמה‪ ,‬כיוון שלא שאל‬

                                                             ‫אותה בדרך המקובלת (המאירי ב"מ צו‪,‬א)‪.‬‬

‫י  ְׁש ָא ָלּה ַּבְּב ָע ִלים ּוְׂש ָכָרּה וכו' – כגון שהשאיל לו את החפץ בבעלים תחילה‪ ,‬והתנו ביניהם שלמחרת היום ימשיך‬

‫להחזיק את החפץ ברשותו בתשלום‪ ,‬ואירעה גנבה או אבדה‪ ,‬שהשוכר חייב בה‪ ,‬שאם הייתה בבעלים – פטור‪ָּ .‬פטּור‬

‫ֶׁש ַהּ ְׂש ִכירּות ְּתלּו ָיה ַּבּ ְׁש ֵא ָלה – אחריות השוכר (שהוא פטור באונס) לשלם בגנבה ואבדה כלולה באחריות השאלה‪,‬‬
   566   567   568   569   570   571   572   573   574   575   576