Page 541 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 541

‫םיטפשמ רפס‪      ‬תוריכש תוכלה‪      ‬פרק ז‪-‬ח ‪	519‬‬                                                                                                 ‫	‬

‫ִאם‪ֵ  ‬יׁש ַלּׂשֹו ֵכר ִחִּטים ֶׁשָּצ ִריְך ִל ְטחֹן אֹו ָתם ְל ַע ְצמֹו אֹו ַל ֲא ֵח ִרים מן הנחתום או שקנה רחיים‪ִ .‬אם ֵיׁש‬
‫ַלּׂשֹו ֵכר וכו' – השוכר לא ישב בטל‪,‬‬
‫ויוכל להשתמש ברחיים עבור עצמו‬                        ‫– ּכֹו ִפין אֹותֹו ִל ֵּתן ְּד ֵמי ְט ִחי ַנת ֶעְׂשִרים ְס ָאה‪ֶׁ ,‬שּזֹו ִמ ַּדת ְסדֹום‬
‫או עבור לקוחות אחרים‪ִ .‬מ ַּדת ְסדֹום‬                 ‫ִהיא; ְו ִאם ֵאין לֹו – ָיכֹול לֹו ַמר לֹו ' ֵאין ִלי ָּד ִמים‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ִני טֹו ֵחן‬
‫ִהיא – שהרי אינו מפסיד דבר‪ ,‬וההלכה‬                   ‫ְלָך ְּכמֹו ֶׁשׂ ָּש ַכְר ִּתי‪ְ ,‬ו ִאם ֵאין ַא ָּתה ָצִריְך‪ְ ,‬מכֹר ַל ֲא ֵחִרים'‪ְ .‬ו ֵכן‬

‫היא‪" :‬כל דבר שזה נהנה בו ואין חברו‬                                           ‫ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫מפסיד ולא חסר כלום – כופין עליו‬

‫[בית הדין]" (שכנים ז‪,‬ח)‪ ,‬מפני שמי שנוהג כן כשאין היזק בדבר‪ ,‬פוגע באושיות החברה‪.‬‬

‫א  ּכֹור – מידת נפח (ראה נספח מידות‬                  ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני‬    ‫	‬

                           ‫ומשקלות)‪.‬‬                                         ‫ח‬

‫ב‪ְ   1‬מ ַקֵּבל – תמורת חלק מן היבול‬                  ‫השוכר החוכר והמקבל שדה‬

‫הצפוי‪ .‬וגם אם לא גידל בשדה דבר‬                                             ‫הגדרת שוכר‪,‬חוכר ומקבל‬

‫– משלם מה שהיה ראוי לשלם (פה"מ‬                       ‫א   ֶא ָחד ַהּׂשֹו ֵכר ֵמ ֲח ֵברֹו ָׂש ֶדה ְל ָזְר ָעּה אֹו ֶּכֶרם ֶל ֱאכֹל ֵּפרֹו ָתיו‬
‫ב"ב י‪,‬ד; ט‪,‬ב)‪ .‬סיכום המושגים‪ :‬שוכר –‬
‫שוכר קרקע תמורת תשלום כספי‪ .‬חוכר‬                     ‫ְּב ָד ִמים‪ ,‬אֹו ֶׁשׂ ָּש ַכר ִמֶּמּנּו ְּב ֵפרֹות ְקצּו ִבים‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁשׂ ָּש ַכר ִמֶּמּנּו‬

‫ָׂש ֶדה זֹו ְּב ֶעְׂשִרים ּכֹור ְּבָׁש ָנה ְו ֶכֶרם ֶזה ְּב ֶעְׂשִרים ַּכ ֵּדי ַי ִין ְּב ָכל – שוכר תמורת חלק קבוע מפירות‬
‫השדה‪ .‬לעתים משמשים שני המושגים‪,‬‬
‫שוכר וחוכר‪ ,‬באותה משמעות‪ .‬מקבל‬                       ‫ָׁש ָנה – ְׁש ֵני ֶהם ִּדין ֶא ָחד ֵיׁש ָל ֶהן‪ְ .‬ו ַהּׂשֹו ֵכר ַּבֵּפרֹות – הּוא‬
‫– השוכר שדה תמורת אחוז מן היבול‪,‬‬                                                            ‫ַהִּנ ְקָרא 'חֹו ֵכר'‪.‬‬

‫וההוצאות על חשבונו (להלן יב)‪ .‬מושג‬                   ‫ב‪ַ   1‬הְּמ ַקֵּבל ָׂש ֶדה אֹו ַּפְר ֵּדס ְּכ ֵדי ַל ֲעבֹד אֹותֹו ּו ְלהֹו ִציא ָע ָליו‬
‫הדומה מאוד למקבל הוא אריס או עריס‬
‫– המקבל שדה לעבד אותה תמורת‬                          ‫ְי ִציאֹות ְו ִי ֵּתן ְל ַב ַעל ַה ַּקְר ַקע ְׁש ִליׁש ַה ְּתבּו ָאה אֹו ְר ִבי ַע אֹו ַמה‬

‫אחוז מסוים (שליש או רבע וכדומה)‬                      ‫ׁ ֶּש ַּי ְתנּו ֵּבי ֵני ֶהן – ֶזה הּוא ַהִּנ ְקָרא ' ְמ ַקֵּבל'‪.‬‬

‫מן היבול לאחר ניכוי ההוצאות‪ .‬האריס‬                                                              ‫צרכי השדה מחולקים בין הצדדים‬
‫נחשב כשותף עם בעל השדה (שלוחין‬
‫ושותפין ח‪,‬ה; להלן ט‪,‬ו‪ .)3‬נראה שלמקבל‬                 ‫ב‪ָּ  2‬כל ָּד ָבר ֶׁשהּוא ִל ְס ָיג ָל ָאֶרץ – ַּב ַעל ַה ַּקְר ַקע ַח ָּיב ּבֹו; ְו ָד ָבר‬

‫אחריות גדולה יותר לעומת אריס (ראה‬                    ‫ֶׁשהּוא ִלְׁש ִמיָרה ְי ֵתָרה – ַהחֹו ֵכר אֹו ַהְּמ ַקֵּבל ַח ָּיב ּבֹו‪ַ .‬ה ַּקְרּדֹם‬
                                                     ‫ֶׁשחֹו ְפִרין ּבֹו ָה ָאֶרץ‪ְ ,‬ו ַהֵּכ ִלים ֶׁשּנֹוְׂש ִאין ָּב ֶהן ֶה ָע ָפר‪ְ ,‬ו ַה ְּד ִלי ְו ַהַּכד‬
‫להלן יג‪ .1‬כמו במושג ערב לעומת קבלן – מלווה‬           ‫ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ֶׁשּדֹו ִלין ָּב ֶהן ַהַּמ ִים – ַעל ַּב ַעל ַה ַּקְר ַקע; ַו ֲח ִפיַרת‬

‫ולווה כה‪,‬ה; וכן לעובד בקבלנות לעומת שכיר –‬

                           ‫להלן ט‪,‬ד)‪.‬‬

‫ַהְּמקֹומֹות ֶׁשְּמ ֻקָּב ִצין ָּב ֶהן ַהַּמ ִים – ַעל ַהחֹו ֵכר אֹו ַעל ַהְּמ ַקֵּבל‪ .‬ב‪  2‬הלכות ב‪-2‬ו עוסקות בחוכר‪ ,‬בשוכר‬
‫ובמקבל‪ְ .‬ס ָיג ָל ָאֶרץ – לשמירת הקרקע‪,‬‬
‫כגון גדר‪ַ .‬ק ְרּדֹם – כלי מלאכה שצדו‬                 ‫ג   ַהּׂשֹו ֵכר אֹו ַהְּמ ַקֵּבל ָׂש ֶדה ֵמ ֲח ֵברֹו ְלָׁש ִנים מּו ָעטֹות – ֹלא‬

‫האחד מכוש וצדו השני גרזן (יום טוב‬                    ‫ִי ְזָר ֶעָּנה ִּפְׁש ָּתן‪ְׂ .‬ש ָכָרּה אֹו ִקְּב ָלּה ֶׁש ַבע ָׁש ִנים – זֹוְר ָעּה ָׁש ָנה‬
‫ד‪,‬י; פה"מ כלים יג‪,‬ג)‪ַ .‬ו ֲח ִפי ַרת ַהְּמקֹומֹות‬     ‫ִראׁשֹו ָנה ִּפְׁש ָּתן‪ְ ,‬ו ֵאין ַהׁ ְּש ִבי ִעית ִמן ַהִּמ ְנ ָין‪ְׂ .‬ש ָכָרּה אֹו ִקְּב ָלּה‬
‫ֶׁשְּמ ֻקָּב ִצין ָּב ֶהן ַהַּמ ִים – חפירת הבֵרכות‬
‫המקילות את השקאת השדה‪ ,‬שאינו‬                                               ‫ָׁשבּו ַע ֶא ָחד – ַהׁ ְּש ִבי ִעית ִמן ַהִּמ ְנ ָין‪.‬‬

‫צריך להביא מים מן הנהר‪.‬‬

‫ג   ְלָׁש ִנים מּו ָעטֹות – פחות משבע שנים‪ֹ .‬לא ִי ְזָר ֶעָּנה ִּפְׁש ָּתן – גידול פשתן מנצל את משאבי הקרקע‪ ,‬ולכן מגדלים אותו‬

‫בשדה רק אחת לשבע שנים‪ ,‬ובשאר השנים מגדלים גידולים אחרים המאפשרים לקרקע להתחדש לקראת זריעת הפשתן‬

‫הבאה (ראה פה"מ ב"מ ט‪,‬ט; מ"מ)‪ .‬זֹו ְר ָעּה ָׁש ָנה ִראׁשֹו ָנה – דווקא בשנה הראשונה‪ .‬ואם התנה בעל הקרקע וקבע זרע מסוים‪,‬‬

‫אין המקבל יכול לסטות ממנו (מ"מ‪ .‬להלן‪ ‬יד)‪ְ .‬ו ֵאין ַהׁ ְּש ִבי ִעית ִמן ַהִּמ ְנ ָין – אין שנת השמיטה בכלל שבע השנים‪ ,‬שהרי‬

‫משמעו של ההסכם שבע שנות זריעה‪ ,‬והרי אסור לזרוע בשנת השמיטה‪ָׁ .‬שבּו ַע ֶא ָחד – שבע שנים כיחידת מחזור אחת‪.‬‬
   536   537   538   539   540   541   542   543   544   545   546