Page 547 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 547
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק ט 525
גְּ 3ב ַאְרָּב ָעה ַאְרָּב ָעה – כל פועל גָ 3א ַמר לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית 'ְׂשכֹר ִלי ְּב ַאְרָּב ָעה ַאְרָּב ָעה'ְ ,ו ָה ַלְך
בארבעה דינרים ליוםִ .קְּבלּו ַעל ַע ְצ ָמן ַהׁ ָּש ִלי ַח ְוָׂש ַכר ִּבְׁשלָׁשה ְׁשלָׁשה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲהֵרי ְמ ַלא ְכ ָּתם
ָׁשָוה ַאְרָּב ָעהֵ ,אין ָל ֶהם ֶאָּלא ְׁשלָׁשהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִקְּבלּו ַעל ַע ְצ ָמן,
– הסכימו למחיר נמוךְ .ו ֵיׁש ָל ֶהן ַּתְר ֹע ֶמת
ְו ֵיׁש ָל ֶהן ַּתְר ֹע ֶמת ַעל ַהׁ ָּש ִלי ַח.
– שהרי הבעלים הרשהו לארבעה
דינרים ,ורק הוא מנע מהם את הרווח,
והיה חייב לקיים את דברי הכתוב " ַאל גָ 4א ַמר לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית 'ִּבְׁשלָׁשה'ְ ,ו ָה ַלְך ַהׁ ָּש ִלי ַח ְו ָא ַמר ָל ֶהן
ִּת ְמ ַנע טֹוב ִמְּב ָע ָליו" (ראה לעיל ה,ה 2ביאור
'ְּב ַא ְרָּב ָעה' ְו ָא ְמרּו לֹו 'ְּכ ָמה ֶׁש ָא ַמר ַּב ַעל ַהַּב ִית' – ֵאין ַּד ְע ָּתם הפסוק; בבלי ב"מ עו,א).
ג 4הלכה זו וההלכה הבאה עוסקות
ֶאָּלא ֶׁש ִּי ֵּתן ַּב ַעל ַהַּב ִית ָי ֵתר ַעל ַאְרָּב ָעהְ .ל ִפי ָכְך ָׁש ִמין ַמה
בפועלים שאינם רוצים לסמוך על דברי ׁ ֶּש ָעׂשּוִ :אם ָׁשֶוה ַאְרָּב ָעה – נֹו ְט ִלין ַאְרָּב ָעה ִמַּב ַעל ַהַּב ִית; ְו ִאם
השליחְ .ו ָא ְמרּו לֹו – בשונה מן האמור ֵאינֹו ָידּו ַע אֹו ֵאינֹו ָׁשֶוה – ֵאין ָל ֶהם ֶאָּלא ְׁשלָׁשה.
בהלכה גֵ .1אין ַּד ְע ָּתם ֶאָּלא ֶׁש ִּי ֵּתן ַּב ַעל
ַהַּב ִית ָי ֵתר ַעל ַאְרָּב ָעה – שהדבר ברור גָ 5א ַמר לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית 'ְּב ַאְרָּב ָעה'ְ ,ו ָה ַלְך ַהׁ ָּש ִלי ַח ְו ָא ַמר ָל ֶהן
שבאמירה זו אין כוונתם אלא להיטיב
'ִּבְׁשלָׁשה' ְו ָא ְמרּו לֹו 'ְּכ ָמה ֶׁש ָא ַמר ַּב ַעל ַהַּב ִית' – ַאף ַעל ִּפי להם ולסכל את רצון השליח להפחית
משכרם (כבהלכה גְ .)3ל ִפי ָכְך – הואיל
ובעל הבית אמר פחות ממה שאמר ֶׁשְּמ ַלא ְכ ָּתם ָׁשָוה ַאְרָּב ָעהֵ ,אין ָל ֶהם ֶאָּלא ְׁשלָׁשהֶׁ ,ש ֲהֵרי ָׁש ְמעּו
השליח ,הדין חוזר ,כאמור בהלכות 'ְׁשלָׁשה' ְו ִקְּבלּו ֲע ֵלי ֶהם.
ג-1ג 2שָׁש ִמין ַמה ׁ ֶּש ָעׂשּו. רצון להפסקת ההעסקה
גֶׁ 5ש ֲהֵרי ָׁש ְמעּו ְׁשלָׁשה ְו ִקְּבלּו ֲע ֵלי ֶהם דַ 1הּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהּפֹו ֲע ִליםְ ,ו ִה ְטעּו ֶאת ַּב ַעל ַהַּב ִית אֹו ַּב ַעל
– פירוש אמירתם 'כמה שאמר בעל ַהַּב ִית ִה ְט ָעה אֹו ָתם – ֵאין ָל ֶהם ֶזה ַעל ֶזה ֶאָּלא ַּתְר ֹע ֶמת.
הבית' אינו ברור ,שהרי לא ידעו מה
ַּבֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ֶׁשֹּלא ָה ְלכּוֲ .א ָבל ָה ְלכּו ַה ַחָּמ ִרין אמר בעל הבית .מצד שני ,שמעו בבירור
'שלושה' ,והסכימו לעבוד .לכן שכרם
נקבע לפי המחיר הנמוך שאמר השליח, ְוֹלא ָמ ְצאּו ְּתבּו ָאהּ ,פֹו ֲע ִלים ּו ָמ ְצאּו ָׂש ֶדה ְּכֶׁש ִהיא ָל ָחה ,אֹו
ויש להם רק תרעומת על השליח (כלעיל ֶׁשׂ ְּש ָכָרן ְל ַהְׁשקֹות ַהׂ ָּש ֶדה ּו ְמ ָצאּו ָה ֶׁשִּנ ְת ַמֵּלאת ַמ ִיםִ :אם ִּב ֵּקר
ַּב ַעל ַהַּב ִית ְמ ַלא ְכּתֹו ִמָּב ֶע ֶרב ּו ְמ ָצ ָאּה ְצ ִרי ָכה ּפֹו ֲע ִלים – ֵאין ג .)3סיכום :נמצא למעשה שבשני
המקרים אין הבדל בין פועלים ששתקו
לבין פועלים שאמרו 'כמו שאמר בעל ַלּפֹו ֲע ִלים ְּכלּום; ַמה ְּב ָידֹו ַל ֲעׂשֹות? ְו ִאם ֹלא ִּב ֵּקר – נֹו ֵתן
הבית' .כשמפחית השליח – משלם להם ָל ֶהם ְׂש ָכָרם ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטלֶׁ ,ש ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ַהָּבא ָטעּון ַלָּבא ֵרי ָקן,
שלושה דינרים ,שהרי קיבלו על עצמם, ְועֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ְל ָב ֵטל.
ויש להם תרעומת; וכשמעלה השליח
את שכרם – משלם להם כמנהג .ואם אין מנהג אחיד – משלם לפי הטורח שלהם ,הניכר בעבודתם.
דְ 1ו ִה ְטעּו – חזרו בהם מהסכמתם לבצע את העבודהֵ .אין ָל ֶהם ֶזה ַעל ֶזה ֶאָּלא ַּתְרעֹ ֶמת – שהרי אין כאן הפסד כספי,
מפני שעדיין ֹלא ָה ְלכּו למקום המלאכהֲ .א ָבל ָה ְלכּו – הליכתם נחשבת כתחילת המלאכה ,ובעל הבית אינו יכול לחזור
בוַ .ה ַחָּמִריןְּ ...תבּו ָאה – מנהיגי החמורים המובילים תבואהְּ .כֶׁש ִהיא ָל ָחה – ואי אפשר לעבוד בבוץֵ .אין ַלּפֹו ֲע ִלים
ְּכלּום – אף לא תרעומתַ .מה ְּב ָידֹו ַל ֲעׂשֹות – מפני שהאדם אינו חייב לשלם אלא נזק צפוי .ואילו כאן הוא אנוס ,שהרי
עשה כל אשר לאל ידו כדי שלא יבואו לשוואְ .ו ִאם ֹלא ִּב ֵּקר – שהרי ייתכן שאילו היה מבקר בערב בשדה – לא היה
מזמין אותםְׂ .ש ָכָרם ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל – התשלום הממוצע שהאדם מסכים לקבל ולהיות בטל מעבודה ,בהשוואה לשכר
שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ יותר .תשלום זה משתנה לפי אופי העבודה ,מפני שבעבודות כפיים יש יגיעה רבה,
ובני אדם מעדיפים לקבל סכום נמוך ובלבד שלא לעשות עבודה קשה .לעומת זאת ,עבודות שאין בהן טורח רב ,והן
קלות ממילא ,שכר הבטלה קרוב לשכר העבודה" .והבן ענין זה ,כי נפלא הוא ונכון" (פה"מ בכורות ד,ו)ֶׁ .ש ֵאינֹו ּדֹו ֶמה
ַהָּבא ָטעּון וכו' – אין דין פועל בטל שווה לדין פועל עובד ,כשם שאינו דומה חמר המוביל חמור טעון תבואה ,וצריך
לדאוג לטעינת המשא ולפריקתו ולכל מהלך ההובלה ,לעומת חמר המוביל חמור שאינו טעון.
