Page 576 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 576
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ד 5 54
ֵאי ָנּה ְׁש ִמיָרה ָּכָראּוי ְל ִע ְנ ַין ָה ֵאׁש; ּו ֵמ ַא ַחר ֶׁשֹּלא ְט ָמ ָנם ַּב ַּקְר ַקע ז ֲהֵרי ֶזה ּפֹוֵׁש ַע – שאין לך פשיעה
אֹו ְּב ֹכ ֶתל ִּב ְנ ָין – ּפֹוֵׁש ַע הּוא; ְו ָכל ֶׁש ְּת ִחָּלתֹו ִּב ְפִׁשי ָעה ְוסֹופֹו
גדולה משכחת המקום שהניח בו את
ְּב ֹא ֶנס – ַח ָּיבְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. החפץ.
אמירת 'איני זוכר היכן הפקדתי' ח 1הקדמה :בדרך כלל ,אין השומר
ז ַהַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ֵּבין ֵּכ ִלים ֵּבין ָמעֹותְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ֵּתן ִלי רשאי למסור את הפיקדון לשומר אחר.
ואם מסר אותו לשומר אחר – השומר
ִּפ ְקדֹו ִני'ְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהּׁשֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ֵהי ַאְך ִהַּנ ְח ִּתי ִּפ ָּקדֹון ֶזה' הראשון חייב כלפי הבעלים (שכירות א,ד).
אֹו 'ְּב ֵאי ֶזה ָמקֹום ָק ַבְר ִּתי ַהְּכ ָס ִפים'ַ ' ,ה ְמ ֵּתן ִלי ַעד ֶׁש ֲא ַב ֵּקׁש אך במקרים אחדים המנויים בהלכות
שלהלן ,הוא רשאי לתת את הפיקדון
ְו ֶא ְמ ָצא ְו ַא ֲח ִזיר ְלָך' – ֲהֵרי ֶזה ּפֹוֵׁש ַעְ ,ו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ִמ ָּיד. למי שמוכן לבוא במקומו כשומר,
והלה נכנס במקומו .ואם אבד הפיקדון
השומר ובני ביתו או אנשיו – השומר השני חייב להישבע או לשלם
לבעל הפיקדון את שוויוַ .על ַּד ַעת
חָּ 1כל ַהַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ַּב ַעל ַהַּב ִיתֵּ ,בין ֵּכ ִלים ֵּבין ָמעֹות – ַעל ִאְׁשּתֹו ...הּוא ַמ ְפ ִקיד – מפני שדרכו
של עולם שאשתו או בניו של אדם
ַּד ַעת ִאְׁשּתֹו ּו ָב ָניו ּו ְבנֹו ָתיו ּו ְב ֵני ֵּביתֹו ַהְּגדֹו ִלים הּוא ַמ ְפ ִקיד. שומרים על הרכוש המופקד אצל בעל
ֲא ָבל ִאם ְמ ָסָרם ְל ָב ָניו ּו ְבנֹו ָתיו ַהְּק ַטִּנים אֹו ַל ֲע ָב ָדיו ֵּבין הבית כפי שהם שומרים על רכושו (ר"ח
ְּגדֹו ִלים ֵּבין ְק ַטִּנים ,אֹו ְל ֶא ָחד ִמְּקרֹו ָביו ֶׁש ֵאי ָנן ְׁשרּו ִיין ִעּמֹו ב"מ לו,א)ְ .וסֹו ְמ ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹו – שהוא
ַּבַּב ִית ְוסֹו ְמ ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹוְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָמ ַסר ְל ַא ֵחר – מפרנס אותם ,והם אוכלים אצלוֲ .הֵרי
ֲהֵרי ֶזה ּפֹוֵׁש ַעְ ,ו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלםֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ֵה ִביא ַהּׁשֹו ֵמר ַהּ ֵׁש ִני ֶזה ּפֹוֵׁש ַע – מפני שאינם ראויים לשמור,
ואסור היה לו למסור להם את הפיקדון
ְר ָא ָיה ֶׁשֹּלא ָּפַׁשעְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (שכירות א,ד). לשמור עליוֶׁ .שֹּלא ָּפַׁשע – אלא שמר
חַ 2מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ִה ְפ ִקיד ָמעֹות ֵא ֶצל ֲח ֵברֹוְ ,נ ָת ָנן ַהּׁשֹו ֵמר כראוי ,והנזק לא קרה בגללו.
ְל ִאּמֹוֶ ,ה ְחִּבי ָאה אֹו ָתן ְוֹלא ָט ְמ ָנה אֹו ָתןְ ,ו ִנ ְג ְנבּוְ ,ו ָא ְמרּו חְ 2ל ִאּמֹו – שעמו בביתוִ .יּ ָׁש ַבע
ֲח ָכ ִמיםֵ :אין ַהּׁשֹו ֵמר ַח ָּיב ְלַׁשֵּלםִ ,מְּפ ֵני ֶׁשְּנ ָת ָנן ְל ִאּמֹוֶׁ ,שָּכל
ַהַּמ ְפ ִקידַ ,על ַּד ַעת ָּב ָניו ּו ְב ֵני ֵּביתֹו הּוא ַמ ְפ ִקיד; ְו ַאף ַעל ִּפי ַהּׁשֹו ֵמר – שבועת השומרים וייפטר
ֶׁשֹּלא ָא ַמר ָלּה 'ִּפ ָּקדֹון ֵהם'ֵ ,יׁש לֹו ִל ְט ֹען 'ָּכל ֶׁשֵּכן ֶׁש ִהיא מלשלם (רא"ש ב"מ ג,כג) ,מפני שלא פשע,
ִנ ְז ֶהֶרת ָּב ֶהן ִאם ֵהן ֶׁשִּלי'ְ .ו ֵכן ֵאין ִאּמֹו ַח ֶּי ֶבת ְלַׁשֵּלםֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא שהרי הוא רשאי למסור את הפיקדון
ָא ַמר ָלּה ֶׁש ֵהן ִּפ ָּקדֹוןְ .ו ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמיםִ :יּ ָׁש ַבע ַהּׁשֹו ֵמר ֶׁשאֹו ָתן לאמו .ואף לא פשע כשלא הודיע לאמו
ַהָּמעֹות ַע ְצ ָמן ֵהן ֶׁשָּנ ַתן ְל ִאּמֹוְ ,ו ִתּ ָׁש ַבע ָה ֵאם ֶׁש ֶה ְחִּבי ָאה אֹו ָתן שהם מופקדים אצלו ,שכן אמו מקפידה
לשמור על דברים שלו יותר מחפצים
ְו ִנ ְג ְנבּוְ ,ו ִיָּפ ְטרּו ְׁש ֵני ֶהםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. המופקדים אצלהְ .ו ֵכן ֵאין ִאּמֹו ַח ֶּי ֶבת
טִ 1מָּכאן ַא ָּתה ָל ֵמד ֶׁש ַהּׁשֹו ֵמר ֶׁשָּמ ַסר ַהִּפ ָּקדֹון ְל ִאְׁשּתֹו ּו ְב ֵני ְלַׁשֵּלם ֶׁש ֲהֵרי ֹלא ָא ַמר ָלּה ֶׁש ֵהן ִּפ ָּקדֹון
ֵּביתֹו ְוהֹו ִדי ָעם ֶׁשהּוא ִּפ ָּקדֹוןְ ,וֹלא ָׁש ְמרּו ְּכ ֶדֶרְך ַהּׁשֹו ְמִרין – – ולא התחייבה לשמור עליהםְ .ו ִיָּפ ְטרּו
ֶׁש ֵהן ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם ְל ַב ַעל ַהִּפ ָּקדֹוןּ ,ו ַב ַעל ַהַּב ִית ָּפטּורֶׁ ,שָּכל ְׁש ֵני ֶהם – כבמקרים רבים שיש בהם
ַהַּמ ְפ ִקידַ ,על ַּד ַעת ִאְׁשּתֹו ּו ָב ָניו ּו ְב ֵני ֵּביתֹו הּוא ַמ ְפ ִקיד. אבדן בלא שיש אשם.
טַ 2מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ִה ְפ ִקיד ְּכׁשּות ֵא ֶצל ֲח ֵברֹוְ ,ו ָה ָיה ַלּׁשֹו ֵמר טִ 1מָּכאן ַא ָּתה ָל ֵמד – הצהרת הרמב"ם
ְּכׁשּות ַא ֶחֶרתְ ,ו ָא ַמר ְלַׁשָּמׁשֹו ' ִמ ֶּזה ַהְּכׁשּות ַהְׁש ֵלְך ְלתֹוְך שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש
ַהּ ֵׁש ָכר'ְ ,ו ָה ַלְך ַהּ ַׁשָּמׁש ְו ִהְׁש ִליְך ִמְּכׁשּות ֶׁשַּלִּפ ָּקדֹוןָ ,א ְמרּו (איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג).
ֲח ָכ ִמיםַ :הּ ַׁשָּמׁש ָּפטּורֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָא ַמר ' ִמ ֶּזה ַהְׁש ֵלְך ּו ִמ ֶּזה ַאל
ַּתְׁש ֵלְך'ְ ,ו ִדָּמה ֶׁשהּוא ַמְר ֶאה ָמקֹום לֹוְ ,ו ֵאינֹו ַמ ְקִּפיד ַעל ֶזה. טְּ 2כׁשּות – צמח טפיל מן הסוג
.Cuscutaגבעוליה הדקים והצהבהבים
של הכשות נכרכים סביב עץ פונדקאי.
הכשות שימשה להשבחת טעמו של
השיכר.
