Page 543 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 543
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק ח 521
ו ִל ְקצֹר – לחתוך את התבואה במגל הכל כמנהג המדינה
ובחרמש ,אבל קני השיבולים נשארים ו ַהּׂשֹו ֵכר אֹו ַהְּמ ַקֵּבל ָׂש ֶדה ֵמ ֲח ֵברֹוָ :מקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ִל ְק ֹצר
בקרקעַ .ל ֲע ֹקר – מן השורשּ .וְׁש ֵני ֶהם
ְמ ַעְּכ ִבין ֶזה ַעל ֶזה – למשכיר ולשוכר – ִי ְק ֹצרְ ,ו ֵאינֹו ַרׁ ַּשאי ַל ֲע ֹקר; ָמקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ַל ֲע ֹקר – ַי ֲעקֹר,
יש כוח משפטי לדרוש זה מזה לקיים ְו ֵאינֹו ַרׁ ַּשאי ִל ְקצֹר; ּוְׁש ֵני ֶהם ְמ ַעְּכ ִבין ֶזה ַעל ֶזהּ .ו ָמקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו
את המנהג המקובל ,מפני שיש לכל ַל ֲחרֹׁש� ַא ֲחָריו – ַי ֲחרֹׁש�ָ .מקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ְל ַהְׂשִּכיר ִאי ָלנֹות ַעל
אחד מהם יתרון מסוים :בקצירה – בעל ַּגב ַקְר ַקע – ַמְׂשִּכיִריןְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהְׂשִּכיר לֹו ְס ָתם ְּב ָפחּות
הקרקע מרוויח את גבעולי הקש שנותרו ִמן ַה ָּידּו ַעּ .ו ָמקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ֶׁשֹּלא ְל ַהְׂשִּכיר ִאי ָלנֹות – ֵאין לֹו
בשדה ,והשוכר מלאכתו קלה; ובעקירה
ִאי ָלנֹותַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשׂ ָּש ַכר ִמֶּמּנּו ְּב ָי ֵתר ַעל ַה ָּידּו ַעַ .הּ ֹכל ְּכ ִמ ְנ ַהג – בעל הקרקע מרוויח שהקרקע נקייה,
והשוכר מרוויח את הקש ואת השורשים.
ַל ֲחרֹׁש ַא ֲחָריו – שאחרי הקצירה יחרשו ַהְּמ ִדי ָנה.
את האדמה ויעקרו את השורשים יחד החוכר – תשלומים ואחריות
עם העשבים הרעיםְ .ל ַהְׂשִּכיר ִאי ָלנֹות זַ 1החֹו ֵכר ָׂש ֶדה ֵמ ֲח ֵברֹו ָּב ֲעֶׂשֶרת ּכֹוִרין ִחִּטיםָ ,ל ָקת – נֹו ֵתן לֹו
ַעל ַּגב ַקְר ַקע – שבשכירות הקרקע
כלולים גם האילנות (כגון הפירות) ִמּתֹו ָכּה; ָהיּו ִחֶּטי ָה ָיפֹות – ֹלא יֹא ַמר לֹו ' ֲהֵרי ִני לֹו ֵק ַח ְלָך ִמן
שבקרקעְ .ס ָתם ְּב ָפחּות ִמן ַה ָּידּו ַע – ַהּׁשּוק'ֶ ,אָּלא נֹו ֵתן לֹו ִמּתֹו ָכּהָ .ח ַכר ִמֶּמּנּו ֶּכֶרם ַּב ֲעָׂשָרה ַסֵּלי
בלא להתנות במפורש ,וכשהתשלום ֲע ָנ ִביםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִה ְקִריסּו ַא ַחר ֶׁשִּנ ְב ְצרּוְ ,ו ֵכן ֳע ָמִרים ֶׁשָּלקּו
הוא נמוך מן המקובל ,על אף זאת אין ַא ַחר ֶׁשִּנ ְק ְצרּו – נֹו ֵתן לֹו ִמּתֹו ָכןֲ .א ָבל ִאם ֲח ָכרֹו ַּב ֲעָׂשָרה ַּכ ִּדין
מניחים שהמשכיר לא כלל את העצים.
ַהּ ֹכל ְּכ ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה – בהסכם שאין ַי ִיןְ ,ו ֶה ֱח ִמיץ – ַח ָּיב ִל ֵּתן לֹו ַי ִין טֹוב.
תנאי החוזה ברורים ,בין בכתב בין בעל זֲ 2ח ָכָרּה ִמֶּמּנּו ְּב ֵמ ָאה ֳע ָמִרים ֶׁשְּל ַא ְסַּפ ְס ָּתאּ ,ו ְזָר ָעּה ִמין ַא ֵחר
פה ,מניחים שהסכימו שני הצדדים על
ְו ַא ַחר ָּכְך ֲחָרָׁשּהּ ,ו ְזָר ָעּה ַא ְסַּפ ְס ָּתא ְו ָל ְק ָתה; אֹו ֶׁש ְּזָר ָעּה ִּב ְת ִחָּלה
פי המנהג המקובל באותו מקום.
ַא ְסַּפ ְס ָּתא ַו ֲחָרָׁשּהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ְזָר ָעּה ַּפ ַעם ַא ֶחֶרת ְו ָל ְק ָתה – ֵאינֹו זָ 1ל ָקת – נפגעה תבואת השדה
נֹו ֵתן לֹו ִמּתֹו ָכּהֶ ,אָּלא נֹו ֵתן לֹו ַא ְסַּפ ְס ָּתא טֹו ָבהֶׁ ,ש ֲה ֵרי ִׁשָּנה .במחלה וכדומה .נֹו ֵתן לֹו ִמּתֹו ָכּה –
נותן לו את עשרת הכורים מן החיטים
שבשדה ,ואינו חייב לספק לו חיטים ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
יפות אחרותִ .ה ְקִריסּו – החלו להחמיץ
ח ַהחֹו ֵכר ָׂש ֶדה ֵמ ֲח ֵברֹו ְוֹלא ָר ָצה ְל ַנֵּכׁשְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ַמה
(ר' תנחום) .נֹו ֵתן לֹו ִמּתֹו ָכן – מפני שזה
הוא היבולַ .ח ָּיב ִל ֵּתן לֹו ַי ִין טֹוב – מפני ֶה ְפ ֵסד ֵיׁש ְלָך? ֲהֵרי ִני נֹו ֵתן ְלָך ֲחכֹוְרָך' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו,
שלא הסכימו על היבול אלא על תוצר ֶׁש ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמר לֹו ' ְל ָמ ָחר ַא ָּתה יֹו ֵצא ִמֶּמָּנהְ ,ו ִהיא ַמ ֲע ָלה
ְל ָפ ַני ֲעָׂש ִבים'ַ .ו ֲא ִפּלּו ָא ַמר לֹו 'ָּב ַא ֲחרֹו ָנה ֲא ִני חֹוֵרׁש אֹו ָתּה'
מעובד של היבול.
זַ 2א ְסַּפ ְס ָּתא – אספסת .מילה שאולה – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו.
מן הפרסית .הרמב"ם אינו מזהה את ט ַהחֹו ֵכר ָׂש ֶדה ֵמ ֲח ֵברֹו ְל ָזְר ָעּה ְׂשעֹוִרים – ֹלא ִי ְזָר ֶעָּנה ִחִּטים,
הצמח במפורש ,אך נראה שהוא 'תלתן
ִמְּפ ֵני ֶׁש ַה ִחִּטין ַמ ְכ ִחיׁשֹות ֶאת ַה ַּק ְר ַקע ָי ֵתר ִמן ַהׂ ְּשעֹו ִרים .אלכסנדרוני' )(Rifolium alexandrinum
(ר' תנחום)ֶׁ .ש ֲה ֵרי ִׁשָּנה – כשזרע זריעה
כפולה. ְׂש ָכָרּה ְל ָזְר ָעּה ִחִּטים – ִי ְזָר ֶעָּנה ְׂשעֹוִריםִ .ק ְט ִנית – ֹלא ִי ְזָר ֶעָּנה
ח ְל ַנֵּכׁש – לסלק את העשבים השוטים מן השדה (פה"מ ב"מ ט,ד)ֲ .ה ֵרי ִני נֹו ֵתן ְלָך ֲחכֹו ְרָך – שהוא כמות קבועה
מראשַ .ו ֲא ִפּלּו ָא ַמר לֹו – השוכרָּ .ב ַא ֲחרֹו ָנה ֲא ִני חֹוֵרׁש אֹו ָתּה – אחר הקציר אחרוש אותהֵ .אין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו – מפני
שהעשבים הרעים משרישים בקרקע ומפיצים בה את זרעיהם ,ואי אפשר לסלקם בחרישה ,והם עתידים לדלל את
משאבי השדה.
ט ַהחֹו ֵכר – או שוכר .אבל המקבל אינו יכול לשנות דבר ,אפילו מחיטים לשעורים ,אף על פי שהן מכחישות את הקרקע
