Page 547 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 547

‫םיטפשמ רפס‪      ‬תוריכש תוכלה‪      ‬פרק ט ‪	525‬‬                                                                                                            ‫	‬

‫ג‪ְּ  3‬ב ַאְרָּב ָעה ַאְרָּב ָעה – כל פועל‬                ‫ג‪ָ   3‬א ַמר לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית 'ְׂשכֹר ִלי ְּב ַאְרָּב ָעה ַאְרָּב ָעה'‪ְ ,‬ו ָה ַלְך‬

‫בארבעה דינרים ליום‪ִ .‬קְּבלּו ַעל ַע ְצ ָמן‬               ‫ַהׁ ָּש ִלי ַח ְוָׂש ַכר ִּבְׁשלָׁשה ְׁשלָׁשה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲהֵרי ְמ ַלא ְכ ָּתם‬
                                                         ‫ָׁשָוה ַאְרָּב ָעה‪ֵ ,‬אין ָל ֶהם ֶאָּלא ְׁשלָׁשה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִקְּבלּו ַעל ַע ְצ ָמן‪,‬‬
‫– הסכימו למחיר נמוך‪ְ .‬ו ֵיׁש ָל ֶהן ַּתְר ֹע ֶמת‬
                                                         ‫ְו ֵיׁש ָל ֶהן ַּתְר ֹע ֶמת ַעל ַהׁ ָּש ִלי ַח‪.‬‬
‫– שהרי הבעלים הרשהו לארבעה‬

‫דינרים‪ ,‬ורק הוא מנע מהם את הרווח‪,‬‬

‫והיה חייב לקיים את דברי הכתוב " ַאל‬                      ‫ג‪ָ   4‬א ַמר לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית 'ִּבְׁשלָׁשה'‪ְ ,‬ו ָה ַלְך ַהׁ ָּש ִלי ַח ְו ָא ַמר ָל ֶהן‬
‫ִּת ְמ ַנע טֹוב ִמְּב ָע ָליו" (ראה לעיל ה‪,‬ה‪ 2‬ביאור‬

‫'ְּב ַא ְרָּב ָעה' ְו ָא ְמרּו לֹו 'ְּכ ָמה ֶׁש ָא ַמר ַּב ַעל ַהַּב ִית' – ֵאין ַּד ְע ָּתם הפסוק; בבלי ב"מ עו‪,‬א)‪.‬‬
‫ג‪  4‬הלכה זו וההלכה הבאה עוסקות‬
                                                         ‫ֶאָּלא ֶׁש ִּי ֵּתן ַּב ַעל ַהַּב ִית ָי ֵתר ַעל ַאְרָּב ָעה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ָׁש ִמין ַמה‬
‫בפועלים שאינם רוצים לסמוך על דברי‬                        ‫ׁ ֶּש ָעׂשּו‪ִ :‬אם ָׁשֶוה ַאְרָּב ָעה – נֹו ְט ִלין ַאְרָּב ָעה ִמַּב ַעל ַהַּב ִית; ְו ִאם‬

‫השליח‪ְ .‬ו ָא ְמרּו לֹו – בשונה מן האמור‬                            ‫ֵאינֹו ָידּו ַע אֹו ֵאינֹו ָׁשֶוה – ֵאין ָל ֶהם ֶאָּלא ְׁשלָׁשה‪.‬‬

‫בהלכה ג‪ֵ .1‬אין ַּד ְע ָּתם ֶאָּלא ֶׁש ִּי ֵּתן ַּב ַעל‬

‫ַהַּב ִית ָי ֵתר ַעל ַאְרָּב ָעה – שהדבר ברור‬            ‫ג‪ָ   5‬א ַמר לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית 'ְּב ַאְרָּב ָעה'‪ְ ,‬ו ָה ַלְך ַהׁ ָּש ִלי ַח ְו ָא ַמר ָל ֶהן‬
‫שבאמירה זו אין כוונתם אלא להיטיב‬
‫'ִּבְׁשלָׁשה' ְו ָא ְמרּו לֹו 'ְּכ ָמה ֶׁש ָא ַמר ַּב ַעל ַהַּב ִית' – ַאף ַעל ִּפי להם ולסכל את רצון השליח להפחית‬
‫משכרם (כבהלכה ג‪ְ .)3‬ל ִפי ָכְך – הואיל‬
‫ובעל הבית אמר פחות ממה שאמר‬                              ‫ֶׁשְּמ ַלא ְכ ָּתם ָׁשָוה ַאְרָּב ָעה‪ֵ ,‬אין ָל ֶהם ֶאָּלא ְׁשלָׁשה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָׁש ְמעּו‬
‫השליח‪ ,‬הדין חוזר‪ ,‬כאמור בהלכות‬                                                           ‫'ְׁשלָׁשה' ְו ִקְּבלּו ֲע ֵלי ֶהם‪.‬‬

           ‫ג‪-1‬ג‪ 2‬שָׁש ִמין ַמה ׁ ֶּש ָעׂשּו‪.‬‬                                                                 ‫רצון להפסקת ההעסקה‬

‫ג‪ֶׁ  5‬ש ֲהֵרי ָׁש ְמעּו ְׁשלָׁשה ְו ִקְּבלּו ֲע ֵלי ֶהם‬  ‫ד‪ַ   1‬הּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהּפֹו ֲע ִלים‪ְ ,‬ו ִה ְטעּו ֶאת ַּב ַעל ַהַּב ִית אֹו ַּב ַעל‬

‫– פירוש אמירתם 'כמה שאמר בעל‬                             ‫ַהַּב ִית ִה ְט ָעה אֹו ָתם – ֵאין ָל ֶהם ֶזה ַעל ֶזה ֶאָּלא ַּתְר ֹע ֶמת‪.‬‬
‫הבית' אינו ברור‪ ,‬שהרי לא ידעו מה‬
‫ַּבֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ֶׁשֹּלא ָה ְלכּו‪ֲ .‬א ָבל ָה ְלכּו ַה ַחָּמ ִרין אמר בעל הבית‪ .‬מצד שני‪ ,‬שמעו בבירור‬
‫'שלושה'‪ ,‬והסכימו לעבוד‪ .‬לכן שכרם‬
‫נקבע לפי המחיר הנמוך שאמר השליח‪,‬‬                         ‫ְוֹלא ָמ ְצאּו ְּתבּו ָאה‪ּ ,‬פֹו ֲע ִלים ּו ָמ ְצאּו ָׂש ֶדה ְּכֶׁש ִהיא ָל ָחה‪ ,‬אֹו‬
‫ויש להם רק תרעומת על השליח (כלעיל‬                        ‫ֶׁשׂ ְּש ָכָרן ְל ַהְׁשקֹות ַהׂ ָּש ֶדה ּו ְמ ָצאּו ָה ֶׁשִּנ ְת ַמֵּלאת ַמ ִים‪ִ :‬אם ִּב ֵּקר‬

‫ַּב ַעל ַהַּב ִית ְמ ַלא ְכּתֹו ִמָּב ֶע ֶרב ּו ְמ ָצ ָאּה ְצ ִרי ָכה ּפֹו ֲע ִלים – ֵאין ג‪ .)3‬סיכום‪ :‬נמצא למעשה שבשני‬
‫המקרים אין הבדל בין פועלים ששתקו‬
‫לבין פועלים שאמרו 'כמו שאמר בעל‬                          ‫ַלּפֹו ֲע ִלים ְּכלּום; ַמה ְּב ָידֹו ַל ֲעׂשֹות? ְו ִאם ֹלא ִּב ֵּקר – נֹו ֵתן‬
‫הבית'‪ .‬כשמפחית השליח – משלם להם‬                          ‫ָל ֶהם ְׂש ָכָרם ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל‪ֶׁ ,‬ש ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ַהָּבא ָטעּון ַלָּבא ֵרי ָקן‪,‬‬

‫שלושה דינרים‪ ,‬שהרי קיבלו על עצמם‪,‬‬                        ‫ְועֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ְל ָב ֵטל‪.‬‬

‫ויש להם תרעומת; וכשמעלה השליח‬

‫את שכרם – משלם להם כמנהג‪ .‬ואם אין מנהג אחיד – משלם לפי הטורח שלהם‪ ,‬הניכר בעבודתם‪.‬‬

‫ד‪ְ  1‬ו ִה ְטעּו – חזרו בהם מהסכמתם לבצע את העבודה‪ֵ .‬אין ָל ֶהם ֶזה ַעל ֶזה ֶאָּלא ַּתְרעֹ ֶמת – שהרי אין כאן הפסד כספי‪,‬‬

‫מפני שעדיין ֹלא ָה ְלכּו למקום המלאכה‪ֲ .‬א ָבל ָה ְלכּו – הליכתם נחשבת כתחילת המלאכה‪ ,‬ובעל הבית אינו יכול לחזור‬

‫בו‪ַ .‬ה ַחָּמִרין‪ְּ ...‬תבּו ָאה – מנהיגי החמורים המובילים תבואה‪ְּ .‬כֶׁש ִהיא ָל ָחה – ואי אפשר לעבוד בבוץ‪ֵ .‬אין ַלּפֹו ֲע ִלים‬

‫ְּכלּום – אף לא תרעומת‪ַ .‬מה ְּב ָידֹו ַל ֲעׂשֹות – מפני שהאדם אינו חייב לשלם אלא נזק צפוי‪ .‬ואילו כאן הוא אנוס‪ ,‬שהרי‬

‫עשה כל אשר לאל ידו כדי שלא יבואו לשווא‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ִּב ֵּקר – שהרי ייתכן שאילו היה מבקר בערב בשדה – לא היה‬

‫מזמין אותם‪ְׂ .‬ש ָכָרם ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל – התשלום הממוצע שהאדם מסכים לקבל ולהיות בטל מעבודה‪ ,‬בהשוואה לשכר‬

‫שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ יותר‪ .‬תשלום זה משתנה לפי אופי העבודה‪ ,‬מפני שבעבודות כפיים יש יגיעה רבה‪,‬‬

‫ובני אדם מעדיפים לקבל סכום נמוך ובלבד שלא לעשות עבודה קשה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עבודות שאין בהן טורח רב‪ ,‬והן‬

‫קלות ממילא‪ ,‬שכר הבטלה קרוב לשכר העבודה‪" .‬והבן ענין זה‪ ,‬כי נפלא הוא ונכון" (פה"מ בכורות ד‪,‬ו)‪ֶׁ .‬ש ֵאינֹו ּדֹו ֶמה‬

‫ַהָּבא ָטעּון וכו' – אין דין פועל בטל שווה לדין פועל עובד‪ ,‬כשם שאינו דומה חמר המוביל חמור טעון תבואה‪ ,‬וצריך‬

‫לדאוג לטעינת המשא ולפריקתו ולכל מהלך ההובלה‪ ,‬לעומת חמר המוביל חמור שאינו טעון‪.‬‬
   542   543   544   545   546   547   548   549   550   551   552