Page 554 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 554
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק יא 532
ְו ֵגר ּתֹוָׁשב – ֵיׁש ּבֹו ִמּׁשּום "ְּביֹומֹו ִת ֵּתן ְׂש ָכרֹו"ְ ,ו ִאם ֵא ֵחר אֵּ 2גר ּתֹוָׁשב – גוי המקיים שבע
ֵאינֹו עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה.
מצוות בני נח מפני שציווה אותם בהן
בָּ 1כל ַהּכֹו ֵבׁש ְׂש ַכר ָׂש ִכיר – ְּכ ִאּלּו ָנ ַטל ֶאת ַנ ְפׁשֹו ִמֶּמּנּו,
הקב"ה בתורה ,והוא הגר הרשאי לגור
בארץ .ואין מקבלים גר תושב אלא
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ֵא ָליו הּוא נֵֹׂשא ֶאת ַנ ְפׁשֹו" (שם)ְ ,ועֹו ֵבר ְּב ַאְרַּבע בזמן שהיובל נוהג (איסורי ביאה יד,ז-ח;
ַא ְז ָהרֹות ַו ֲעֵׂשהִ :מּׁשּום 'ַּבל ַּת ֲעׁשֹק' ("ֹלא ַת ֲעׁשֹק" :שם כד,יד; ויקרא מלכים ח,יא)ֵ .אינֹו עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה –
יט,יג)ּ ,ו ִמּׁשּום 'ַּבל ִּת ְגזֹל' ("ְוֹלא ִת ְגזֹל" :ויקרא יט,יג)ּ ,ו ִמּׁשּום "ֹלא ָת ִלין משום שהאיסור נזכר בלשון "רעך":
"ֹלא ַת ֲעׁשֹק ֶאת ֵר ֲעָך ְוֹלא ִת ְגזֹל ֹלא ָת ִלין
ְּפ ֻעַּלת ָׂש ִכיר" (שם)ּ ,ו ִמּׁשּום "ֹלא ָתבֹוא ָע ָליו ַהׁ ֶּש ֶמׁש" (דברים ְּפ ֻעַּלת ָׂש ִכיר ִא ְּתָך ַעד ּבֹ ֶקר" (ויקרא יט,יג),
כד,טו)ּ ,ו ִמּׁשּום "ְּביֹומֹו ִת ֵּתן ְׂש ָכרֹו" (שם). וגר תושב אינו בכלל "רעך".
בֵ 2אי ֶזה הּוא ְז ַמּנֹו? ְׂש ִכיר יֹום – ּגֹו ֶבה ָּכל ַהַּל ְי ָלהְ ,ו ָע ָליו בַ 1הּכֹו ֵבׁש – מסתיר את הכסף (כמו:
הכובש נבואתו .ראה ר' תנחום) ,שאינו מתכוון
ֶנ ֱא ַמרֹ" :לא ָת ִלין ְּפ ֻעַּלת ָׂש ִכיר ִא ְּתָך ַעד ּבֹ ֶקר" (ויקרא יט,יג); לשלם לשכיר את שכרו ,ועובר על חמש
ּוְׂש ִכיר ַל ְי ָלה – ּגֹו ֶבה ָּכל ַהּיֹוםְ ,ו ָע ָליו ֶנ ֱא ַמרְּ" :ביֹומֹו ִת ֵּתן העברות .אבל אם רק השהה את השכר
ְׂש ָכרֹו ְוֹלא ָתבֹוא ָע ָליו ַהׁ ֶּש ֶמׁש" (דברים כד,טו)ְׂ .ש ִכיר ָׁשעֹות ובידו הכסף – אינו עובר על בל תעשוק
ֶׁשְּליֹום – ּגֹו ֶבה ָּכל ַהּיֹום; ּוְׂש ִכיר ָׁשעֹות ֶׁשְּל ַל ְי ָלה – ּגֹו ֶבה ָּכל ובל תגזול (להלן ה .כס"מ)ְ .ועֹו ֵבר ְּב ַא ְרַּבע
ַא ְז ָהרֹות ַו ֲעֵׂשה – בתורה נזכר האיסור
ַהַּל ְי ָלהְׂ .ש ִכיר ַׁשָּבתְׂ ,ש ִכיר חֹ ֶדׁשְׂ ,ש ִכיר ָׁש ָנהְׂ ,ש ִכיר ָׁשבּו ַע: כמה פעמים ,בגלל חומרתו ,אף על פי
ָי ָצא ַּבּיֹום – ּגֹו ֶבה ָּכל ַהּיֹום; ָי ָצא ַּבַּל ְי ָלה – ּגֹו ֶבה ָּכל אֹותֹו שלעניין מניין המצוות ,יש מצַות עשה
אחת ומצ ַות לא תעשה אחת (מצוות ב-ג
ַהַּל ְי ָלה. בפתיחה להלכות אלו .וראה סה"מ ,הכלל התשיעי).
הלנת תשלום קבלנות הפסוק האחר הואֹ" :לא ַת ֲעׁשֹק ֶאת ֵר ֲעָך
ְוֹלא ִת ְגזֹלֹ ,לא ָת ִלין ְּפ ֻעַּלת ָׂש ִכיר ִא ְּתָך
ג ָנ ַתן ַטִּליתֹו ָל ֻאָּמןְּ ,ג ָמָרּה ְוהֹו ִדיעֹוֲ ,א ִפּלּו ֵא ֲחרֹו ֲעָׂשָרה ַעד ּבֹ ֶקר" .העושק הוא החזקת כספי
האחר או נכסיו (גזלה ואבדה א,ג) ,ואילו
ָי ִמים – ָּכל ְז ַמן ֶׁש ַהְּכ ִלי ְּב ַיד ָה ֻאָּמןֵ ,אינֹו עֹו ֵברְ .נ ָת ָנּה לֹו ַּב ֲח ִצי
"לא תלין" הוא האיסור להשהות את ַהּיֹום – ֵּכי ָון ֶׁשּ ָׁש ְק ָעה ָע ָליו ַחָּמה ,עֹו ֵבר ִמּׁשּום 'ַּבל ָּת ִלין',
שכר הפועל לילה אחד אחרי שסיים
ֶׁש ַה ַּקְּב ָלנּות ִּכְׂש ִכירּות ִהיאְ ,ו ַח ָּיב ִל ֵּתן ִּב ְז ַמּנֹו. את מלאכתו.
ההתחייבות בעברה של הלנת שכר בֵ 2אי ֶזה הּוא ְז ַמּנֹו – שעדיין
דָ 1האֹו ֵמר ִלְׁשלּוחֹו ' ֵצא ּוְׂש ֹכר ִלי ּפֹו ֲע ִלים'ִ :אם ָא ַמר ָל ֶהם המעסיק אינו עובר על האיסורְׂ .ש ִכיר
'ְׂש ַכְר ֶכם ַעל ַּב ַעל ַהַּב ִית' – ְׁש ֵני ֶהם ֵאי ָנן עֹו ְבִרין ִמּׁשּום 'ַּבל יֹום – העובד ביום ומסיים את עבודתו
ָּת ִלין'ֶ :זה ְל ִפי ֶׁשֹּלא ְׂש ָכָרןְ ,ו ֶזה ְל ִפי ֶׁש ֵאין ְּפ ֻעָּל ָתן ֶא ְצלֹו; ְו ִאם כשהחמה שוקעתְׂ .ש ִכיר ָׁשעֹות ֶׁשְּליֹום
ֹלא ָא ַמר ָל ֶהם 'ְׂש ַכְר ֶכם ַעל ַּב ַעל ַהַּב ִית' – ֲהֵרי ַהּ ָׁש ִלי ַח עֹו ֵבר. – שנשכר לחלק מן היוםּ .גֹו ֶבה ָּכל ַהּיֹום
– שהרי נותר זמן לגבות את שכרו לאחר
סיום עבודתו ביוםַׁ .שָּבת – שבועָׁ .שבּו ַע
– שבע שניםָ .י ָצא ַּבּיֹום – סיים את עבודתו באמצע היום.
ג ַטִּליתֹו – בגדוְּ .ג ָמָרּה ְוהֹו ִדיעֹו – סיים האומן את תפירת הבגד ,והודיע לבעלים לבוא לקחת את הבגדֵ .אינֹו עֹו ֵבר –
שהרי יש לאומן ביטחונות שיקבל את שכרו (י')ְ .נ ָת ָנּה לֹו – האומן החזיר את הטלית המתוקנת ללקוחַ .קְּב ָלנּות – שכר
תמורת ביצוע כל המלאכה בלא להתחשב במשך העבודה בפועל.
דֶ 1זה – המעסיקְ .ל ִפי ֶׁשֹּלא ְׂש ָכָרן – מפני שלא הוא שכר אותם ,אף על פי שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו,
כיוון שהבעלים לא שכרם בעצמו ,לא סמכו עליו הפועלים שישלם להם את שכרם במועד (תוספות רי"ד ב"מ קיא,א).
ְו ֶזה – השליחְ .ל ִפי ֶׁש ֵאין ְּפ ֻעָּל ָתן ֶא ְצלֹו – ואינו חייב לשלם להםְ .ו ִאם ֹלא ָא ַמר ָל ֶהם ְׂש ַכְר ֶכם ַעל ַּב ַעל ַהַּב ִית –
וסמכו הפועלים על השליח .ולשליח אחריות כדין העושה טובה לחברו שלא מדעת חברו (לעיל ט,ט; בבלי ב"מ קיא,א).
