Page 537 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 537
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק ו 515
גַ 2הּׂשֹו ֵכר ַח ָּיב ַל ֲעׂשֹות ַמ ֲע ֶקה ּו ְמזּו ָזה גַ 2הּׂשֹו ֵכר ַח ָּיב ַל ֲעׂשֹות ַמ ֲע ֶקה ּו ְמזּו ָזה ּו ְל ַת ֵּקן ְמקֹום ַהְּמזּו ָזה
– מצוות המוטלות על הדייר ולא על ִמׁ ֶּשּלֹוְ .ו ֵכן ִאם ָר ָצה ַל ֲעׂשֹות ֻסָּלם אֹו ַמְר ֵזב אֹו ְל ָה ִטי ַח ַּגּגֹו –
ֲהֵרי ֶזה עֹוֶׂשה ִמׁ ֶּשְּל ַע ְצמֹו.
הביתָ .ר ָצה ַל ֲעׂשֹות ֻסָּלם וכו' – מפני
שבימי התלמוד המלאכות האלו לא היו
מעשה אומן .ועוד שאין הסולם עיקר ד ַהַּמְׂשִּכיר ֲע ִל ָּיה ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ִנ ְפ ֲח ָתה ְּב ַאְרָּב ָעה אֹו ָי ֵתר – ַח ָּיב
גדול בישיבת הבתיםְ .ל ָה ִטי ַח ַּגּגֹו –
ְל ַת ֵּקן ַה ִּת ְקָרה ְו ַהַּמ ֲע ֵז ָבה ֶׁש ָע ֶלי ָהֶׁ ,ש ַהַּמ ֲע ֵז ָבה ִחּזּוק ַה ִּת ְקָרה
לטייח את גגו.
ִהיא.
ד ַהַּמְׂשִּכיר ֲע ִל ָּיה וכו' – רצפת העלייה
הייתה עשויה קורות (=תקרה) ועליהן ה ַה ֶּז ֶבל ֶׁשֶּב ָח ֵצר – ֲהֵרי הּוא ֶׁשַּלּׂשֹו ֵכרְ ,ל ִפי ָכְך הּוא ְמ ַטֵּפל
מעזבה ,שהיא שכבת טיט ואבנים
ּבֹו ְלהֹו ִציאֹוְ .ו ִאם ֵיׁש ָׁשם ִמ ְנ ָהג – הֹו ְל ִכין ַא ַחר ַהִּמ ְנ ָהגַּ .בֶּמה (סוכה ה,ח)ְ .ו ִנ ְפ ֲח ָתה ְּב ַאְרָּב ָעה – נפער
חור ברצפת העלייה בשיעור ארבעה
טפחים על ארבעה טפחים ,וכבר אי ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ַהְּב ֵהמֹות ֶׁש ָעׂשּו ַה ֶּז ֶבל ֶׁשַּלּׂשֹו ֵכר.
אפשר להשתמש באותו מקום (ראה לעיל ֲא ָבל ִאם ַהְּב ֵה ָמה ֶׁשַּל ֲא ֵחִרים – ַה ֶּז ֶבל ֶׁשְּל ַב ַעל ֶה ָח ֵצרֶׁ ,ש ֲח ֵצרֹו
ה,ח)ַ .ח ָּיב ְל ַת ֵּקן – בעל הבית ,המשכיר. ֶׁשָּל ָא ָדם קֹו ָנה לֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְׂשכּוָרה ְּב ַיד
ֶׁש ַהַּמ ֲע ֵז ָבה ִחּזּוק ַה ִּת ְקָרה ִהיא – שהיא ֲא ֵחִרים.
מצמידה את הקורות זו לזו ומונעת את תום השכירות והודעה מוקדמת לפינוי
תנודתן ,ולכן היא חיונית לבעל העלייה
ו ַהַּמְׂשִּכיר ַּב ִית אֹו ָח ֵצר אֹו ֶמ ְר ָחץ אֹו ֲחנּות אֹו ְׁש ָאר (השווה לשותף ,שאחריות המעזבה על הדייר העליון
– שכנים ד,א).
ַהְּמקֹומֹות ַעד ְז ַמן ָקצּוב – ֲהֵרי ֶזה ּכֹו ֵפהּו ָל ֵצאת ְּבסֹוף ְז ַמּנֹו,
ה ַה ֶּז ֶבל ֶׁשֶּב ָח ֵצר – בימי קדם היו ְו ֵאינֹו ַמ ְמ ִּתין לֹו ֲא ִפּלּו ָׁש ָעה ַא ַחתָׂ .ש ַכר לֹו ַּב ִית ְס ָתםְ :ל ִלי ָנה
– ֵאין ָּפחּות ִמּיֹום ֶא ָחד; ִלְׁש ִבי ָתה – ֵאין ָּפחּות ִמׁ ְּש ֵני ָי ִמים;
בני המקום שומרים בשכר מוסכם על
בהמות בני הכפרים שהיו מגיעים בימי ְל ִנּׂשּו ִאין – ֵאין ָּפחּות ִמׁ ְּשלִׁשים יֹום.
השוק .צואת הבהמות ,שהצטברה
בחצר ,שימשה כדישון חקלאי (המאירי זַ 1הַּמְׂשִּכיר ַּב ִית ַל ֲח ֵברֹו ְס ָתם – ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִציאֹוַ ,עד
ב"מ קב,א)ֶׁ .שֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – אפילו לא
ֶׁשּיֹו ִדיעֹו ְׁשלִׁשים יֹום ִמּ ֹק ֶדם ְּכ ֵדי ְל ַב ֵּקׁש ָמקֹום ְוֹלא ִי ְה ֶיה בידיעתו.
ו ָׂש ַכר לֹו ַּב ִית ְס ָתם – בלא לציין
ֻמְׁש ָלְך ַּב ֶּדֶרְךּ ,ו ְלסֹוף ַהּ ְׁשלִׁשים ֵי ֵצא.
במפורש את זמן השכירות ,אך צוינה
מטרת ההשכרהִ .לי ָנה – לצורך שינה. זַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּבימֹות ַה ַחָּמהֲ .א ָבל ִּבימֹות
ִלְׁש ִבי ָתה – למשך השבתֵ .אין ָּפחּות ַהְּגָׁש ִמים – ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִציאֹוִ ,מן ֶה ָחג ְו ַעד ַהֶּפ ַסחָ .ק ַבע לֹו
ִמׁ ְּש ֵני ָי ִמים – מפני שבכלל השבת הכנת ְׁשלִׁשים יֹום ִל ְפ ֵני ֶה ָחג – ִאם ִנְׁש ַאר ִמן ַהּ ְׁשלִׁשים יֹום ֲא ִפּלּו
צורכי השבת ביום שישי ,ולכן כוונתם יֹום ֶא ָחד ְל ַא ַחר ֶה ָחגֵ ,אינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִציאֹו ַעד מֹו ָצ ֵאי ַהֶּפ ַסח;
ליומייםְ .ל ִנּׂשּו ִאין – לצורכי חתן וכלה.
ז 1מכאן ועד סוף הפרק מדובר במי ְוהּוא ֶׁשּיֹו ִדיעֹו ְׁשלִׁשים יֹום ִמּ ֹק ֶדם.
שהשכיר בית בסתםְ .ס ָתם – בלא הגבלת זַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ָּב ֲע ָירֹותֲ .א ָבל ַּבְּכַרִּכים – ֶא ָחד
זמן השכירות (מ"מ).
ְימֹות ַה ַחָּמה ְו ֶא ָחד ְימֹות ַהְּגָׁש ִמיםָ ,צ ִריְך ְלהֹו ִדיעֹו ְׁש ֵנים ָעָׂשר זִּ 2בימֹות ַה ַחָּמה – בין פסח לסוכות,
ֹח ֶדׁש ִמּ ֹק ֶדםְ .ו ֵכן ַּב ֲחנּות – ֵּבין ַּבְּכ ַרִּכים ֵּבין ָּב ֲע ָירֹותָ ,צ ִריְך הקרוי 'החג'ְ .והּוא ֶׁשּיֹו ִדיעֹו ְׁשלִׁשים
יֹום ִמּקֹ ֶדם – הודעה שנית ,מפני
שההודעה הקודמת לא הועילה. ְלהֹו ִדיעֹו ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש ִמּקֹ ֶדם.
זֲ 3ע ָירֹות – ערים קטנותְּ .כַרִּכים – ערים גדולות ,שקשה למצוא בהן מקום חלופי עקב הביקוש הגדולַּ .ב ֲחנּותָ ...צִריְך
ְלהֹו ִדיעֹו ְׁש ֵנים ָעָׂשר ֹח ֶדׁש ִמּקֹ ֶדם – כדי שיספיק לגבות את חובות הצרכנים שקנו בהקפה (בבלי ב"מ קא,ב).
