Page 524 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬תוריכש תוכלה‪  ‬פרק ב ‬ ‫‪ 502‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני‬ ‫ ‬ ‫א‪ְׁ 1‬שלָׁשה ִּדי ִנין – שהובאו בראש‬

‫ב‬ ‫הפרק הקודם‪ֶׁ .‬שְּל ִיְׂשָר ֵאל – ולא של גוי‪.‬‬

‫אלו שאינם בדין השומרים‬ ‫ְוֶׁשְּל ֶה ְדיֹוט – של יהודי ולא של הקדש‪.‬‬

‫הקדש‪ ,‬נכסי גויים‪ ,‬קרקע‪ ,‬עבדים ושטרות‬ ‫ַה ַּקְר ָקעֹות – שאינן דבר המיטלטל‪.‬‬
‫ָה ֲע ָב ִדים – עבד כנעני‪ֶׁ .‬ש ֻהְּקׁשּו –‬
‫א‪ְׁ 1‬שלָׁשה ִּדי ִנין ָה ֲאמּוִרין ַּבּתֹוָרה ְּב ַאְרָּב ָעה ַהּׁשֹו ְמִרין – ֵאי ָנן‬ ‫הושוו‪ַ .‬ל ַּקְר ָקעֹות – שנאמר בעבדים‬
‫הכנעניים‪" :‬והתנחלתם אותם לבניכם‬
‫ֶאָּלא ְּב ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ְוֶׁשְּל ֶה ְדיֹוט‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֶּ" :‬כ ֶסף אֹו‬

‫ֵכ ִלים [‪ְ ]...‬ו ָכל ְּב ֵה ָמה" (שמות כב‪,‬ו‪-‬ט) – ָי ְצאּו ַה ַּק ְר ָקעֹות; ְו ָי ְצאּו‬ ‫אחריכם לרשת אחוזה"‪ ,‬הוקשו העבדים‬
‫ָה ֲע ָב ִדים‪ֶׁ ,‬ש ֻהְּקׁשּו ַל ַּקְר ָקעֹות; ְו ָי ְצאּו ַהׁ ְּש ָטרֹות‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ּגּו ָפן‬ ‫לאחוזה‪ ,‬כלומר לקרקע (ויקרא כה‪,‬מו; גנבה‬
‫ָממֹון‪ְ .‬ו ֶנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ִי ֵּתן ִאיׁש ֶאל ֵר ֵעהּו" (שם) – ָי ְצאּו ַה ֶה ְק ֵּדׁשֹות‬ ‫ב‪,‬ב)‪ֶׁ .‬ש ֵאין ּגּו ָפן ָממֹון – אין חומר השטר‬
‫מהווה את שוויו‪ ,‬שאינו אלא פיסת נייר‪,‬‬

‫ְו ִנ ְכ ֵסי ּגֹו ִיים‪.‬‬ ‫והכתוב בו הוא ההוכחה‪" ,‬ואם נתקיימה‬
‫הראיה – מציאות השטר והעדרו שווים"‬
‫א‪ִ 2‬מָּכאן ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים‪ָ :‬ה ֲע ָב ִדים ְו ַהׁ ְּש ָטרֹות ְו ַה ַּקְר ָקעֹות‬ ‫(פה"מ שבועות ו‪,‬ה)‪ֵ .‬ר ֵעהּו – אדם פרטי (ראה‬
‫רוצח ד‪,‬יא)‪ֶ .‬ה ְק ֵּדׁשֹות – חפצים או בהמות‬
‫ְו ַה ֶה ְק ֵּדׁשֹות – ׁשֹו ֵמר ִחָּנם ֶׁשָּל ֶהן ֵאינֹו ִנְׁשָּבע‪ְ ,‬ונֹוֵׂשא ָׂש ָכר אֹו‬
‫שהוקדשו לבית המקדש‪.‬‬
‫ׂשֹו ֵכר ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם‪ְ .‬ו ִאם ָקנּו ִמ ָּידֹו – ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן‪ .‬ב ְו ִתְּקנּו‬
‫א‪ִ 2‬מָּכאן ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים‪ֵ ...‬אינֹו ְמַׁשֵּלם‬
‫ֲח ָכ ִמים ֶׁשִּנְׁשָּב ִעין ַעל ַה ֶה ְק ֵּדׁשֹות ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין ְּכ ֵעין‬
‫ֶׁשַּלּתֹוָרה‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ַז ְל ְזלּו ַּב ֶה ְק ֵּדׁשֹות‪.‬‬ ‫– במשנה (ב"מ ד‪,‬ט)‪ְ .‬ו ִאם ָקנּו ִמ ָּידֹו –‬
‫התרצה השומר להתחייב‪ ,‬וניתן תוקף‬

‫פשיעה בקרקע‪ ,‬עבדים ושטרות‬ ‫להתחייבותו במעשה קניין‪ ,‬שיהא חייב‬
‫בשמירתם כמיטלטלים‪ .‬במשנה תורה‬
‫ג‪ֵ 1‬י ָר ֶאה ִלי ֶׁש ִאם ָּפַׁשע ַהּׁשֹו ֵמר ָּב ֲע ָב ִדים ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ַח ָּיב‬ ‫משמש לשון "קנו מידו" להתחייבות‬
‫כללית של אחד הצדדים לעמוד‬
‫ְלַׁשֵּלם; ֶׁש ֵאינֹו ָּפטּור ַּב ֲע ָב ִדים ְו ַקְר ָקעֹות ּוְׁש ָטרֹות ֶאָּלא ִמ ִּדין‬

‫ַהְּג ֵנ ָבה ְו ָה ֲא ֵב ָדה ְו ַהֵּמ ָתה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‪ֶׁ ,‬ש ִאם ָה ָיה ׁשֹו ֵמר ִחָּנם‬ ‫בהסכם‪ ,‬כשהמחויב מושך חפץ של הצד‬
‫ַעל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְו ִנ ְג ְנבּו אֹו ָא ְבדּו – ִיׁ ָּש ַבע‪ּ ,‬ו ַב ֲע ָב ִדים ְו ַקְר ָקעֹות‬ ‫השני או מגביהו ומקנה בפעולתו את‬
‫התחייבותו לצד השני‪ ,‬ושוב אין איש‬
‫ּוְׁש ָטרֹות ָּפטּור ִמׁ ְּשבּו ָעה‪.‬‬ ‫מהם יכול לחזור בו מן ההסכם (ראה‬

‫ג‪ְ 2‬ו ֵכן ִאם ָה ָיה ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר‪ֶׁ ,‬שְּמַׁשֵּלם ְּג ֵנ ָבה ַו ֲא ֵב ָדה‬ ‫מכירה ה‪,‬ה; ראה מושגי היסוד שבהקדמה לספר‬

‫ְּב ִמַּט ְל ְט ִלין – ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלם ָּב ֵאּלּו‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָּפַׁשע – ַח ָּיב‬ ‫זה)‪ .‬ב ְּכ ֵעין ֶׁשַּלּתֹוָרה – באחיזת ספר‬
‫ְלַׁשֵּלם‪ֶׁ ,‬שָּכל ַהּפֹוֵׁש ַע ַמ ִּזיק הּוא‪ְ ,‬ו ֵאין ֶה ְפֵרׁש ֵּבין ִּדין ַהַּמ ִּזיק‬
‫ַקְר ַקע ְל ִדין ַהַּמ ִּזיק ִמַּט ְל ְט ִלין‪ְ .‬ו ִדין ֱא ֶמת הּוא ֶזה ַלְּמ ִבי ִנים‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬כבשבועה מן התורה (שבועות יא‪,‬ח‪.‬‬
‫להבדלים‪ ,‬ראה ביאור טוען ונטען א‪,‬ו)‪.‬‬
‫ּובֹו ָראּוי ָלדּון‪.‬‬
‫ג‪ֵ 1‬י ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה‬
‫ג‪ְ 3‬ו ֵכן הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁש ַהּמֹו ֵסר ַּכְרמֹו ְלׁשֹו ֵמר‪ֵּ ,‬בין ַּב ֲאִריסּות‬
‫זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת לר'‬
‫ֵּבין ִּבְׁש ִמיַרת ִחָּנם‪ְ ,‬ו ִה ְת ָנה ִעּמֹו ֶׁש ַּי ְחּ ֹפר אֹו ִי ְזמֹר אֹו ְי ַאֵּבק‬ ‫פנחס הדיין‪ ,‬שילת‪ ,‬עמ' תמג)‪ָּ .‬פַׁשע – התרשל‬
‫בשמירה‪ .‬דין זה אינו מדין שומרים‬
‫אלא מאחריות והתחייבות רגילה של‬

‫מי שמזיק לזולת‪.‬‬

‫ג‪ְ 2‬ו ִדין ֱא ֶמת הּוא ֶזה ַלְּמ ִבי ִנים – כנגד החולקים על דעה זו‪.‬‬

‫ג‪ַ 3‬רּבֹו ַתי – מי שהרמב"ם ראה כרבותיו‪ :‬רבי יוסף הלוי אבן מיגאש‪ ,‬שלמד אצלו אביו של הרמב"ם‪ ,‬ורבו הרי"ף (שאלה‬

‫ופיקדוןה‪,‬ו)‪ .‬והרמב"ם אומר על רבי יוסף הלוי‪" :‬וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק‬

‫עיונו‪ ,‬עד שאפשר לי לומר עליו‪ :‬לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (הקדמה לפה"מ)‪ .‬וההלכה שלפנינו היא לפי שיטת ר"י‬

‫מיגאש(ראהי')‪ֲ .‬א ִריסּות–האריסהואהמקבלשדהלעבדאותהתמורתאחוזמסוים(שלישאורבעוכדומה)מןהיבול‪.‬נחשב‬

‫כשותף עם בעל השדה (שלוחין ושותפין ח‪,‬ה; להלן ט‪,‬ו‪ִ .)3‬י ְזמֹר – יכרות ענפים מיותרים (פה"מ כלאיים ב‪,‬ה)‪ְ .‬י ַאֵּבק – יפזר חומרים‬

‫להגן על העץ (שמיטה ויובל א‪,‬ה; פה"מ שביעית ב‪,‬ב)‪ ,‬כנראה אבק גפריתי או גירני לסילוק פטריות ומזיקים (פליקס לירושלמי‪ ,‬עמ' ‪.)96‬‬