Page 562 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 562
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק יג 540
ד ְּתרּו ָמה – נקראת גם 'תרומה תבואת תרומה
ד ָּפָרה ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ֶׁש ָה ָיה ַהּכֹ ֵהן ָּדׁש ָּבּה ִּב ְתרּו ָמה ּו ִב ְתרּו ַמת גדולה' .ההפרשה הראשונה שיעורה
מן התורה בכל שהוא ,וחכמים נתנו
ַמ ֲעֵׂשר ֶׁשְּלַו ַּדאיְ ,ו ֵכן ָּפרֹות ַה ָּדׁשֹות ְּב ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִניּ ,ו ָפרֹות בה שיעור ממוצע של כ 2%-מכל
ַהְּמ ַהְּלכֹות ַעל ַה ְּתבּו ָאה ְל ִפי ֶׁש ָּי ַרט ָל ֶהן ַה ֶּדֶרְך – ֵאינֹו עֹו ֵבר התבואה .התרומה ניתנת לכהן ונאכלת
ֲע ֵלי ֶהן ִמּׁשּום 'ַּבל ַּת ְחסֹם'; ֲא ָבל ִמְּפ ֵני ַמְר ִאית ָה ַע ִיןִ ,אם ָהיּו לו ולמשפחתו ולעבדיו ולבהמותיו
ָּדׁשֹות ִּב ְתרּו ָמה ּו ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני – ֵמ ִביא ְמ ַעט ֵמאֹותֹו ַהִּמין ְותֹו ֶלה בטהרה .ההפרשה השנייה היא מעשר
ראשון ,ששיעורו 10%מן התבואה,
ָל ֶהן ִּב ְק ַל ְס ֵטִרין ֶׁשְּב ִפי ֶהן. והוא ניתן ללוי .רק לבהמת כהן מותר
ה ַה ָּדׁש ְּב ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני ֶׁשִּל ְד ַמאי ּו ִב ְתרּו ַמת ַמ ֲעֵׂשר ֶׁשִּל ְד ַמאי לאכול מתרומה ,ולא לבהמת ישראל
(תרומה ו,א)ְּ .תרּו ַמת ַמ ֲעֵׂשר – הלוי מפריש
ּו ְב ִגּדּו ֵלי ְּתרּו ָמה – עֹו ֵבר ִמּׁשּום "ֹלא ַת ְחסֹם". 10%מן המעשר הראשון שקיבל ונותנם
ניצול מרבי של זכויות האכילה לכהן ,ודינם כדין תרומה גדולהָּ .פָרה
ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאלֶׁ ...שְּלַו ַּדאי – טבל ,שידוע
וַ 1רּ ַׁשאי ַּב ַעל ַהַּב ִית ְל ַהְר ִעיב ָּפָרתֹו ּו ְל ַסְּג ָפּהְּ ,כ ֵדי ֶׁשּ ֹתא ַכל שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות,
בניגוד לדמאי (ראה להלן ה) ,ואסור
ַהְרֵּבה ְּב ֵעת ֶׁש ָּדָׁשהְ ,וַרּ ַׁשאי ַהּׂשֹו ֵכר ְל ַה ֲא ִכי ָלּה ְּפ ִקי ֵעי ָע ִמיר,
לבהמת ישראל לאכול ממנו (מעשר ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ּתֹא ַכל ַה ְרֵּבה ִמן ַה ַּד ִיׁש.
ג,כ)ַ .מ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני – בשנים אבד"ה
וַּ 2כּיֹו ֵצא ּבֹוַ ,רּ ַׁשאי ַּב ַעל ַהַּב ִית ְל ַהְׁשקֹות ּפֹו ֲע ִלים ַי ִיןְּ ,כ ֵדי במחזור השמיטה הנמשך שבע שנים,
הבעלים מפרישים עשירית מן היבול ֶׁשֹּלא יֹא ְכלּו ֲע ָנ ִבים ַה ְרֵּבהְ ,ו ַרּ ָׁש ִאין ּפֹו ֲע ִלין ִל ְטּבֹל ִּפ ָּתן ְּב ִציר,
ואוכלים אותם בירושלים בטהרה.
ְּכ ֵדי ֶׁשּיֹא ְכלּו ֲע ָנ ִבים ַהְרֵּבה. ואסור לבהמות לאכול ממעשר שני,
מוסר עבודה מפני שהן 'ממון גבוה' (מעשר שני ג,יז).
ֶׁש ָּי ַרט ָל ֶהן ַה ֶּדֶרְך – שסטו מן הדרך.
וֲ 3א ָבל ֵאין ַהּפֹו ֵעל ַרּ ַׁשאי ַל ֲעׂשֹות ְמ ַלא ְכּתֹו ַּבַּל ְי ָלה ּו ְל ַהְׂשִּכיר ובמקרה שלפנינו ,נזדמנו לשםִ .מְּפ ֵני
ַמְר ִאית ָה ַע ִין – שלא יאמרו שדש בפרה
ַע ְצמֹו ַּבּיֹום ,אֹו ָלדּוׁש ְּב ָפָרתֹו ַעְר ִבית ּו ְל ַהְׂשִּכיָרּה ַׁש ֲחִריתְ ,וֹלא חסומה ,לפי שהאדם צריך להיות חף
ִי ְה ֶיה ַמְר ִעיב ּו ְמ ַסֵּגף ַע ְצמֹו ּו ַמ ֲא ִכיל ְמזֹונֹו ָתיו ְל ָב ָניוִ ,מְּפ ֵני ֵּג ֶזל מעוון בעיני הבריות ,כשם שהוא צריך
ְמ ַלא ְכּתֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִיתֶׁ ,ש ֲהֵרי ִי ְכַׁשל ּ ֹכחֹו ְו ֶת ֱח ַלׁש ַּד ְעּתֹוְ ,וֹלא
להיות חף מעוון בעיני ה'ֵ .מ ִביא ְמ ַעט ַי ֲעֶׂשה ְמ ָלא ָכה ְּבכֹ ַח.
ֵמאֹותֹו ַהִּמין – כגון שאם הייתה דשה
בחיטים ,מביא גרגרי חיטהִּ .ב ְק ַל ְס ֵטִרין ֶׁשְּב ִפי ֶהן – סלים שיש בהם גרגרי חולין ,התלויים כמין כיסים שתאכל מהם
(פה"מ תרומות ט,ג)" .נמצא לא זומם [חוסם בזמם] את הבהמה ולא מאכיל את התרומה" (תרומות יא,כח).
ה ְּד ַמאי – פירות שיש ספק אם נתעשרו אם לאו (מעשר ט,א) .המילה מורכבת משתי מילים ארמיות' ,דא מאי' ,כלומר
'זה מהו' .ויש להפריש מהם תרומות ומעשרות מספקִּ .גּדּו ֵלי ְּתרּו ָמה – צמחים שגדלו מזרעי תרומה ,האסורים למי
שאינו כהן (תרומות יא,כא) .עֹו ֵבר ִמּׁשּום ֹלא ַת ְחסֹם – אסור לחסום את הבהמה ,מפני שמן התורה מותר למי שאינן כהן
לאכול מגידולי תרומה ,ונאסרו רק מתקנת חכמים (שם).
וַּ 1ב ַעל ַהַּב ִית – בעל בהמה המשכיר את בהמתו לבעל התבואה שידוש בהּ .ו ְל ַסְּג ָפּה – לצער אותה כדי להגדיל את
תאבונהְּ .פ ִקי ֵעי ָע ִמיר – אלומות של צמחי מספוא (פה"מ שבת כד,ב; ראה ביאור נזקי ממון א,ב) ,מפני שאם הוא מאכיל את
הבהמה לשובע פקיעי עמיר לפני תחילת המלאכה – אינה אוכלת מן התבואה שהיא דשה.
וֶׁ 2שֹּלא יֹא ְכלּו ֲע ָנ ִבים ַהְרֵּבה – שתיית היין מפיגה את התיאבוןִ .ל ְטּבֹל ִּפ ָּתן ְּב ִציר – להגדיל את תאבונםִ .ציר – הנוזל
שכובשים בו דגים עם הנוזל המתמצה מן הדגים הכבושים והמלוחים (פה"מ :תרומות י,ח; כיפורים ח,ב).
וְ 3מזֹונֹו ָתיו – אין הכוונה למזונות שזיכתה לו התורה מיבול המעסיק ,שאותם אסור לו להאכיל לבניו (לעיל יב,יג),
אלא אפילו את המזונות שלו עצמו אינו רשאי לתת לילדיו ,ויעבוד כשהוא רעב וחלוש ,ולא יוכל לבצע את מלאכתו
כראוי .מותר לסגף את הבהמה ,מפני שעיקר מאכלה הוא תבואה ,ומיד כשתתחיל לעבוד תאכל מן התבואה שהיא
