Page 557 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 557
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק יא-יב 535
ְמ ִקִּלין חּוץ ִמן ַהּ ָׂש ִכירֶׁ ,שְּמ ִקִּלין ָע ָליו ּופֹו ְת ִחין לֹו ְּת ִחָּלה ,מפני שמעמדו חלש ממעמד המעסיק,
וייתכן שיימנע מלהישבע ,אם ינצל
המעסיק את ההזדמנות ויטען נגדו ְואֹו ְמִרים לֹו ' ַאל ְּת ַצ ֵער ַע ְצ ְמָךִ ,הּ ָׁש ַבע ְוטֹל'.
טענות חדשותּ .ופֹו ְת ִחין לֹו ְּת ִחָּלה – טֲ 2א ִפּלּו ָה ָיה ְׂש ָכרֹו ְּפרּו ָטה ַא ַחתּ ,ו ַב ַעל ַהַּב ִית אֹו ֵמר ' ְנ ַת ִּתי ָה'
מעודדים אותו להישבע.
– ֹלא ִיּטֹל ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעהְ .ו ֵכן ָּכל ַהִּנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל – ֲא ִפּלּו ֹלא
טְּ 2פרּו ָטה ַא ַחת – רבים עסקו בסתירה ִי ְט ֹען ֶאָּלא ְּפרּו ָטה ַא ַחתֹ ,לא ִיּטֹל אֹו ָתּה ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעה ְּכ ֵעין
שיש לכאורה בין הלכה זו לבין ההלכה
בדין טוען ונטען ,שנאמר בה שהוא ׁ ֶשַּלּתֹו ָרה.
נשבע ונוטל .וזה לשונה" :הורו רבותי
שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף [סף תביעה מזערי] .ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין [מעה
= 32פרוטות] ,ואחר כך יישבע התובע בתקנת חכמים וייטול ,שהרי כל הנשבעין בטענת ספק ,צריך שיהיה ביניהן
ספק כפירת שתי כסף ,ואחר כך יישבע מספק" (טוען ונטען ג,ז) .ונתנו חכמים הסברים אחדים לסתירה שיש לכאורה בין
שתי ההלכות ,כגון שהדברים האמורים לפנינו הם דעת רבותיו.
אַ 1ו ֲע ַד ִין ֹלא ִנ ְג ְמָרה ְמ ַלא ְכּתֹו – ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר
למעשר או לחלה (כלהלן ה)ַ .מ ֲעֵׂשי ֶהן ֵהן יב
ְּג ִמיַרת ַהְּמ ָלא ָכה – ועתה מסיים הפועל אכילת הפועל בגידולים
מלאכתו בפירות (כלהלן בַּ .)1ב ַעל ַהַּב ִית הרשאת העובד לאכול – דין התורה
ְמ ֻצ ֶּוה – מן התורה ,נוסף על חובתו
לקיים את המנהג המקובל ,שהמעסיק אַ 1הּפֹו ֲע ִלים ֶׁש ֵהן עֹוִׂשין ְּב ָד ָבר ֶׁשִּגּדּו ָליו ִמן ָה ָאֶרץ ַו ֲע ַד ִין ֹלא
ִנ ְג ְמ ָרה ְמ ַלא ְכּתֹוֵּ ,בין ְּב ָתלּוׁש ֵּבין ִּב ְמ ֻחָּברְ ,ו ִי ְהיּו ַמ ֲעֵׂשי ֶהן ֵהן זן את עובדיו (לעיל ט,א)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי
ָתבֹא ְּב ֶכֶרם ֵר ֶעָך ְו ָא ַכ ְל ָּת ֲע ָנ ִבים ְּכ ַנ ְפְׁשָך
ָׂש ְב ֶעָךְ ,ו ֶאל ֶּכ ְל ְיָך ֹלא ִת ֵּתןִּ .כי ָתבֹא ְּב ָק ַמת ְּג ִמיַרת ַהְּמ ָלא ָכה – ֲהֵרי ַּב ַעל ַהַּב ִית ְמ ֻצֶּוה ֶׁש ַּיִּני ַח אֹו ָתן ֶל ֱאכֹל
[תבואת] ֵר ֶעָך ְו ָק ַט ְפ ָּת ְמ ִליֹלת [שיבולים ִמַּמה ּ ֶׁש ֵהן עֹוִׂשין ּבֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ָתבֹא ְּב ֶכֶרם ֵר ֶעָך" (דברים
כג,כה)ִּ" ,כי ָתבֹא ְּב ָק ַמת ֵר ֶעָך" (שם כג,כו) – ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה ָל ְמדּו רכות] ְּב ָי ֶדָךְ ,ו ֶחְר ֵמׁש ֹלא ָת ִניף ַעל ָק ַמת
ֵר ֶעָך"ִ .מִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה – כפי ששמעו איש
מפי רבו במסורת כיצד להבין את פסוקי ֶׁש ֵאין ַהָּכתּוב ְמ ַדֵּבר ֶאָּלא ְּבָׂש ִכיר.
המקרא. אְ 2ו ִכי ִאּלּו ֹלא ְׂש ָכרֹוִ ,מי ִה ִּתיר לֹו ֶׁש ָּיבֹוא ְּב ֶכֶרם ֵר ֵעהּו אֹו
בֶׁ 1ש ָהעֹוֶׂשה ַּב ָּתלּוׁש וכו' – ההיתר ַּב ָּק ָמה ֶׁשּלֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו? ֶאָּלא ָּכְך הּוא אֹו ֵמרִּ :כי ָּתבֹוא
ִּבְרׁשּות ְּב ָע ִלים ַל ֲעבֹו ָדה – ּ ֹתא ַכל.
לעובד לאכול בתלוש נלמד מן הפסוק
"ֹלא ַת ְח ֹסם ׁשֹור ְּב ִדיׁשֹו" (דברים כה,ד).
וכמו שאסור לחסום את הבהמה ,כך בַ 1מה ֵּבין ָהעֹוֶׂשה ַּב ָּתלּוׁש ָלעֹוֶׂשה ַּבְּמ ֻחָּבר? ֶׁש ָהעֹוֶׂשה
אסור לחסום את האדם .איסור זה מוגבל
ַּב ָּתלּוׁש – אֹו ֵכל ַעד ֶׁשֹּלא ִי ְג ֹמר ֲעבֹו ָדתֹוּ ,ו ִמּ ֶׁשָּג ַמר ֲעבֹו ָדתֹו לשעת הדישה ,כלומר בזמן המלאכה
עצמה (פה"מ ב"מ ז,ב; וראה להלן יג,א-ב). ָאסּור לֹו ֶל ֱאכֹל*; ְו ָהעֹוֶׂשה ַּבְּמ ֻחָּברְּ ,כגֹון ּבֹו ֵצר ְוקֹו ֵצרֵ ,אינֹו
לעומת זאת ,ההיתר לעובד במחובר אֹו ֵכל ֶאָּלא ְּכֶׁש ִּי ְג ֹמר ֲעבֹו ָדתֹוְּ ,כגֹון ֶׁש ִּי ְבצֹר ְו ִי ֵּתן ַּב ַּסלַ ,עד
לאכול נלמד מן הפסוק "כי תבוא" ֶׁש ְּי ַמְּל ֶאּנּו ִוי ַנֵּפץ ַה ַּסל ְל ָמקֹום ַא ֵחר ְו ַי ֲחזֹר ְו ִי ְב ֹצר ִוי ַמְּל ֶאּנּו –
והסמוכים לו ,הנזכרים בהלכה הקודמת,
שמדובר בהם לאחר סיום הקטיףַ .עד ֵאינֹו אֹו ֵכל ֶאָּלא ַא ַחר ֶׁש ְּי ַמֵּלא ַה ַּסל.
ֶׁשֹּלא – לפני שָ .-אסּור לֹו ֶל ֱא ֹכל* – כן
הוא הנוסח גם בטיוטה של ספר משנה תורה בכתיבת ידו של רבנו .בכ"י ק' :אֹו ֵכל ְּב ָד ָבר ֶׁשֹּלא ִנ ְג ְמָרה ְמ ַלא ְכּתֹו ַלַּמ ֲעֵׂשר
ְו ַל ַחָּלהִ .וי ַנֵּפץ – וירוקןֶׁ .ש ְּי ַמֵּלא ַה ַּסל – שיסיים יחידת עבודה אחת ,את הקטיף באותם פירות ,ואז יוכל לאכול ,ולאחר
מכן יכול לשוב ולמלא .והתורה מתירה לעובד גם את הפסד הזמן הנדרש כדי לאכול.
