Page 540 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 540
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק ז 518
ד ִיׁ ָּש ַבע ַהַּמְׂשִּכיר ֶה ֵּסת – כדין נתבע ד ַהַּמְׂשִּכיר ַּב ִית ַל ֲח ֵברֹו ִּבְׁש ָטר ְל ֶעֶׂשר ָׁש ִנים ְו ֵאין ּבֹו ְז ַמן,
הכופר בכל ,שהרי השוכר תובע
ַהּׂשֹו ֵכר אֹו ֵמר ' ֲע ַד ִין ֹלא ָע ַבר ִמ ְּז ַמן ַהׁ ְּש ָטר ֶאָּלא ָׁש ָנה' להמשיך לגור בבית (י').
ְו ַהַּמְׂשִּכיר אֹו ֵמר 'ְּכ ָבר ָׁש ְלמּו ְׁש ֵני ַהׂ ְּש ִכירּות ְוָׁש ַכ ְנ ָּת ֶעֶׂשר
ָׁש ִנים' – ַעל ַהּׂשֹו ֵכר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה; ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה – ה ַמְׁשּכֹון ְּב ָידֹו ְל ֶעֶׂשר ָׁש ִנים –
שהסכימו שיאכל המלווה את פירות
פרדסו של הלווה במשך עשר שניםִ ,יׁ ָּש ַבע ַהַּמְׂשִּכיר ֶה ֵּסתְ ,ויֹו ִציאֹו.
בדומה לשכירות ,תמורת חלק מן
ה ַהּׂשֹו ֵכר ַּפְר ֵּדס אֹו ֶׁש ָה ָיה ַמְׁשּכֹון ְּב ָידֹו ְל ֶעֶׂשר ָׁש ִניםְ ,ו ָי ַבׁש החוב או כולו (מלווה ולווה ו,ח)ְ .ו ָי ַבׁש
ַהַּפְר ֵּדס ְּבתֹוְך ַה ְּז ַמן – ונמצא שלא פרע ַהַּפ ְר ֵּדס ְּבתֹוְך ַה ְּז ַמן – ִיָּמ ְכרּו ֵע ָציו ְו ִיָּל ַקח ָּב ֶהן ַק ְר ַקעְ ,ויֹא ַכל
המלווה את כל חובוְ .ו ִיָּל ַקח – וייקנה.
ֵּפרֹו ָתיו ַעד סֹוף ְז ַמן ְׂש ִכירּותֹו אֹו ְז ַמן ַהַּמְׁשּכֹוןְ .וגּוף ָה ִאי ָלנֹות ָּב ֶהן ַקְר ַקע – ויקבל המלווה את כספו
ֶׁש ָּי ְבׁשּו אֹו ִנ ְק ְצצּו – ְׁש ֵני ֶהן ֲאסּוִרין ָּב ֶהן ִמּׁשּום ִרִּביתַ ,הַּמ ְלֶוה מרווחי הקרקע ,בלא שיפסיד הלווה
את הקרןְ .וגּוף ָה ִאי ָלנֹות ֶׁש ָּי ְבׁשּו אֹו ְו ַהּלֹו ֶוה.
ִנ ְק ְצצּו וכו' – אין המלווה או הלווה
וְׁ 1ש ַטר ְׂש ִכירּות אֹו ְׁש ַטר ַמְׁשּכֹון ֶׁשָּכתּוב ּבֹו 'ָׁש ִנים' ְס ָתם, רשאים ליטול לעצמם את האילנות
שיבשוִ .מּׁשּום ִרִּבית – כיוון שערכם ַּב ַעל ַהֵּפרֹות אֹו ֵמר 'ָׁשלׁש'ּ ,ו ַב ַעל ַה ַּק ְר ַקע אֹו ֵמר 'ְׁש ַּת ִים'ְ ,ו ָק ַדם
של הפירות ,אילו לא יבשו ,אינו ידוע,
ֶזה ַהּׂשֹו ֵכר אֹו ַהַּמ ְלֶוה ְו ָא ַכל ַהֵּפרֹות – ֲהֵרי ַהֵּפרֹות ְּב ֶח ְז ַקת לעומת ערך העצים ,אפשר שתהיה כאן
אֹו ְכ ֵלי ֶהןַ ,עד ֶׁש ָּי ִביא ַּב ַעל ַה ַּקְר ַקע ְר ָא ָיה. תוספת ריבית המשולמת למלווה :כי
וֲ 2א ָכ ָלּה ַהּׂשֹו ֵכר אֹו ַהְּמ ַמְׁשֵּכן ָׁשלׁש ָׁש ִניםְ ,ו ָכ ַבׁש ַהׁ ְּש ָטר אם המלווה נוטל אותם לעצמו ,ייתכן
שערכם גדול מערך הפירות הראויים;
ְו ָא ַמר ' ְל ָח ֵמׁש ָׁש ִנים ֵיׁש ִלי ֵּפרֹות'ּ ,ו ַב ַעל ַה ַּקְר ַקע אֹו ֵמר 'ָׁשלׁש', ואם הלווה נוטל אותם לעצמו ,ייתכן
שיהיה הניכוי מפרעון החוב גדול מן ָא ְמרּו לֹו ' ָה ֵבא ְׁש ָט ְרָך'ְ ,ו ָא ַמר ' ָא ַבד' – ַהּׂשֹו ֵכר ֶנ ֱא ָמןֶׁ ,ש ִאּלּו
הראוי (מרהמ"ח).
ָר ָצהָ ,א ַמר ' ְלקּו ָחה ִהיא ְּב ָי ִדי'ֶׁ ,ש ֲהֵרי ֲא ָכ ָלּה ָׁשלׁש ָׁש ִנים.
וַּ 1ב ַעל ַהֵּפרֹות – המלווה או השוכר.
אחסון ללא הסכמת בעלים וָּ 2כ ַבׁש – הסתיר ,העליםַ .הְּמ ַמְׁשֵּכן
ז ִמי ֶׁש ִה ְכ ִניס ֵּפרֹו ָתיו ְל ֵבית ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו ,אֹו ֶׁש ִה ְט ָעהּו ֶׁש ִאּלּו ָר ָצה ָא ַמר ְלקּו ָחה ִהיא ְּב ָי ִדי
– מפני שמי שקונה שדה ,אינו צריך ַעד ֶׁש ִה ְכ ִניס ֵּפרֹו ָתיו ְו ִהִּני ָחם ְו ָה ַלְך לֹו – ֵיׁש ְל ַב ַעל ַהַּב ִית ִל ְמּכֹר
להחזיק בשטר אחר שהוא משתמש
ֵמאֹו ָתם ַהֵּפרֹות ְּכ ֵדי ִל ֵּתן ְׂש ַכר ַהּפֹו ֲע ִלים ֶׁשּמֹו ִצי ִאין אֹו ָתן בשדה שלוש שנים ,ואחריהן הוא
ּו ַמְׁש ִלי ִכין אֹו ָתן ַּבּׁשּוקּ .ו ִמ ַּדת ֲח ִסידּות ִהיא ֶׁשּיֹו ִדי ַע ֵּבית ִּדין יכול לטעון שקנה אותה ולא להביא
ְו ִיְׂשְּכרּו ִמִּמ ְק ָצת ְּד ֵמי ֶהן ָמקֹוםִ ,מּׁשּום ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה ַלְּב ָע ִלים, ראיות אחרות ,והוא נאמן (טוען ונטען
יא,ב) .ומתוך כך הוא נאמן גם לטעון ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָעָׂשה ֶׁשֹּלא ַּכ ֹה ֶגן.
טענה חלשה יותר ,כגון שנותרו לו עוד
כופין על מידת סדום
שנתיים לאכול את פירותיה.
ז ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – בלי ידיעתו .ואינו ח ַהּׂשֹו ֵכר ֵר ַח ִים ֵמ ֲח ֵברֹו ֶׁש ִּי ְט ַחן לֹו ֶעְׂש ִרים ְס ָאה ְּב ָכל חֹ ֶדׁש
חייב לאחסן את הפירות בביתוּ .ו ִמ ַּדת ִּבְׂש ָכרֹוְ ,ו ֶה ֱעִׁשיר ַּב ַעל ָה ֵר ַח ִים ַו ֲה ֵרי ֵאינֹו ָצ ִריְך ִל ְט ֹחן ָׁשם:
ֲח ִסידּות – לפנים משורת הדין ,מתוך
מחילה לבעל הפירות ,שדעתו משובשת (ראה דעות ו,ט בעניין ויתור תוכחה)ֶׁ .שּיֹו ִדי ַע ֵּבית ִּדין – שיודיע לבית דין שהוא מוציא
את פירותיו של זהְ .ו ִיְׂשְּכרּו ִמִּמ ְק ָצת ְּד ֵמי ֶהן ָמקֹום – בית דין שוכר מקום לאחסן בו את הפירות בחלק מדמיהםִ .מּׁשּום
ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה ַלְּב ָע ִלים – דאגה לנכסי האחר ,אף על פי שנהג שלא כהוגן.
ח ֶׁש ִּי ְט ַחן לֹו ֶעְׂשִרים וכו' – שהסכימו שתמורת השכירות ,יטחן השוכר עשרים סאה חיטים של המשכיר.
ְס ָאה – מידת נפחְ .ו ֶה ֱעִׁשיר ַּב ַעל ָהֵר ַח ִים – המשכירַ .ו ֲהֵרי ֵאינֹו ָצִריְך ִל ְטחֹן ָׁשם – כגון שהתחיל לקנות לחם
