Page 532 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 532
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק ד-ה 510
וַ 1הּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ָלֵׂשאת ָע ֶלי ָה ִמְׁש ָקל ָידּו ַעְ ,והֹו ִסיף וִ 1מְׁש ָקל ָידּו ַע – שהסכימו עליו
ַעל ַמׂ ָּשאֹוִ :אם הֹו ִסיף ֵח ֶלק ִמׁ ְּשלִׁשים ַעל ַהׁ ִּשעּור ֶׁשָּפ ַסק ִעּמֹו, השוכר והמשכירְ .ס ָתם – בלא לפרט.
ּו ֵמ ָתה – ַח ָּיב; ָּפחּות ִמָּכאן – ָּפטּורֲ ,א ָבל נֹו ֵתן ְׂש ַכר ַהּתֹו ֶס ֶפת. ַּבִּמְׁש ָקל ַה ָּידּו ַע ַּבְּמ ִדי ָנה – המשקל
ָׂש ַכר ְס ָתם – ֵאינֹו נֹוֵׂשא ֶאָּלא ַּבִּמְׁש ָקל ַה ָּידּו ַע ַּבְּמ ִדי ָנה ְלאֹו ָתּה
ַהְּב ֵה ָמה; ְו ִאם הֹו ִסיף ֵח ֶלק ִמּ ְׁשלִׁשיםְּ ,כגֹון ֶׁש ַּדְרָּכּה ָלֵׂשאת שמקובל להעמיס על אותה בהמה.
ְׁשלִׁשים ְו ָט ַען ָע ֶלי ָה ְׁשלִׁשים ְו ֶא ָחדּ ,ו ֵמ ָתה אֹו ִנְׁשְּבָרה – ַח ָּיב.
ז ַּכ ָּתף – סבל הנושא משא על כתפיו.
וְ 2ו ֵכן ְס ִפי ָנה ֶׁשהֹו ִסיף ָּבּה ֶא ָחד ִמּ ְׁשלִׁשים ַעל ַמׂ ָּש ָאּהְ ,ו ָט ְב ָעה
– ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ָּד ֶמי ָה .ז ַהַּכ ָּתף ֶׁשהֹו ִסיף ַעל ַמׂ ָּשאֹו ַקב ֶא ָחד, ֶׁשהֹו ִסיף – שהוסיף המעסיק בלא
להודיעוַ .קב – מידת נפח (נפח מים
ְו ֻה ַּזק ְּב ַמׂ ָּשא ֶזה – ַח ָּיב ִּב ְנ ָז ָקיוֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ֶּבן ַּד ַעת במשקל 1.2ליטר) .שלושים קב הוא
ַו ֲהֵרי הּוא ַמְרִּגיׁש ְּב ֹכ ֶבד ַהַּמׂ ָּשאַ ,י ֲע ֶלה ַעל ִלּבֹו ֶׁשָּמא ֵמ ֲח ַמת משקל המשא שנושא אדם ממוצע
ָח ְליֹו הּוא ֶזה ַהּכֹ ֶבד. (רש"י ב"מ פ,ב).
חַ 1הּׂשֹו ֵכר ֶאת ַה ֲחמֹור ִלְרּכֹב ָע ֶלי ָה – ֵיׁש לֹו ְל ַהִּני ַח ָע ֶלי ָה חֵ 1יׁש לֹו – מותר לוְּ .כסּותֹו – בגדיו.
ְּכסּותֹו ּו ְל ִגינֹו ּו ְמזֹונֹו ָתיו ֶׁשְּלאֹו ָתּה ַה ֶּדֶרְךְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ֶּדֶרְך ְל ִגינֹו – כד השתייה שלוַ .ל ֲחזֹר – לחזר,
ַהּׂשֹו ֵכר ַל ֲחזֹר ְּב ָכל ָמלֹון ּו ָמלֹון ִל ְקנֹות ְמזֹונֹותָ .י ֵתר ַעל ֶזה – להסתובב ,לחפש.
ֲהֵרי ַּב ַעל ַה ֲחמֹור ְמ ַעֵּכב ָע ָליו. חֶׁ 2ש ֶא ְפָׁשר לֹו ִל ְקנֹות – ודרכו של
חְ 2ו ֵכן ֵיׁש ְל ַב ַעל ַה ֲחמֹור ְל ַהִּני ַח ָע ֶלי ָה ְׂשעֹוִרים ְו ֶת ֶבן החמר לחזר אחר מזון לבהמתו בכל
מקום.
ּו ְמזֹונֹות ֶׁשְּלאֹותֹו ַהּיֹוםָ .י ֵתר ַעל ֶזה – ַהּׂשֹו ֵכר ְמ ַעֵּכב ָע ָליו,
ִמְּפ ֵני ֶׁש ֶא ְפָׁשר לֹו ִל ְקנֹות ְּב ָכל ָמלֹון ּו ָמלֹוןְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֵאין
ָׁשם ָמצּוי ֵמ ַא ִין ִי ְק ֶנה – ַמִּני ַח ָע ֶלי ָה ְמזֹונֹו ָתיו ּו ְמזֹונֹות ְּב ֶה ְמּתֹו
ֶׁשְּל ָכל ַה ֶּדֶרְך.
חְ 3ו ָכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים – ְּבׂשֹו ֵכר ְס ָתםְּ ,ב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ִמ ְנ ָהג
ָידּו ַע; ֲא ָבל ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש ִמ ְנ ָהג – ַהּכֹל ְל ִפי ַהִּמ ְנ ָהג.
ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁשי פרק ה – הקדמה :הפרק דן בשלא ניתן
להמשיך את השכירות על פי ההסכם .ה
א ְו ָח ְל ָתה – אך עדיין היא ראויה
המשך השכירות ברצון ובאילוץ
אחריות השוכר והמשכיר לאבדן החפץ המושכר למלאכה ,אף שמחלתה גורמת לטרחה
גדולה או לעיכוב בדרךִ .נְׁש ַּתָּטת –
א ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהְּב ֵה ָמהְ ,ו ָח ְל ָתה אֹו ִנְׁש ַּתָּטת אֹו ִנ ְל ְק ָחה והיא עלולה להתפרע ולהשליך את
המשא שעליהַ .אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין סֹו ָפּה
ַל ֲעבֹו ַדת ַהֶּמ ֶלְךַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין סֹו ָפּה ַל ֲחזֹרִ ,אם ִנ ְל ְק ָחה ֶּדֶרְך
ַל ֲחזֹר – מעבודת המלךִ .אם ִנ ְל ְק ָחה ֶּדֶרְך ֲה ִלי ָכ ָתּה – ֲה ֵרי ַהַּמְׂשִּכיר אֹו ֵמר ַלּׂשֹו ֵכר ' ֲה ֵרי ֶׁשְּלָך ְל ָפ ֶניָך',
ֲה ִלי ָכ ָתּה – שציווה המלך להחרים רק
ְו ַח ָּיב ִל ֵּתן לֹו ְׂש ָכרֹו ִמׁ ָּש ֵלםַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשׂ ְּש ָכָרּה את הבהמות הנמצאות בדרך (ר"ח)ֲ .ה ֵרי
ֶׁשְּלָך ְל ָפ ֶניָך – הסכם השכירות נמשך כפי שהיה קודם :אם מפני מחלה או שיטיון ,עדיין הבהמה ראויה למלאכה בתוספת
טרחה ,אך לא בשינוי גדול בהסכם; ואם מפני החרמת המלך ,המלך ציווה להחרים רק את הבהמות הנמצאות בדרך,
והשוכר אחראי להחרמתה ,כי אילו הייתה נשארת בידי המשכיר ,לא הייתה מוחרמתִ .מׁ ָּש ֵלם – בשלמות .השווה ִמּיֹוֵׁשב
