Page 552 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 552

‫םיטפשמ רפס‪      ‬תוריכש תוכלה‪      ‬פרק י	‬                                                           ‫‪	530‬‬

‫ד‪ָ   2‬נ ַתן ֶצ ֶמר ַלַּצָּבע‪ְ ,‬ו ִה ְק ִּדי ַחּתּו יֹוָרה – נֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ַצ ְמרֹו‪.‬‬            ‫ד‪ְ  2‬ו ִה ְק ִּדי ַחּתּו יֹוָרה – הרתחתו בסיר‬

‫ְצ ָבעֹו ָּכעּור‪ ,‬אֹו ֶׁשְּנ ָתנֹו לֹו ְל ָצ ְבעֹו ָאדֹם ּו ְצ ָבעֹו ָׁשחֹר‪ָׁ ,‬ש ֹחר‬                 ‫הצביעה פגמה בו‪ָּ .‬כעּור – שאינו נראה‬
‫ּו ְצ ָבעֹו ָאדֹם; ָנ ַתן ֵע ִצים ֶל ָחָרׁש ַל ֲעׂשֹות ֵמ ֶהם ִּכ ֵּסא ָנ ֶאה‪ְ ,‬ו ָעָׂשה‬
‫ִּכ ֵּסא ַרע אֹו ַס ְפ ָסל‪ִ :‬אם ַהׁ ֶּש ַבח ָי ֵתר ַעל ַההֹו ָצ ָאה – נֹו ֵתן לֹו‬                    ‫כמו הגוון שהוא ציפה לקבל אלא גוון‬

                                                                                                     ‫אחר לא יפה‪ ,‬אך אינו מקולקל (פה"מ‬

                                                                                                     ‫ב"ק ט‪,‬ד)‪ִ .‬אם ַהׁ ֶּש ַבח ָי ֵתר וכו' – ידו של‬

‫האומן על התחתונה‪ַ .‬הׁ ֶּש ַבח – ההפרש ַּב ַעל ַהְּכ ִלי ֶאת ַההֹו ָצ ָאה; ְו ִאם ַההֹו ָצ ָאה ְי ֵת ָרה ַעל ַהׁ ֶּש ַבח –‬
                                                                                                     ‫בין שווי הכלי לפני העבודה לבין‬
‫נֹו ֵתן לֹו ֶאת ַהׁ ֶּש ַבח ִּב ְל ַבד‪.‬‬                                                              ‫שוויו לאחריה‪ַ .‬ההֹו ָצ ָאה – הוצאותיו‬

‫ד‪ָ   3‬א ַמר ַּב ַעל ַהְּכ ִלי ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ְּב ַת ָּק ָנה זֹו‪ֶ ,‬אָּלא ֵּתן ִלי ְּד ֵמי‬          ‫של האומן לצורך העבודה‪ ,‬כולל הצבע‬
                                                                                                                              ‫והמלאכה‪.‬‬
‫ַהֶּצ ֶמר' אֹו ' ְּד ֵמי ָה ֵע ִצים' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר ָה ֻאָּמן‬
‫' ֵהא ָלְך ְּד ֵמי ַצ ְמְרָך' אֹו ' ְּד ֵמי ֵע ְצָך'‪ָ' ,‬ו ֵלְך' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪,‬‬             ‫ד‪ֵ   3‬אי ִני רֹו ֶצה ְּב ַת ָּק ָנה זֹו – כגון 'איני‬

                    ‫ֶׁש ֵאין ָה ֻאָּמן קֹו ֶנה ְּבֶׁש ַבח ְּכ ִלי ֶׁש ָעָׂשה‪.‬‬                        ‫צריך צמר שחור אלא אדום'‪ֵ .‬אין ׁשֹו ְמ ִעין‬
                                                                                                     ‫לֹו – מפני שהתקנה נועדה לטובת שני‬

                                                  ‫אחריות מקצועית לעבודה‬                              ‫הצדדים (פה"מ ב"ק ט‪,‬ד)‪ .‬סיכום‪ :‬כשבעל‬
                                                                                                     ‫המלאכה מקלקל – משלם את שווי‬
‫ה‪ַ   1‬הּמֹו ִליְך ִחִּטין ַלָּטחֹון‪ְ ,‬וֹלא ְל ָת ָתן‪ַ ,‬ו ֲעָׂש ָאן ֻסִּבין אֹו ֻמְר ָסן;‬             ‫המוצר כפי שהיה ראוי‪ .‬ואם לא השביח‬
                                                                                                     ‫מספיק או לא כמו שנתבקש לעשות –‬
‫ָנ ַתן ֶק ַמח ַלַּנ ְחּתֹום‪ְ ,‬ו ָעָׂשהּו ַּפת ִנּפּו ִלים; ְּב ֵה ָמה ַלַּטָּבח‪ְ ,‬ו ִנְּב ָלּה‬
                                                                                                     ‫ידו על התחתונה‪ ,‬אם החומר (הצמר)‬
‫– ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם ָּד ִמים‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן נֹוְׂש ֵאי ָׂש ָכר‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם‬             ‫סופק על ידי הלקוח‪ .‬אבל אם בעל‬
‫ָה ָיה ַטָּבח ֻמ ְמ ֶחה‪ְ ,‬וָׁש ַחט ְּב ִחָּנם – ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלם; ְו ִאם ֵאינֹו‬                  ‫המלאכה מספק את החומר‪ ,‬ולא עשה‬
                                                                                                     ‫כראוי או שקלקל – התוצרת שלו‪ ,‬ובעל‬
            ‫ֻמ ְמ ֶחה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ְּב ִחָּנם‪ַ ,‬ח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪.‬‬

‫ה‪ְ  2‬ו ֵכן ַהַּמְר ֶאה ִּדי ָנר ַלׁ ֻּש ְל ָח ִני ְו ָא ַמר לֹו ' ָי ֶפה'‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ַרע‪:‬‬           ‫הבית אינו חייב לשלם לו ולא כלום‪.‬‬

‫ִאם ְּבָׂש ָכר ָר ָאהּו – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָּב ִקי ְו ֵאינֹו‬                  ‫ה‪ָ   1‬טחֹון – טוחן תבואה‪ְ .‬ל ָת ָתן –‬
‫ָצִריְך ְל ִה ְת ַלֵּמד; ְו ִאם ְּב ִחָּנם ָר ָאהּו – ָּפטּור; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָּב ִקי‪,‬‬
                                                                                                     ‫הרטיבן‪ ,‬לחלח אותן‪ .‬הרטבת גרגרי‬
                                                                                                     ‫החיטה מקילה על הסרת קליפותיהם‪,‬‬

‫ֶׁש ֵאינֹו ָצִריְך ְל ִה ְת ַלֵּמד‪ְ .‬ו ִאם ֵאינֹו ָּב ִקי – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪ַ ,‬אף ַעל‬               ‫והקמח הנעשה מהן משובח יותר‪ֻ .‬סִּבין‬
‫ִּפי ֶׁשהּוא ְּב ִחָּנם; ְוהּוא ֶׁשּיֹא ַמר ַלׁ ֻּש ְל ָח ִני ' ָע ֶליָך ֲא ִני סֹו ֵמְך'‪,‬‬           ‫אֹו ֻמְר ָסן – הסובין היא הפסולת היוצאת‬
‫אֹו ֶׁש ָהיּו ַה ְּד ָבִרים ַמְר ִאין ֶׁשהּוא סֹו ֵמְך ַעל ְר ִא ָּיתֹו ְוֹלא ַיְר ֶאה‬               ‫מניפוי הקמח‪ ,‬שמקורה בקליפת גרגר‬
                                                                                                     ‫החיטה‪ .‬והמורסן היא "הפסולת הגסה‬

‫היוצאת בתחילת הניפוי" (פה"מ שבת ז‪,‬ד; ַל ֲא ֵח ִרים‪.‬‬
                                                                                                     ‫פסחים ב‪,‬ז)‪ַ .‬נ ְחּתֹום – אופה‪ִ .‬נּפּו ִלים – פת‬
‫ה‪ַ   3‬טָּבח ֶׁש ָעָׂשה ְּב ִחָּנם ְו ִנֵּבל‪ְ ,‬ו ֵכן ֻׁש ְל ָח ִני ֶׁש ָא ַמר ' ָי ֶפה' ְו ִנ ְמ ָצא‬  ‫מתפוררת או קשה מדי ("נופלת פתיתין" –‬

‫רשב"ם ב"ב צג‪,‬א; "נשבר ונופל כשאוחזין אותו" ַרע‪ְ ,‬ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֲע ֵלי ֶהם ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁש ֵהם ֻמ ְמ ִחין;‬
                                                                                                     ‫– רש"י ב"ק צט‪,‬ב)‪ַ .‬טָּבח – שוחט‪ְ .‬ו ִנְּב ָלּה‬
‫ְו ִאם ֹלא ֵה ִביאּו ְר ָא ָיה – ְמַׁשְּל ִמין‪.‬‬                                                      ‫– שחט אותה שחיטה לא כשרה‪ ,‬והרי‬

‫היא נבלה האסורה למאכל‪ ,‬כגון שלאחר אחריות מקצועית בשותפות‬

‫ו‪ְ   1‬מקֹומֹות ֶׁשָּנ ֲהגּו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַהּנֹו ֵט ַע ִאי ָלנֹות נֹו ֵטל ֲח ִצי ַהׁ ֶּש ַבח‬        ‫השחיטה נמצאת הסכין פגומה‪ ,‬אף על‬
                                                                                                     ‫פי שבדק אותה לפני ששחט (שו"ת תל"ה)‪.‬‬

‫ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם – כדין אומן‪ִ .‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן נֹוְׂש ֵאי ָׂש ָכר – ואינם בגדר מי שנאנס או פשע אלא במצב ביניים‪ְ .‬ו ִאם ֵאינֹו‬

‫ֻמ ְמ ֶחה‪ַ ...‬ח ָּיב ְלַׁשֵּלם – כדין מזיק ממון חברו‪ ,‬שהיה צריך להימנע מלקבל על עצמו לעשות את המלאכה‪.‬‬

‫ה‪ַ   2‬הַּמְר ֶאה ִּדי ָנר – שקיבל מחברו‪ ,‬להעריך את טיבו‪ֻׁ .‬ש ְל ָח ִני – חלפן כספים‪ְ .‬ו ִנ ְמ ָצא ַרע – שאינו סחיר‪ ,‬כגון שנפסל‬

‫על ידי השלטון‪ָ .‬ע ֶליָך ֲא ִני סֹו ֵמְך – שיהיה המייעץ מודע לאחריות המוטלת עליו‪.‬‬

‫ה‪ֲ   3‬ע ֵלי ֶהם ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁש ֵהם ֻמ ְמ ִחין – אף על פי שרוב השוחטים הם מומחים (מ"מ)‪.‬‬

‫ו‪ְ   1‬מקֹומֹות ֶׁשָּנ ֲהגּו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַהּנֹו ֵט ַע ִאי ָלנֹות – מנהגם היה שבעל הקרקע ומי ששותל את העצים ומתחייב לטפל‬
   547   548   549   550   551   552   553   554   555   556   557