Page 586 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 586
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ז-ח 5 64
יא ַהִּפ ָּקדֹון ְו ָה ֲא ֵב ָדה ֹלא ִנ ְּתנּו ְל ִה ָּת ַבע ֶאָּלא ִּב ְמקֹו ָמןֵּ .כי ַצד? יא ְל ִה ָּת ַבע ֶאָּלא ִּב ְמקֹו ָמן – אי אפשר
ִה ְפ ִקיד ֶא ְצלֹו ִּבירּוָׁש ַל ִים – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָת ְבעֹו ְּבנֹוב; ְו ִאם לתבוע את החזרתם אלא במקום
ֶה ֱח ִזיר לֹו ִּפ ְקדֹונֹו ְּבנֹוב – ְמ ַקְּבלֹו ִמֶּמּנּוִ .ה ְפ ִקיד ֶא ְצלֹו ַּב ִּיּׁשּוב, שהופקדו ,שמן הסתם השומר הטמינם
ְו ֵה ִביא לֹו ִּפ ְקדֹונֹו ַּבִּמ ְדָּבר – ֵאינֹו ְמ ַקְּבלֹו ִמֶּמּנּוֶ ,אָּלא יֹא ַמר בביתו .אבל השומר רשאי להחזיר
לֹו ' ֲהֵרי הּוא ְּב ַא ֲחָריּו ְתָך ַעד ֶׁש ַּת ֲח ִזיֵרהּו ִלי ַּב ִּיּׁשּובְּ ,כ ֶדֶרְך את הפיקדון בעיר אחרת .נֹוב – עיר
בקרבת ירושלים (ישעיהו י,לב) .ויש מי
ֶׁש ִה ְפ ַק ְד ִּתי ֶא ְצ ְלָך ַּב ִּיּׁשּוב'. שמשער שישבה בשועפט של ימינו
(דעת מקרא שמואל-א כא,ב)ַּ .בִּמ ְדָּבר – מקום
יב ַהַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ְו ָה ַלְך ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים, שאינו מיושב ,מקום שיש בו ליסטים,
שהשמירה על הפיקדון בו קשה יותר.
ַו ֲהֵרי ַהּׁשֹו ֵמר ָר ָצה ְל ָפֵרׁש אֹו ָל ֵצאת ְּבַׁש ָּי ָרה – ֵיׁש ִמי ֶׁשהֹוָרה ֵאינֹו ְמ ַקְּבלֹו ִמֶּמּנּו – אין הבעלים חייבים
ֶׁש ִאם ָּבא ַהּׁשֹו ֵמר ְו ֵה ִביא ַהִּפ ָּקדֹון ְל ֵבית ִּדיןִ ,נ ְפ ַטר ֵמ ַא ֲחָריּות
ְׁש ִמיָרתֹוּ .ו ְד ָבִרים ֶׁשְּל ַט ַעם ֵהןֶׁ ,ש ֵאין אֹו ְסִרין ֶזה ִּב ְמ ִדי ָנה זֹו לקבלו ממנו.
ִמְּפ ֵני ִּפ ָּקדֹון ֶׁשָּל ֶזה ֶׁשָּבַרחְ ,ו ִאי ֶא ְפָׁשר לֹו ְלהֹו ִליכֹו ִעּמֹוֶׁ ,שָּמא
ֶי ֶאְרעֹו ֹא ֶנס ְו ִי ְה ֶיה ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּותֹוּ .ו ֵבית ִּדין ַמ ְפ ִקי ִדין אֹותֹו יב ְל ָפֵרׁש – להפליג בספינה ,שהוא
ְּב ַיד ֶנ ֱא ָמן ֶא ְצ ָלם ִמּׁשּום ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה ַלְּב ָע ִלים. פורש מן היבשה אל היםַׁ .ש ָּי ָרה –
למקום רחוק המצריך נסיעה בשיירה
מחמת הסכנות שבדרךֶׁ .ש ֵאין אֹו ְסִרין
ֶזה – שאי אפשר לכבול את השומר.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני אֲ 1ח ֵברֹו – שומר חינםְ .וֹלא ָר ָצה
ח ְל ִהּ ָׁש ַבע – שבועת השומרים ולהיפטר
למי משלם הגנב מלשלם (ראה לעיל ו,א) .אֹו ָא ְבדּו – השומר
כשהשומר משלם במקום להישבע ולהיפטר חושב שאבדו ,ומתברר שנגנבו (תוספות
ב"מ לג,ב)ַּ .תְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל – "גנב שהעידו
אַ 1הַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל ֲח ֵברֹו ְּב ֵה ָמה אֹו ֵּכ ִליםְ ,ו ִנ ְג ְנבּו אֹו ָא ְבדּו, עליו עדים כשרים שגנב – חייב לשלם
שניים לבעל הגנבה ...נמצא מפסיד
ְו ָא ַמר ' ֲהֵרי ִני ְמַׁשֵּלם' ְוֹלא ָר ָצה ְל ִהּ ָׁש ַבעְ ,ו ִנ ְמ ָצא ַהַּגָּנב
כשיעור שביקש לחסר את חברו" (גנבה
– ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל; ָט ַבח אֹו ָמ ַכר – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי א,ד)ַּ .תְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמּ ָׁשה – "הגונב
ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמּ ָׁשהְ .ל ִמי ְמַׁשֵּלם? ְל ִמי ֶׁש ָה ָיה ַהִּפ ָּקדֹון ֶא ְצלֹו, את השה או את השור וטבח [שחט] או
מכר – משלם על השה תשלומי ארבעה
ֶׁש ֲהֵרי ָא ַמר ' ֲאַׁשֵּלם'.
אָ 2ח ְזָרה ַהְּב ֵה ָמה ַע ְצ ָמּה – חֹו ֶז ֶרת ִל ְב ָע ֶלי ָהִ ,היא ְו ִגּזֹו ֶתי ָה ועל השור תשלומי חמישה" (גנבה א,ו).
ֶׁש ֲהֵרי ָא ַמר ֲאַׁשֵּלם – והתחייבותו לשלם
ּוַו ְלּדֹו ֶתי ָהֶׁ ,ש ֵאין ֶזה ַהּׁשֹו ֵמר קֹו ֶנה ֶׁש ַבח ַהָּבא ִמּגּו ָפּה ֶאָּלא היא כתשלום עצמו ,ונוח לבעלים הסדר
זה ,שהכפל ניתן לשומר ,מפני שהוא ֶׁש ַבח ַהָּבא ֵמ ֵא ָליוּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (גנבה א,יא) ֶׁש ֵאין ַהַּגָּנב ַמ ֲח ִזיר
מקבל את הקרן בלא מאמץ (בבלי ב"מ
ִּגּזֹות ּוְו ָלדֹות ֶאָּלא ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש. לג,ב).
אִ 3נְׁשַּבע ַהּׁשֹו ֵמר ְוֹלא ָר ָצה ְלַׁשֵּלםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְמ ָצא ַהַּגָּנב אִּ 2גּזֹו ֶתי ָה – הצמר שלהֶׁ .ש ַבח –
– ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל; ָט ַבח אֹו ָמ ַכר – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי תוספת ממשית לערכו של הדבר.
ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמּ ָׁשהְ .ל ִמי ְמַׁשֵּלם? ְל ַב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון. ֶׁש ַבח ַהָּבא ִמּגּו ָפּה – שבח הנוצר מתוך
התפתחות טבעית ,כגון היריון או לידה
או צמיחת צמרֶׁ .ש ַבח ַהָּבא ֵמ ֵא ָליו – ולא את הבהמה עצמה ,וכאן משמעו שזוכה רק בתשלומי הכפלֶׁ .ש ֵאין ַהַּגָּנב
ַמ ֲח ִזיר ִּגּזֹות ּוְו ָלדֹות – השבחה של הבהמה הנוצרת לאחר הייאוש מפקיעה מבעלי הבהמה את הבעלות על השבח
(ראה גזלה ואבדה פרק ב ,וביאורנו שם)ֵ .יאּוׁש – ייאוש הבעלים הוא הבעת השלמה עם המציאות שהדבר לא יוחזר להם,
כגון שאמר 'וי לחסרון כיס' (גזלה ואבדה יד,ג) .בייאוש זה אין לחפץ תובעים ,וכאילו הוא הפקר ,כדבר שאין לו בעלים.
