Page 539 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 539

‫םיטפשמ רפס‪      ‬תוריכש תוכלה‪      ‬פרק ז ‪	517‬‬                                                                      ‫	‬

‫ֶׁשִּמ ְמָּכרֹו ִּב ְנ ָכ ָסיו ִמ ְמָּכר – ְׂש ִכי ָרתֹו ְׂש ִכי ָרה‪ְ .‬ו ָכל ֶׁש ֵאין לֹו לאופן עשיית התנאי ראה אישות ו‪,‬א‪.‬‬
‫ְו ָכל ֶׁש ֵאין לֹו ִל ְמּכֹר – מי שאינו יכול‬
‫למכור‪ ,‬כגון הקטן‪ .‬וכן דבר שאינו‬                          ‫ִל ְמּכֹר – ָּכְך ֵאין לֹו ִלְׂשּכֹר; ֶאָּלא ִאם ֵּכן ֵיׁש לֹו ֵּפרֹות ִּב ְל ַבד‬
‫יכול למכור אותו‪ ,‬כגון דבר שלא בא‬                                        ‫ְּבאֹו ָתּה ַה ַּקְר ַקע‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ׂשֹו ֵכר ְו ֵאינֹו מֹו ֵכר‪.‬‬

‫לעולם‪ ,‬כגון מה שהבהמה עתידה ללדת‬                         ‫טענות על זמן השכירות‬

‫(מכירה כב‪,‬א)‪ֵ .‬אין לֹו ִלְׂשּכֹר – אינו יכול‬             ‫ב‪ַ   1‬הַּמְׂשִּכיר ַּב ִית ַל ֲח ֵברֹו ְלָׁש ָנה‪ְ ,‬ו ִנ ְת ַעְּבָרה ַהׁ ָּש ָנה – ִנ ְת ַעְּבָרה‬
‫להשכיר‪ֶ .‬אָּלא ִאם ֵּכן וכו' – מי שיש‬
‫לו רק פירות (רווחים) בשדה‪ ,‬ולא את‬                        ‫ַלּׂשֹו ֵכר‪ִ .‬הְׂשִּכיר ָל ֳח ָדִׁשים – ִנ ְת ַעְּבָרה ַלַּמְׂשִּכיר‪ִ .‬ה ְזִּכיר לֹו‬
‫הקרקע‪ ,‬לא יוכל למכור את הקרקע‪,‬‬                           ‫ֳח ָדִׁשים ְוָׁש ָנה‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ִּדי ָנר ְל ֹח ֶדׁש‪ְׁ ,‬ש ֵנים ָעָׂשר ִּדי ָנר‬

‫אבל יוכל להשכיר אותה לפירותיה‬                            ‫ְלָׁש ָנה' ֵּבין ֶׁש ָא ַמר לֹו 'ְׁש ֵנים ָעָׂשר ִּדי ָנר ְלָׁש ָנה‪ִּ ,‬די ָנר ְּב ָכל‬
                     ‫(מהרי"ק שורש כ)‪.‬‬                    ‫ֹח ֶדׁש' – ֲהֵרי ֹח ֶדׁש ָה ִעּבּור ֶׁשַּלַּמְׂשִּכיר‪ֶׁ ,‬ש ַה ַּקְר ַקע ְּב ֶח ְז ַקת‬
                                                         ‫ְּב ָע ֶלי ָה‪ְ ,‬ו ֵאין מֹו ִצי ִאין ָּד ָבר ִמ ַּיד ַּב ַעל ַה ַּקְר ַקע ֶאָּלא ִּבְר ָא ָיה‬
‫ב‪ְ   1‬לָׁש ָנה – שהמשכיר התחייב‬
                                                                                                       ‫ְּברּו ָרה‪.‬‬
‫במפורש לשנה‪ְ .‬ו ִנ ְת ַעְּבָרה ַהׁ ָּש ָנה –‬
‫במהלך השנה‪ ,‬כשהכריזה הסנהדרין‬

‫בירושלים שהשנה מעוברת והוסיפה‬                            ‫ב‪ְ  2‬ו ֵכן ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁש ָא ַמר ' ִל ְז ַמן ֶזה ִהְׂשַּכְר ִּתיָך'‪ְ ,‬ו ַהּׂשֹו ֵכר‬
‫לה חודש אדר שני‪ִ .‬נ ְת ַעְּבָרה ַלּׂשֹו ֵכר –‬
‫לטובת השוכר‪ ,‬שאינו חייב להוסיף על‬                        ‫אֹו ֵמר 'ֹלא ָׂש ַכְר ִּתי ֶאָּלא ְס ָתם' אֹו ' ִל ְז ַמן ָארְֹך' – ַעל ַהּׂשֹו ֵכר‬

‫ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה; ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא – ַּב ַעל ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת דמי השכירות שנקבעו לשנה‪ִ .‬הְׂשִּכיר‬
‫ָל ֳח ָדִׁשים – כגון שקבע 'דינר לחודש'‪.‬‬
‫ֶאָּלא ִּבְר ָא ָיה ְּברּוָרה – שהרי הכלל הוא‪:‬‬           ‫ּומֹו ִציאֹו ִמן ַהַּב ִית‪.‬‬

‫"המוציא מחבירו – עליו הראיה"‪.‬‬                            ‫טענות על תשלום השכירות‬

‫ג‪ַ   1‬הּׂשֹו ֵכר ֶׁש ָא ַמר ' ָנ ַת ִּתי ְׂש ַכר ַהַּב ִית ֶׁשִּנ ְת ַח ַּי ְב ִּתי ּבֹו'‪ְ ,‬ו ַהַּמְׂשִּכיר ב‪ְ  2‬ו ֵכן – דין אחר המבוסס על חזקת‬

‫המשכיר‪ִ .‬ל ְז ַמן ֶזה ִהְׂשַּכְר ִּתיָך – וכעת‬           ‫אֹו ֵמר ' ֲע ַד ִין ֹלא ָנ ַט ְל ִּתי'‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָה ְי ָתה ַהׂ ְּש ִכירּות ִּבְׁש ָטר ֵּבין‬
‫נסתיימה תקופת השכירות‪ֶ .‬אָּלא ְס ָתם‬                     ‫ֶׁש ָה ְי ָתה ְּבֹלא ֵע ִדים‪ִ :‬אם ְּת ָבעֹו ְּבתֹוְך ְׁשלִׁשים יֹום – ַעל ַהּׂשֹו ֵכר‬
‫– בלא הגבלת זמן‪' .‬וכדי להוציא אותי‪,‬‬                      ‫ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה; אֹו ִי ֵּתן‪ְ ,‬ו ַי ֲחִרים ַעל ִמי ֶׁשָּל ַקח ִמֶּמּנּו; אֹו ִי ְט ֹען‬
‫אתה צריך להודיעני מראש' (לעיל ו‪,‬ז)‪.‬‬
‫ָע ָליו ַּב ָּד ִמים ֶׁשָּנ ַתן ְּת ִחָּלה ַט ֲע ָנה ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּה‪ְ ,‬ו ַיְׁשִּבי ֵעהּו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת – ראה לעיל ביאור ב‪,‬יב‪.‬‬
‫ג‪ֵּ  1‬בין ֶׁש ָה ְי ָתה ַהׂ ְּש ִכירּות ִּבְׁש ָטר וכו'‬
                                                         ‫ֶה ֵּסת‪.‬‬
‫– אין לשטר משמעות‪ ,‬שהרי שניהם‬
‫מסכימים ששכר את הבית‪ִ .‬אם ְּת ָבעֹו‬                      ‫ג‪ְּ   2‬ת ָבעֹו ַהַּמְׂשִּכיר ְל ַא ַחר ְׁשלִׁשים יֹום‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ְּביֹום ְׁשלִׁשים‬

‫– ַעל ַהַּמְׂשִּכיר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‪ ,‬אֹו ִיׁ ָּש ַבע ַהּׂשֹו ֵכר ֶה ֵּסת ֶׁשְּכ ָבר ְּבתֹוְך ְׁשלִׁשים יֹום – אם לא הוסכם‬
‫אחרת – שכירות רגילה משולמת בסוף‬
‫כל חודש (מרהמ"ח)‪" ,‬וחזקה היא [הנחה‬                                                         ‫ָנ ַתן לֹו ְׂש ָכרֹו‪ְ ,‬ו ִיָּפ ֵטר‪.‬‬
‫משפטית יסודית] שאין אדם פורע קודם‬
‫זמנו" (מלווה ולווה יא‪,‬ו)‪ ,‬ולכן אם השוכר‬                  ‫ג‪ְ  3‬ו ֵכן ִאם ָׂש ַכר ִמֶּמּנּו ּו ֵפֵרׁש ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו ַהׂ ָּש ָכר ָׁש ָנה ָׁש ָנה‪,‬‬
‫טוען שפרע לפני זמנו – עליו להביא‬
‫ראיה‪ַ .‬י ֲחִרים – ראה לעיל ב‪,‬ח‪ .‬אֹו ִי ְט ֹען‬            ‫ּו ְת ָבעֹו ְּבתֹוְך ַהׁ ָּש ָנה – ַעל ַהּׂשֹו ֵכר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‪ְּ .‬ת ָבעֹו ְל ַא ַחר‬
‫ָע ָליו ַּב ָּד ִמים – יתבע מן המשכיר את‬                 ‫ַהׁ ָּש ָנה‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְּביֹום ִּתְׁש ָעה ְו ֶעְׂשִרים ֶּב ֱאלּול – ַעל ַהַּמְׂשִּכיר‬

                                                                                                  ‫ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה‪.‬‬

‫הסכום הנוסף ששילם לו‪ ,‬שהרי שילם‬

                                                         ‫על שכירות זו פעמיים‪ ,‬בתחילתה ובסופה‪ ,‬ויחייב את המשכיר שבועת ֶה ֵּסת‪.‬‬

‫ג‪ַ   2‬ו ֲא ִפּלּו ְּביֹום ְׁשלִׁשים – מפני שהאדם עשוי לפרוע את חובו ביום האחרון (בבלי ב"מ קג‪,‬א)‪ַ .‬על ַהַּמְׂשִּכיר ְל ָה ִביא‬

                                                         ‫ְר ָא ָיה – מפני שהוא מבקש להוציא מן השוכר‪.‬‬

‫ג‪ַ   3‬על ַהּׂשֹו ֵכר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה – מפני ש"חזקה היא שאין אדם פורע קודם זמנו"‪ֲ .‬א ִפּלּו ְּביֹום ִּתְׁש ָעה ְו ֶעְׂשִרים ֶּב ֱאלּול‬

                                                         ‫– ביום האחרון של שנת השכירות‪.‬‬
   534   535   536   537   538   539   540   541   542   543   544