Page 563 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 563

‫םיטפשמ רפס‪      ‬תוריכש תוכלה‪      ‬פרק יג ‪	541‬‬                                                                               ‫	‬

‫דשה ותתחזק‪ .‬אך האדם עיקר מאכלו‬                   ‫ז‪ְּ  1‬כ ֶדֶרְך ֶׁשֻּמ ְז ָהר ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁשֹּלא ִי ְגזֹל ְׂש ַכר ָע ִני ְוֹלא‬
‫פת‪ ,‬וגם כשיאכל מן הפירות לא יישבע‬
‫עד שיוכל לעבוד בכל כוחו (סמ"ע חו"מ‬               ‫ְי ַעְּכ ֶבּנּו‪ָּ ,‬כְך ֶה ָע ִני ֻמ ְז ָהר ֶׁשֹּלא ִי ְגזֹל ְמ ֶלא ֶכת ַּב ַעל ַהַּב ִית ְו ִיָּב ֵטל‬
                                                 ‫ְמ ַעט ְּב ָכאן ּו ְמ ַעט ְּב ָכאן‪ּ ,‬ומֹו ִציא ָּכל ַהּיֹום ִּב ְמ ֵאָרה‪ֶ ,‬אָּלא ַח ָּיב‬
                            ‫שלז‪,‬לט)‪.‬‬             ‫ְל ַד ְק ֵּדק ַעל ַע ְצמֹו ִּב ְז ַמן ְמ ָלא ָכה; ֲהֵרי ִה ְקִּפידּו ֲח ָכ ִמים ַעל‬

‫ז‪ֶׁ  1‬שֹּלא ִי ְגזֹל ְׂש ַכר ָע ִני – שלא ישתהה‬           ‫ְּבָר ָכה ְר ִבי ִעית ֶׁשְּל ִבְרַּכת ַהָּמזֹון ֶׁשֹּלא ְי ָבֵרְך אֹו ָתּה‪.‬‬

‫מלשלם את משכורת העובד‪ ,‬בין עשיר‬

‫בין עני‪ .‬ונקטה התורה לשון 'עני'‪ ,‬אם‬              ‫ז‪ְ  2‬ו ֵכן ַח ָּיב ַל ֲעבֹד ְּב ָכל ּ ֹכחֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ַי ֲע ֹקב ַהַּצ ִּדיק ָא ַמר‪ִּ" :‬כי‬
‫מפני שהעובד נושא את נפשו למשכורתו‬
‫ְּב ָכל ּכֹ ִחי ָע ַב ְד ִּתי ֶאת ֲא ִבי ֶכן" (בראשית לא‪,‬ו); ְל ִפי ָכְך ָנ ַטל ְׂש ַכר כעני או מפני שרוב השכירים היו עניים‪.‬‬

‫זֹאת ַאף ָּבעֹו ָלם ַה ֶּזה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬ו ִּי ְפרֹץ ָה ִאיׁש ְמ ֹאד ְמאֹד" ְמ ֵאָרה – חסרון (ת"א ויקרא יג‪,‬נא)‪ ,‬כלומר‬
‫הפסד למעסיק‪ֲ .‬הֵרי ִה ְקִּפידּו ֲח ָכ ִמים‬
‫וכו' – ברכה רביעית‪ ,‬ברכת 'הטוב‬                                                            ‫(שם ל‪,‬מג)‪.‬‬

‫והמטיב'‪ ,‬שנוספה רק לאחר מלחמת‬                    ‫ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען‬
‫בר כוכבא‪ ,‬כתוספת למסגרת היסודית‬

‫של שלוש הברכות הקודמות לה‪ .‬ופטרו‬

‫חכמים את הפועל מלברך ברכה רביעית‪,‬‬

‫ואת עניין הברכה השלישית עליו לכלול‬

‫בברכה השנייה‪ ,‬וגם פטרו אותו מלברך לפני שהוא אוכל‪ ,‬והכל כדי שלא יתבטל ממלאכתו אפילו זמן קצר מאוד (ראה‬

‫ברכות ב‪,‬ב)‪ .‬ולעניין הברכה‪ ,‬אין הדברים אמורים בימינו‪ ,‬שמוקצב לעובד זמן לאכילה ויש סיפק בידי העובד גם לברך‪.‬‬

‫ז‪ָ   2‬א ַמר יעקב לרחל ולאה‪ְ" :‬ו ַא ֵּת ָנה ְי ַד ְע ֶּתן ִּכי ְּב ָכל ּ ֹכ ִחי ָע ַב ְד ִּתי ֶאת ֲא ִבי ֶכן"‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר בסוף תקופת עבודתו‪ַ" :‬ו ִּי ְפרֹץ‬

‫ָה ִאיׁש [שהעשיר יעקב] ְמ ֹאד ְמ ֹאד‪ַ ,‬ו ְי ִהי לֹו צֹאן ַרּבֹות ּוְׁש ָפחֹות ַו ֲע ָב ִדים ּו ְג ַמִּלים ַו ֲחמִֹרים"‪.‬‬
   558   559   560   561   562   563   564   565   566   567   568