Page 556 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 556
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק יא 534
וֵּ 4כי ַצד? ָה ָיה עֹוֶׂשה ִעּמֹו ְּביֹום ֵׁש ִני ַעד ָה ֶעֶרב – ְז ַמּנֹו ָּכל וֵ 4ליל ְׁש ִליִׁשי – הלילה שבין יום שני
ֵליל ְׁש ִליִׁשיּ ,ו ְביֹום ְׁש ִליִׁשי ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטלְ .ו ִאם ֵה ִביא לבין יום שלישי.
ֵע ִדים ֶׁש ָה ָיה ּתֹו ֵב ַע ָּכל ֵליל ְׁש ִליִׁשי – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל
ָּכל יֹום ְׁש ִליִׁשי; ֲא ָבל ִמֵּליל ְר ִבי ִעי ָו ָה ְל ָאה – ַהּמֹו ִציא ֵמ ֲח ֵברֹו זְׁ 1ש ַּת ִים ָק ַצ ְצ ִּתי – קבעתי מחיר של
שני דינרים ליוםֹ .לא ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים
ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ַהּ ָׂש ִכיר ָּכאן – כשהטענות הן
בעניין ביצוע התשלום ,תיקנו חכמים ָע ָליו ָה ְר ָא ָיהְ .ו ֵכן ִאם ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁש ָה ָיה ּתֹו ֵב ַע ְוהֹו ֵלְך ַעד יֹום
תקנה לטובת השכיר ,מפני שסביר
ֲח ִמיִׁשי – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל ָּכל יֹום ֲח ִמיִׁשי. להניח שמתוך טרדותיו לאחר העבודה,
לא יזכור המעסיק אם שילם לו את שכרו טענות על סיכום המחיר
זַּ 1ב ַעל ַהַּב ִית אֹו ֵמר 'ְׁש ַּת ִים ָק ַצ ְצ ִּתי ְלָך' ְו ַהּ ָׂש ִכיר אֹו ֵמר 'ֹלא
אם לאו ,אך ניתן להניח שהוא זוכר כמה
ָק ַצ ְצ ָּת ִלי ֶאָּלא ָׁשלׁש' – ֹלא ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ַהּ ָׂש ִכיר הסכימו ביניהם לפני תחילת העבודה
ָּכאןֶ ,אָּלא ַהּמֹו ִציא ֵמ ֲח ֵברֹו ָע ָליו ָהְר ָא ָיהְ .ו ִאם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה (ע"פ ר"י מיגאש ,שבועות מה,ב)ַ .אף ַעל ִּפי
ֶׁשְּכ ָבר וכו' – אם כבר שילם המעסיק
לעובד שני דינרים או שהוא נותן לו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ַהְׁש ַּת ִים אֹו ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ֵהי ָלְך'ֲ ,ה ֵרי
(בלשון ֵהי ָלְך = ֵהא לך ,כלומר הנה
ַּב ַעל ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץְ .ו ָד ָבר ֶזה ַּת ָּק ַנת ֲח ָכ ִמים הּוא, לך) ,העובד תובע למעשה רק דינר,
ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ֵי ֵלְך ַהּ ָׂש ִכיר ְּב ַפ ֵחי ֶנ ֶפׁש. ונמצא שהמעסיק כופר בכל ,והוא פטור
זַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשּ ְׂש ָכרֹו ְּב ֵע ִדים ְוֹלא ָי ְדעּו ַּכָּמה משבועה מן התורה וחייב שבועת היסת
קלה שתיקנו חכמי התלמוד (טוען ונטען
ָּפ ַסק לֹוּ ,ו ְת ָבעֹו ִּב ְז ַמּנֹוֲ .א ָבל ִאם ְׂש ָכרֹו ֶׁשֹּלא ְּב ֵע ִדים ,אֹו א,ג) .אף על פי כן תיקנו חכמים שַּב ַעל
ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – שבועה ֶׁש ְּת ָבעֹו ַא ַחר ְז ַמּנֹו – ִיּ ָׁש ַבע ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָק ַצץ לֹו
חמורה כעין של תורהְּ .ב ַפ ֵחי ֶנ ֶפׁש –
ֶאָּלא ַמה ּ ֶׁשְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ,אֹו ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַאר לֹו ֶא ְצלֹו ֶאָּלא ֶזה במפח נפש ,מאוכזב.
ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ֵהי ָלְך'ְּ ,כ ִדין ָּכל ַהְּט ָענֹות.
זַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שתיקנו
ח ַהּנֹו ֵתן ַטִּליתֹו ָל ֻאָּמןֻ ,אָּמן אֹו ֵמר 'ְׁש ַּת ִים ָק ַצ ְצ ָּת ִלי'ְ ,והּוא
חכמים שיישבע בנקיטת חפץִ .אם ְׂש ָכרֹו
אֹו ֵמר ' ַא ַחת'ָּ :כל ְז ַמן ֶׁש ַהַּטִּלית ְּב ַיד ָה ֻאָּמן – ִאם ָיכֹול ִל ְטעֹן ֶׁשֹּלא ְּב ֵע ִדים – בעל הבית נאמן ,מתוך
ֶׁש ִהיא ְלקּו ָחה ְּב ָידֹוֲ ,הֵרי ָה ֻאָּמן ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְונֹו ֵטל, שהיה יכול לומר 'לא שכרתיך' (פה"מ
שבועות ז,א).
ח ָּכל ְז ַמן ֶׁש ַהַּטִּלית ְּב ַיד ָה ֻאָּמן – שלא ְו ָיכֹול ִל ְט ֹען ִּבְׂש ָכרֹו ַעד ְּכ ֵדי ָּד ֶמי ָה; ְו ִאם ָי ָצאת ַטִּלית ִמ ַּת ַחת
כמשכיר ,שאין לו דבר המבטיח לו את ָידֹו ,אֹו ֶׁש ֵאין לֹו ָּבּה ֲח ָז ָקה ְו ֵאינֹו ָיכֹול ִל ְט ֹען ֶׁש ִהיא ְלקּו ָחה
החזרת החובִ .אם ָיכֹול ִל ְטעֹן ֶׁש ִהיא
ְּב ָידֹו – ַהּמֹו ִציא ֵמ ֲח ֵברֹו ָע ָליו ָהְר ָא ָיהְ ,ו ִאם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה, ְלקּו ָחה – קנויהְּ .ב ָידֹו – כגון שלא
ִיּ ָׁש ַבע ַּב ַעל ַהַּטִּלית ֶה ֵּסת ,אֹו ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה ִאם הֹו ָדה נמסר לו הכלי בעדיםִ .נְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת
ֵח ֶפץ ְונֹו ֵטל – כשהטלית מוחזקת ביד ְּב ִמ ְק ָצתְּ ,כ ִדין ָּכל ַהְּט ָענֹותֶׁ ,ש ֵאין ֶזה ְּכ ִדין ַהּ ָׂש ִכיר.
האומן ,תיקנו חכמים שיישבע וייטול,
ההקלה לשכיר אבל לא שיישבע בעל הטלית וייפטר,
מפני שהאומן יכול לכפור ולומר
טָׂ 1ש ִכיר ֶׁשָּבא ְל ִהּ ָׁש ַבע – ֵאין ַמ ֲח ִמיִרין ָע ָליו ְו ֵאין ְמ ַג ְלְּג ִלין
שהטלית היא שלו .תקנה זו היא כלליתָ ,ע ָליו ְּכ ָללֶ ,אָּלא ִנְׁשָּבע ֶׁשֹּלא ָנ ַטלְ ,ו ִיּ ֹטלּ .ו ְל ָכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ֵאין
והיא תקפה גם במקרים דומים ,כגון במי
שמחזיק בידו משכון (מלווה ולווה יג,ג) ובלא קשר לתקנות הנזכרות לעיל (לביאור הדינים הללו ,ראה טוען ונטען פרקים ח-ט)ֶׁ .ש ֵאין
ֶזה ְּכ ִדין ַהּ ָׂש ִכיר – משום שהשכיר הוא שכיר יום ומתפרנס רק מן המשכורת היומית שלו ,והוא יותר עני מן האומן
(סמ"ע ,חו"מ פט ,כג).
טְ 1ו ֵאין ְמ ַג ְלְּג ִלין ָע ָליו ְּכ ָלל – כל אדם שמוטלת עליו שבועה ,בעל דינו יכול לחייבו לכלול בשבועתו גם כפירה
בטענות ממוניות אחרות של התובע שאינן מחייבות שבועה (טוען ונטען א,יב) .אך אין מגלגלים שבועות על השכיר,
