Page 526 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 526
םיטפשמ רפס תוריכש תוכלה פרק ב 504
ִמִּפי ַע ְצמֹו ֶׁשׁ ָּש ַמר לֹו אֹו ֶׁשׁ ָּש ַאל ִמֶּמּנּוֲ ,הֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת חֲ 2הֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין
ַהּׁשֹו ְמִריןֶׁ ,ש ֵאין אֹו ְמִרין ' ִמּגֹו' ְל ָפ ְטרֹו ִמׁ ְּשבּו ָעה ֶאָּלא ְל ָפ ְטרֹו
– אם טען שהוא פטורִ .מּגֹו – טענה
ִמְּלַׁשֵּלם.
משפטית להאמנת הדובר ,מתוך (=מיגו
בארמית) שאילו היה שקרן ,היה יכול
חֲ 3א ִפּלּו ָה ָיה ַה ָּד ָבר ַהׁ ָּשאּול אֹו ַהֻּמ ְפ ָקד אֹו ַהֻּמְׂשָּכר ָׁשֶוה לטעון טענה אחרת שהוא נאמן בה,
ומכיוון שלא טען אותה ,מאמינים לו
שטענתו הנוכחית אמת ,אף כשלעצמה ְּפרּו ָטה – ֲה ֵרי ֶזה ַהּׁשֹו ֵמר ִנְׁשָּבע ָע ָליוְ .ו ֵאין ֶא ָחד ִמן ַהּׁשֹו ְמ ִרין
אינו נאמן בה .וכאן ,כשנעשתה ָצ ִריְך ְלהֹו ָד ָיה ְּב ִמ ְק ָצת.
ההפקדה שלא בעדים ,השומר היה
יכול להיפטר מן השבועה ,מפני שהיה התנייה באחריות השמירה
ט ַמ ְת ֶנה ׁשֹו ֵמר ִחָּנם ִל ְהיֹות ָּפטּור ִמׁ ְּשבּו ָעהְ ,ו ַהּׁשֹו ֵאל ִל ְהיֹות יכול לטעון שלא היו דברים מעולם
ושלא קיבל שום חפץ לשמור עליו,
ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלםְ ,ו ֵכן ַמ ְת ֶנה ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ַעל ׁשֹו ֵמר ִחָּנם אֹו והיה פטור מן התורה מלהישבע .אך
נֹוֵׂשא ָׂש ָכר ְוׂשֹו ֵכר ִל ְהיֹות ַח ָּי ִבין ַּבּ ֹכל ַּכּׁשֹו ֵאלֶׁ ,שָּכל ְּת ַנאי
ֵאין אֹו ְמִרין ִמּגֹו ְל ָפ ְטרֹו ִמׁ ְּשבּו ָעה ֶאָּלא
ְל ָפ ְטרֹו ִמְּלַׁשֵּלם – שהרי השבועה באה ֶׁשַּבָּממֹון אֹו ִּבְׁשבּועֹות ֶׁשְּל ָממֹון ַק ָּיםְ ,ו ֵאין ָצ ִריְך ִק ְנ ָין ְוֹלא
לברר את האמת ,ואף אם הוא טוען
ֵע ִדים. טענת מיגו ,ראוי לברר את האמת גם
י ָט ַען ֶזה ֶׁש ָה ָיה ָׁשם ְּת ַנאיְ ,ו ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר 'ֹלא ָה ָיה ָׁשם באמצעות שבועה.
ְּת ַנאי' – ִנְׁשָּבע ַהּׁשֹו ֵמר ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִריןּ ,ו ְמ ַג ְלֵּגל ָּבּה ֶׁשֹּלא חְ 3ו ֵאיןָ ...צִריְך ְלהֹו ָד ָיה ְּב ִמ ְק ָצת –
ָה ָיה ָׁשם ְּת ַנאי.
הכלל בדיני ממונות :המודה בחלק מן
הסכום שהוא נתבע עליו ,חייב שבועה
השומר הכופר בקבלת השמירה מן התורה; ואם הוא כופר בכל ,פטור
משבועה מן התורה ,וחייב שבועת היסת
יא ָט ַען ֶׁש ִה ְפ ִקיד ֶא ְצלֹוְ ,ו ֶזה אֹו ֵמר 'ֹלא ָא ַמְר ִּתי לֹו ֶאָּלא ַהַּנח מתקנת חכמים (להלן יא) .והשומר ,אם
ְל ָפ ֶניָךְ ,וֹלא ַנ ֲעֵׂשי ִתי לֹו ׁשֹו ֵמר' – ִנְׁשָּבע ֵה ֶּסת ֶׁשֹּלא ִקְּבלֹו ֶאָּלא ברור שהתחייב לשמור ,חייב שבועה
ְּב ֶדֶרְך זֹוְ ,וכֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁשֹּלא ָׁש ַלח ּבֹו ָיד ְוֹלא ִאְּבדֹו ַּב ָּי ַד ִים לבעל החפץ ,גם אם הוא כופר בטענה
ְוֹלא ִּב ְגָרם ֶׁשּגֹוֵרם לֹו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם. שלא שמר כראוי.
ט ַמ ְת ֶנה ׁשֹו ֵמר – התחייבות לשמירה
יבֶ 1זה אֹו ֵמר ' ִהְׁש ַא ְל ִּתיָך' אֹו ' ִהְׂשַּכְר ִּתיָך' אֹו ' ִה ְפ ַק ְד ִּתי שאינה לפי דין השומרים שבתורה
(שו"ת תעא ,ראה י')ְ .ו ֵאין ָצ ִריְך ִק ְנ ָין –
אין צריך לבצע פעולת קניין כדי לתת ֶא ְצ ְלָך'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָב ִרים ֵמעֹו ָלם' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר
תוקף להתחייבות ,שאינה מדין תורהֵּ' ,כן ָה ָיהֲ ,א ָבל ֶה ֱח ַז ְר ִּתי ְלָךְ ,ו ִנ ְס ַּתְּל ָקה ַהׁ ְּש ִמי ָרה ְוֹלא ִנְׁש ֲא ָרה
מפני שההנאה מן העובדה שיוצא לו
ֵּבי ֵנינּו ְּת ִבי ָעה' – ֲהֵרי ַהִּנ ְתָּבע ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר. שם שהוא נאמן די בה כדי לחייבו
(בבלי ב"מ צד,א) .ובקשת שומר חינם
להיפטר משבועה מועילה משום מחילת הבעלים.
י ְּת ַנאי – התחייבות נוספת על ההתחייבות מדין תורהְ .ו ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ֵמר וכו' – השומר טוען שהוא פטורּ .ו ְמ ַג ְלֵּגל –
כשהוא נשבע על טענתו ,יכול לצרף לאותה שבועה הצהרות נוספות כנגד טענות ממוניות אחרות של התובע ,שבדרך
כלל אין מחייבים עליהן שבועה (טוען ונטען א,יב).
יא ִנְׁשָּבע ֵה ֶּסת – שבועה המוטלת על מי שכופר בכל טענת חברו ,שתיקנוה חכמים שמא יירתע להישבע ויודה,
והנשבע אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג; טוען ונטען א,ג) .ולשון היסת
משמעו 'להכביד עליו' (הערוך בשם גאון) או כדי להסיתו ולפתותו להודות (ר' תנחום)ָׁ .ש ַלח ּבֹו ָיד – השתמש בו.
יבֲ 1א ָבל ֶה ֱח ַזְר ִּתי ְלָך – שכופר בכל התביעה ,ולכן חייבוהו להישבע שבועת היסת כדין כופר בכל.
