Page 548 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 548

‫םיטפשמ רפס‪      ‬תוריכש תוכלה‪      ‬פרק ט	‬                                                      ‫‪	526‬‬

‫ד‪ַּ  2‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ֶׁשֹּלא ִה ְת ִחילּו ַּבְּמ ָלא ָכה‪ֲ .‬א ָבל ִאם‬               ‫ד‪ַּ  2‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שביטול‬

‫ִה ְת ִחיל ַהּפֹו ֵעל ַּבְּמ ָלא ָכה ְו ָח ַזר ּבֹו – ֲא ִפּלּו ַּב ֲח ִצי ַהּיֹום חֹו ֵזר‪,‬‬     ‫ההעסקה אפשרי הדדית וגורר רק‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ִלי ְב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ֲע ָב ִדים" (ויקרא כה‪,‬נה)‪ְ ,‬וֹלא ֲע ָב ִדים‬
                                                                                                ‫תרעומת‪ֲ .‬א ִפּלּו ַּב ֲח ִצי ַהּיֹום חֹו ֵזר – מפני‬

                                                                                                ‫שיש לו חירות המוגנת מפני המעסיק‬
‫שהכוח בידו‪ .‬אבל בעל הבית אינו רשאי ַל ֲע ָב ִדים‪.‬‬
                                                                                                ‫לחזור בו‪ ,‬ואם חזר – משלם לו שכרו‬
‫ד‪ְ  3‬ו ֵכי ַצד ִּדין ַהּפֹו ֵעל ֶׁש ָח ַזר ּבֹו ַא ַחר ֶׁש ִה ְת ִחיל? ָׁש ִמין לֹו‬                                     ‫כפועל בטל‪.‬‬

‫ד‪ְ  3‬ו ֵכי ַצד ִּדין ַהּפֹו ֵעל ֶׁש ָח ַזר ּבֹו – ַמה ׁ ֶּש ָעָׂשה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל‪ְ .‬ו ִאם ַקְּב ָלן הּוא – ָׁש ִמין לֹו ַמה ׁ ֶּש ָע ִתיד‬

‫ַל ֲעׂשֹות‪ֵּ .‬בין ֶׁשהֹו ִזילּו לֹו ְּב ֵעת ֶׁשׂ ְּש ָכָרם ֵּבין ֹלא הֹו ִזילּו‪ֵּ ,‬בין‬          ‫מתי הפועל רשאי לחזור בו‪ ,‬וידו על‬
‫ֶׁשהּו ְז ָלה ַהְּמ ָלא ָכה ַא ַחר ֵּכן ֵּבין ֹלא הּו ְז ָלה – ָׁש ִמין לֹו ַמה‬                 ‫העליונה‪ ,‬ומקבל את כל השכר על‬
                                                                                                ‫המלאכה שעשה‪ ,‬ובעל הבית סופג‬
                                       ‫ׁ ֶּש ָע ִתיד ַל ֲעׂשֹות‪.‬‬                                ‫את ההפסד‪ ,‬ומתי ידו על התחתונה‪,‬‬

‫ד‪ֵּ  4‬כי ַצד? ִקֵּבל ִמֶּמּנּו ָק ָמה ִל ְקצֹר ִּבְׁש ֵּתי ְס ָל ִעים‪ָ ,‬ק ַצר ֶח ְצ ָיּה‬        ‫והוא סופג את ההפסד שנגרם לבעל‬
                                                                                                ‫הבית‪ַ .‬הּפֹו ֵעל – שכיר‪ ,‬המקבל את‬
‫שכרו לפי הזמן שעבד‪ָׁ .‬ש ִמין לֹו ַמה ְו ִהִּני ַח ֶח ְצ ָיּה; ֶּב ֶגד ֶל ֱארֹג ִּבְׁש ֵּתי ְס ָל ִעים‪ָ ,‬א ַרג ֶח ְציֹו ְו ִהִּני ַח ֶח ְציֹו‬

‫– ָׁש ִמין לֹו ַמה ׁ ֶּש ָע ִתיד ַל ֲעׂשֹות‪ִ :‬אם ָה ָיה ָׁשֶוה ִׁשׁ ָּשה ִּדי ָנִרין‬            ‫ׁ ֶּש ָעָׂשה ְונֹו ֵטל – וההפסד של בעל‬
‫– נֹו ֵתן לֹו ֶׁש ֶקל אֹו ִי ְגמֹר ֶאת ְמ ַלא ְכּתֹו; ְו ִאם ָה ָיה ַהִּנְׁש ָאר ָי ֶפה‬         ‫הבית‪ .‬שאם עבד מחצית מן הזמן‬
‫ְׁש ֵני ִּדי ָנִרין – ֵאינֹו נֹו ֵתן ָל ֶהם ֶאָּלא ֶס ַלע‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֹלא ָעׂשּו ֶאָּלא‬          ‫שהסכימו עליו – מקבל מחצית מן‬
                                                                                                ‫השכר‪ ,‬אף אם השלמת העבודה תעלה‬

‫יותר ממחצית השכר‪" ,‬לפי שהשכירות ֲח ִצי ְמ ָלא ָכה‪.‬‬
                                                                                                ‫יזכה בה הפועל מתחלה ועד סוף‪ .‬כל‬
‫ד‪ַּ  5‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ָד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ָאבּוד‪ֲ .‬א ָבל ְּב ָד ָבר‬               ‫זמן שיעשה מקצת מן המלאכה‪ ,‬יזכה‬

‫ָה ָאבּוד‪ְּ ,‬כגֹון ִּפְׁש ָּתנֹו ַל ֲעלֹות ִמן ַהִּמְׁשָרה‪ ,‬אֹו ֶׁשׂ ָּש ַכר ֲחמֹור‬             ‫במקצת מן השכר" (אישות ה‪,‬כ)‪ַ .‬קְּב ָלן –‬
‫ְל ָה ִביא ֲח ִלי ִלין ַלֵּמת אֹו ַלַּכָּלה ְו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֶא ָחד ּפֹו ֵעל‬        ‫מקבל שכר תמורת ביצוע כל המלאכה‬
‫ְו ֶא ָחד ַקְּב ָלן ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪ֶ ,‬אָּלא ִאם ֵּכן ֶנ ֱא ַנס‪ְּ ,‬כגֹון‬             ‫בלא להתחשב במשך העבודה בפועל‪.‬‬
                                                                                                ‫ָׁש ִמין לֹו ַמה ׁ ֶּש ָע ִתיד ַל ֲעׂשֹות – ההפסד‬

‫על הפועל‪ ,‬וידו על התחתונה‪ ,‬ומשלם ֶׁש ָח ָלה אֹו ָׁש ַמע ֶׁשֵּמת לֹו ֵמת‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ֶנ ֱא ַנס‪ְ ,‬ו ָח ַזר ּבֹו – ׂשֹו ֵכר‬
                                                                                                ‫לו את הסכום הפחות משתי אפשרויות‪,‬‬
‫ֲע ֵלי ֶהן אֹו ַמ ְט ָען‪.‬‬                                                                       ‫התשלום שהסכימו עליו מראש פחות‬

‫ד‪ֵּ  6‬כי ַצד ַמ ְט ָען? אֹו ֵמר ָל ֶהן ' ֶס ַלע ָק ַצ ְצ ִּתי ָל ֶכם‪ּ ,‬בֹואּו ּו ְטלּו‬          ‫שווי השלמת העבודה או תשלום תמורת‬
                                                                                                   ‫החלק היחסי שעשה (כבהלכה הבאה)‪.‬‬
‫ְׁש ַּת ִים' ַעד ֶׁש ִּי ְג ְמרּו ְמ ַלא ְכ ָּתם‪ְ ,‬וֹלא ִי ֵּתן ָל ֶהם ֶאָּלא ַמה ׁ ֶּשָּפ ַסק‬
   ‫ְּת ִחָּלה‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו ָנ ַתן ָל ֶהם ַהְׁש ַּת ִים – ַמ ֲח ִזיר ֵמ ֶהם ַהּתֹו ֶס ֶפת‪.‬‬      ‫ד‪ֵּ  4‬כי ַצד – מעריכים לקבלן‪ָ .‬ק ָמה –‬

                                                                                                ‫תבואה בשלה‪ִּ .‬בְׁש ֵּתי ְס ָל ִעים – בשמונה‬

                                                                                                ‫דינרים‪ ,‬שהרי הסלע הוא שני שקלים או‬

‫ארבעה דינרים‪ִ .‬אם ָה ָיה ָׁשֶוה ִׁשׁ ָּשה ִּדי ָנִרין – שכר האריגה שנותרה‪ .‬נֹו ֵתן לֹו ֶׁש ֶקל – שני דינרים‪ ,‬וכך המעסיק לא יפסיד‬

‫עקב חזרת הקבלן ממה שהסכימו עליו‪ָ .‬י ֶפה – שווה‪ֶׁ .‬ש ֲהֵרי ֹלא ָעׂשּו ֶאָּלא ֲח ִצי ְמ ָלא ָכה – מפני שהרווח מן ההוזלה‬

‫הוא של בעל הבית ולא של הקבלן‪ ,‬שהרי חזר בו ממה שהסכימו עליו‪.‬‬

‫ד‪ַּ  5‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שהפועל רשאי לחזור בו וידו על העליונה‪ִּ .‬פְׁש ָּתנֹו ַל ֲעלֹות ִמן ַהִּמְׁשָרה – שריית גבעולי‬

‫הפשתן במים נועדה להרקיב את הקליפה החיצונית ולחשוף את הסיבים שבתוך הגבעול‪ ,‬אך השריית הגבעולים במי‬

‫המשרה זמן רב מדי עלולה להרקיב גם את הסיבים עצמם‪ֲ .‬ח ִלי ִלין ַלֵּמת – כדי לעורר את הבכי בעת ההספד (פה"מ שבת‬

                                                                                                ‫כג‪,‬ד)‪ַ .‬לַּכָּלה – לשמח חתן וכלה בחופתם‪.‬‬

‫ד‪ַ   6‬מ ְט ָען – מטעה אותם וגורם להם לחזור ולבצע את מה שהתחייבו עליו‪ָ .‬ק ַצ ְצ ִּתי – קבעתי מחיר‪ּ .‬ו ְטלּו ְׁש ַּת ִים – קבלו‬

‫מחיר כפול‪ַ .‬מ ֲח ִזיר ֵמ ֶהם ַהּתֹו ֶס ֶפת – מפני שזה תשלום מופרז בניגוד למה שהסכימו עליו מראש‪ ,‬ונאמר בלא גמירות‬

                                                                                                ‫דעת רק כנגד סחטנות העובדים‪.‬‬
   543   544   545   546   547   548   549   550   551   552   553