Page 529 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬תוריכש תוכלה‪  ‬פרק ג ‪ 507‬‬ ‫ ‬

‫ד‪ָ 2‬ה ֲא ִרי ְו ַהּדֹב ְו ַהָּנ ֵמר ְו ַהֻּב ְר ְּד ֵלס ְו ַהָּנ ָחׁש – ֲה ֵרי ֵאּלּו ֳא ָנ ִסין‪ .‬ד‪ֻּ 2‬בְר ְּד ֵלס – צבוע (פה"מ ב"ק א‪,‬ד)‪ְּ .‬גדּו ֵדי‬
‫ַחּיֹות – להקות של חיות‪.‬‬
‫ֵא ָמ ַתי? ִּב ְז ַמן ֶׁשָּבאּו ֵמ ֵא ֵלי ֶהן‪ֲ .‬א ָבל ִאם הֹו ִלי ָכּה ִל ְמקֹום ְּגדּו ֵדי‬
‫ה ּו ְל ַהְראֹותֹו ֶׁש ֵאינֹו חֹוֵׁשׁש ִמֶּמּנּו – אף‬ ‫ַחּיֹות ְו ִל ְס ִטים – ֵאין ֵאּלּו ֳא ָנ ִסין‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪.‬‬

‫אם כוונתו לטובה‪ ,‬להפחיד את הגנבים‬
‫ה רֹו ֶעה ֶׁשָּמ ָצא ַּגָּנב‪ְ ,‬ו ִה ְת ִחיל ְל ִה ְתָּגרֹות ּבֹו ּו ְל ַה ְראֹותֹו ֶׁש ֵאינֹו ולהניס אותם (רש"י ב"מ צג‪,‬ב)‪.‬‬
‫חֹוֵׁשׁש ִמֶּמּנּו‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ' ֲה ֵרי ָאנּו ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִני‪ְ ,‬ו ָכְך ְו ָכְך רֹו ִעים ו‪ֶ 1‬א ָחד ׁשֹו ֵמר ִחָּנם – מפני שזה בגדר‬
‫פשיעה‪ .‬כי "אילו היה צווח‪ ,‬היו באין‬
‫בני אדם ומצילין אותן‪ .‬הואיל ולא ָצַוח‪,‬‬ ‫ֲא ַנ ְחנּו‪ְ ,‬ו ָכְך ְו ָכְך ְּכ ֵלי ִמ ְל ָח ָמה ֵיׁש ָלנּו'‪ּ ,‬ו ָבא אֹותֹו ַהִּל ְס ִטיס‬
‫הרי זה פושע‪ ,‬וחייב לשלם" (שאלה ופיקדון‬ ‫ְו ִנְּצחֹו ְו ָל ַקח ֵמ ֶהן – ֲהֵרי ָהרֹו ֶעה ַח ָּיב‪ֶׁ ,‬ש ֶא ָחד ַהּמֹו ִליְך ֶאת‬
‫ה‪,‬ג)‪ֶׁ .‬שּׁשֹו ֵמר ִחָּנם‪ְּ ...‬ב ִחָּנם – ואינו חייב‬ ‫ַהְּב ֵה ָמה ִל ְמקֹום ְּגדּו ֵדי ַח ָּיה ְו ִל ְס ִטים אֹו ַהֵּמ ִביא ֶאת ַהִּל ְס ִטים‬

‫להוציא הוצאות משלו כדי להציל את‬ ‫ְּב ִה ְתָּגרּותֹו ִל ְמקֹום ַהְּב ֵה ָמה‪.‬‬
‫הבהמה‪.‬‬
‫הוצאות שמירה והחזרתם‬
‫ו‪ְּ 2‬כ ֵדי – בשיעור‪ְּ .‬ד ֵמי – שווי‪ַ .‬הְּב ֵה ָמה‬
‫ו‪ 1‬רֹו ֶעה ֶׁש ָה ָיה לֹו ְל ַהִּציל ַהְּטֵר ָפה אֹו ַהׁ ְּשבּו ָיה ְּברֹו ִעים ֲא ֵחִרים‬
‫– מפני שנוח לו לאדם שתינצל בהמתו‪,‬‬
‫ּו ְב ַמ ְקלֹות‪ְ ,‬וֹלא ָק ָרא רֹו ִעים ֲא ֵח ִרים ְוֹלא ֵה ִביא ַמ ְקלֹות ְל ַהִּציל – אף על פי שהוא צריך להוציא את ערכה‬
‫כדי להציל אותה (בבלי ב"מ צג‪,‬ב)‪ֲ .‬ה ֵרי ֶזה‬
‫ּפֹוֵׁש ַע ְו ַח ָּיב – לשלם את שווי הפרה‬ ‫ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב‪ֶ .‬א ָחד ׁשֹו ֵמר ִחָּנם ְו ֶא ָחד ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁשּׁשֹו ֵמר‬
‫בלא לנכות את דמי הצלתה‪ ,‬מפני שלא‬ ‫ִחָּנם קֹוֵרא רֹו ִעים ּו ֵמ ִביא ַמ ְקלֹות ְּב ִחָּנם‪ְ ,‬ו ִאם ֹלא ָמ ָצא – ָּפטּור‪.‬‬

‫הציל ופשע‪ ,‬ו"כל פושע – מזיק הוא"‬ ‫ו‪ֲ 2‬א ָבל ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר ַח ָּיב ִלְׂשּ ֹכר ָהרֹו ִעים ְו ַהַּמ ְקלֹות ַעד ְּכ ֵדי ְּד ֵמי‬
‫(לעיל ב‪,‬ג; י')‪.‬‬
‫ַהְּב ֵה ָמה ְּכ ֵדי ְל ַהִּציל‪ְ ,‬וחֹו ֵזר ְולֹו ֵק ַח ְׂש ָכָרן ִמַּב ַעל ַהַּב ִית‪ְ .‬ו ִאם ֹלא‬
‫ז ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל ַמה ׁ ֶּשָּט ַען – מפני‬ ‫ָעָׂשה ֵּכן‪ְ ,‬ו ָה ָיה לֹו ִלְׂשּכֹר ְוֹלא ָׂש ַכר – ֲהֵרי ֶזה ּפֹוֵׁש ַע‪ְ ,‬ו ַח ָּיב‪.‬‬

‫שהוציא הוצאות ברשות בעל הבית‪,‬‬

‫נשבע ונוטל מה שהוציא‪ .‬אבל שומר‬ ‫ז רֹו ֶעה ֶׁשָּט ַען ֶׁש' ִהַּצ ְל ִּתי ַעל ְי ֵדי רֹו ִעים ְּבָׂש ָכר' – ִנְׁשָּבע‬
‫חינם‪ ,‬שאינו חייב להוציא מעות‪ ,‬אינו‬
‫נשבע ונוטל (מ"מ)‪ְ .‬ו ָיכֹול ָה ָיה לֹו ַמר‬ ‫ְונֹו ֵטל ַמה ׁ ֶּשָּט ַען‪ֶׁ ,‬ש ֵאינֹו ָיכֹול ִל ְטעֹן ֶאָּלא ַעד ְּכ ֵדי ְּד ֵמי ֶהן‪,‬‬
‫ִנ ְטְר ָפה – מתוך שהיה יכול לטעון טענה‬ ‫ְו ָיכֹול ָה ָיה לֹו ַמר ' ִנ ְטְר ָפה'‪ְ ,‬ו ִיׁ ָּש ַבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְּכ ִדין ָּכל‬

‫הפוטרת אותו מלשלם‪ ,‬והיה מתחייב רק‬ ‫ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין‪.‬‬

‫שבועה‪ ,‬מאמינים לו כשטען 'הצלתי'‬ ‫טריפה בזמן הפסקה מקובלת‬
‫מדין מיגו‪ִּ .‬ב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – באחיזת‬
‫ספר תורה (לעיל ב‪,‬יב‪ְּ .)2‬כ ִדין ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין‬ ‫ח רֹו ֶעה ֶׁש ִהִּני ַח ֶע ְדרֹו ּו ָבא ָל ִעיר‪ֵּ ,‬בין ְּב ֵעת ֶׁש ֶּדֶרְך ָהרֹו ִעים‬

‫ְל ִהָּכ ֵנס ֵּבין ְּב ֵעת ֶׁש ֵאין ֶּד ֶרְך ָהרֹו ִעים ְל ִהָּכ ֵנס‪ּ ,‬ו ָבאּו ְז ֵא ִבים ְונֹו ְט ִלין – כיוון שגם אם היה טוען‬
‫שנטרפה‪ ,‬היה חייב שבועה‪.‬‬
‫ְו ָטְרפּו‪ֲ ,‬אִרי ְו ָדַרס – ֵאין אֹו ְמִרין‪ִ :‬אּלּו ָה ָיה ָׁשם ָה ָיה ַמִּציל‪,‬‬
‫ח ֵּבין ְּב ֵעת ֶׁש ֶּדֶרְך ָהרֹו ִעים ְל ִהָּכ ֵנס –‬ ‫ֶאָּלא אֹו ְמ ִדין אֹותֹו‪ִ :‬אם ָיכֹול ְל ַהִּציל ֲא ִפּלּו ַעל ְי ֵדי רֹו ִעים‬
‫ּו ַמ ְקלֹות – ַח ָּיב; ְו ִאם ָלאו – ָּפטּור; ְו ִאם ֵאין ַה ָּד ָבר ָידּו ַע –‬
‫שנהגו הרועים להשאיר את הבהמות‬
‫בשדה ולהיכנס לעיר‪ .‬דין זה אמור‬ ‫ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪.‬‬

‫בשומר שכר‪ ,‬שהוא חייב בשמירה‬

‫מעולה‪ ,‬שהוא אחראי גם בזמן‬

‫ה"הפסקה" (בהלכה הבאה)‪ .‬אבל שומר חינם פטור‪ ,‬מפני ששמר כדרך השומרים‪ ,‬שהם יוצאים ל"הפסקה" (מ"מ)‪ֵ .‬אין‬

‫אֹו ְמִרין ִאּלּו ָה ָיה ָׁשם ָה ָיה ַמִּציל – והיה לו כוח מיוחד יוצא דופן להציל מפני הארי‪ֶ .‬אָּלא אֹו ְמ ִדין אֹותֹו – כשאר בני‬

‫אדם‪ִ .‬אם ָיכֹול ְל ַהִּציל ֲא ִפּלּו ַעל ְי ֵדי רֹו ִעים ּו ַמ ְקלֹות ַח ָּיב – מפני ששומר שכר חייב אף אם נכנס לעיר בשעה ששאר‬

‫הרועים נכנסים‪ ,‬מפני ששומר שכר חייב לשמור כמו ששמר יעקב אבינו על צאן לבן‪ ,‬ביום ובלילה‪ְ .‬ו ִאם ֵאין ַה ָּד ָבר‬

‫ָידּו ַע ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם – מפני ששומר שכר חייב לשלם‪ ,‬אלא אם יוכיח בעדים או בשבועה שנאנס אונס גדול‪ .‬וכאן אינו‬

‫יכול להישבע‪ ,‬שהרי אינו יודע אם היה זה אונס‪ .‬ומכיוון שאינו יכול להישבע – משלם (גזלה ואבדה ד‪,‬יג)‪.‬‬