Page 559 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 559
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק יב 537
וִ 1נ ְתָּפְרסּו ִעּגּו ָליו – נפרדו עיגולי וִ 1נ ְתָּפְרסּו ִעּגּו ָליו ְו ִנ ְתַּפ ְּתחּו ָח ִבּיֹו ָתיו ְו ִנ ְת ַח ְּתכּו ְּדלּו ָעיו,
הדבלים ,כלומר התאנים היבשות ּוְׂש ָכָרן ַל ֲעׂשֹות ָּב ֶהן – ֲהֵרי ֵאּלּו ֹלא יֹא ְכלּוֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ְג ְמָרה
ְמ ַלא ְכ ָּתן ְו ִנ ְקְּבעּו ַלַּמ ֲעֵׂשרַ ,ו ֲהֵרי ֵהן ֶט ֶבלְ .ו ִאם ֹלא הֹו ִדי ָען –
המדובקות לגוש עגול ,ושכר פועל
ְמ ַעּ ֵׂשר ּו ַמ ֲא ִכי ָלן.
לעגלן שניתְ .ו ִנ ְתַּפ ְּתחּו ָח ִבּיֹו ָתיו –
חביות היין נסדקו ושכר פועל לסתום
את חביות הייןְ .ו ִנ ְת ַח ְּתכּו ְּדלּו ָעיו – כגון
שכבר ערם את הדלועים ,ובכך נקבעו וֵ 2אין ַהּפֹו ֲע ִלים אֹו ְכ ִלין ְּבֶׁשַּל ֶה ְק ֵּדׁשֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְּ" :ב ֶכֶרם ֵר ֶעָך"
למעשר (מעשר ג,ח) ,ולאחר זמן נסדקו (שם) .ז ָׂש ַכר ֶאת ַהּפֹו ֲע ִלין ַל ֲעׂשֹות ְּב ֶנ ַטע ְר ָב ִעי ֶׁשּלֹו – ֲהֵרי
ונתבקעו הדלועים (=נתחתכו) ,ונתפזרו
ֵאּלּו ֹלא יֹא ְכלּוְ .ו ִאם ֹלא הֹו ִדי ָען – ּפֹו ֶדה ּו ַמ ֲא ִכי ָלן.
ונצרך לשכור פועל לאספם שניתַ .ו ֲהֵרי
ֵהן ֶט ֶבל – כלומר חייבים בהפרשת
תרומות ומעשרות ,שכל זמן שלא ח ַהּקֹו ֵצר ְו ַה ָּדׁש ְו ַהּזֹוֶרה ְו ַהּבֹוֵרר ְו ַהּמֹו ֵסק ְו ַהּבֹו ֵצר
נתעשרו ,הם אסורים באכילה .פירות
אלו נתחייבו במעשר החל מעבודתם ְו ַהּדֹוֵרְךְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְמ ָלאכֹות ֵאּלּו – ֲהֵרי ֵהן אֹו ְכ ִלין ִמן
הקודמת :עיגול הדבלות ,אחסנת היין,
ַהּתֹוָרה .ט ׁשֹו ְמֵרי ִּגּתֹות ַו ֲעֵרמֹות ְו ָכל ָּד ָבר ַה ָּתלּוׁש ִמן
סילוק הפסולת או הערמת הדלועין (לזמני
חיוב מעשרות בפירות למיניהם ,ראה מעשר פרק ג). ַה ַּקְר ַקעֶׁ ,ש ֲע ַד ִין ֹלא ִנ ְג ְמָרה ְמ ַלא ְכ ָּתן ַלַּמ ֲעֵׂשר – אֹו ְכ ִלין
ְו ִאם ֹלא הֹו ִדי ָען – שסבר הפועל שעתה ֵמ ִה ְל ַכת ְמ ִדי ָנהֶׁ ,ש ַהּׁשֹו ֵמר ֵאינֹו ְּכעֹוֶׂשה ַמ ֲעֶׂשהֲ .א ָבל ִאם
הוא גמר מלאכה ,ולפיכך יוכל לאכול ָעָׂשה ְּב ֵא ֶבר ֵמ ֵא ָבָריוֵּ ,בין ְּב ָי ָדיו ֵּבין ְּבַר ְג ָליוֲ ,א ִפּלּו ִּב ְכ ֵתפֹו –
מן הפירות שהוא עובד בהם ולגמור ֲהֵרי ֶזה אֹו ֵכל ִמן ַהּתֹוָרה.
את מלאכתם למעשר ,ורק בתנאי זה
הסכים לעבוד ,ומשום כך בעל השדה אופן האכילה המותר
חייב להאכילו.
יָ 1ה ָיה עֹוֶׂשה ַּב ְּת ֵא ִנים – ֹלא יֹא ַכל ָּב ֲע ָנ ִבים; ָּב ֲע ָנ ִבים – ֹלא
וֶ 2ה ְק ֵּדׁש – פירות מנכסי המקדש,
כגון שהוקדש המטע .ז ֶנ ַטע ְר ָב ִעי – יֹא ַכל ַּב ְּת ֵא ִנים; ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְּ" :ב ֶכֶרם [ְ ]...ו ָא ַכ ְל ָּת ֲע ָנ ִבים" (שם).
פירות העצים בשנה הרביעית לנטיעתם ְו ָהעֹוֶׂשה ְּב ֶג ֶפן זֹו ֵאינֹו אֹו ֵכל ְּב ֶג ֶפן ַא ֶחֶרתְ ,וֹלא יֹא ַכל ֲע ָנ ִבים
נקראים 'נטע רבעי' ,ועדיין הם קודש, ְו ָד ָבר ַא ֵחרְ ,וֹלא יֹא ַכל ַּבַּפת ְוֹלא ַּבֶּמ ַלחְ .ו ִאם ָק ַצץ ִעם ַּב ַעל
והבעלים חייבים להעלות אותם ַהַּב ִית ַעל ִׁשעּור ַמה ּ ֶׁשּיֹא ַכל – אֹו ֵכל אֹותֹו ֵּבין ַּבֶּמ ַלח ֵּבין ַּבַּפת
לירושלים ולאכול אותם בה בקדושה
ובטהרה או לפדות אותם בכסף ,והם ֵּבין ְּב ָכל ָּד ָבר ֶׁש ִּיְר ֶצה.
נעשים חולין ומותר לאכלם ,ואת
דמיהם מעלים לירושלים וקונים בהם יָ 2אסּור ַלּפֹו ֵעל ָל ֹמץ ָּב ֲע ָנ ִביםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָא ַכ ְל ָּת ֲע ָנ ִבים
מאכלים וקרבנות שלמים (מעשר שני ונטע
ְּכ ַנ ְפְׁשָך" (שם כג,כה)ְ .וֹלא ִי ְהיּו ָּב ָניו אֹו ִאְׁשּתֹו ְמ ַה ְב ֲה ִבין לֹו
רבעי פרק ט).
ַהּ ִׁש ֳּב ִלין ָּבאּור ְואֹו ֵכלֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָא ַכ ְל ָּת ֲע ָנ ִבים ְּכ ַנ ְפְׁשָך" (שם) ח ָּדׁש – חובט את השיבולים או רומס
אותן ברגליו או במורג ,שהוא ִמ ְשטח – ֲע ָנ ִבים ְּכמֹות ֶׁש ֵהןְ ,ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן.
של עץ משונן ,כדי להפריד את קליפתם
מן הגרגרים .זֹוֶרה – זורק באוויר את התבואה ,כדי שיעופו התבן והמוץ הקלים ברוח ,וייפלו גרגרי התבואה לארץ.
ּבֹוֵרר – מנקה את התבואה מן הפסולת ,כגון מוץ ואבנים .מֹו ֵסק – קוטף זיתיםּ .בֹו ֵצר – קוטף ענביםּ .דֹוֵרְך – סוחט
ענבים להוציא מהם את המיץ לעשותו יין .ט ׁשֹו ְמֵריָּ ...ד ָבר ַה ָּתלּוׁש – שומרי דבר המחובר לארץ אינם אוכלים
(לעיל ד)ִּ .גּתֹות – מקום דריכת הענביםִ .ה ְל ַכת ְמ ִדי ָנה – מנהג המדינה.
יֲ 1ע ָנ ִבים ְו ָד ָבר ַא ֵחר – המגביר את התיאבוןָ .ק ַצץ – קבע מראש (לעניין חובת הפועל לעשר כשקצץ ,ראה מעשר ה,יא).
יָ 2ל ֹמץ ָּב ֲע ָנ ִבים – למצוץ את הענבים ולזרוק את הקליפה והחרצנים ,מפני שבדרך זו הוא אוכל יותרְ .מ ַה ְב ֲה ִבין –
חורכים קלות את השיבולים הרכות ואוכלים את הגרגרים כשהם קלויים.
