Page 588 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 588
םיטפשמ רפס ןודקיפו הלאש תוכלה פרק ח 5 66
התשלוםֶׁ .שּ ִׁשֵּלם ַהּׁשֹו ֵמר ֶמ ֱח ָצהֶׁ ...שּ ִׁשֵּלםַ הּׁשֹו ֵמר ֶמ ֱח ָצה; ָׁש ַאל ְׁש ֵּתי ָּפרֹות ְוִׁשֵּלם ַא ַחת ֵמ ֶהן;
ֻׁש ָּת ִפין ֶׁשּ ָׁש ֲאלּו וכו' – וייתכן שעבור
ָׁש ַאל ִמּ ֻׁש ָּת ִפין ְוִׁשֵּלם ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהם; ֻׁש ָּת ִפין ֶׁשּ ָׁש ֲאלּו ְוִׁשֵּלם מחצית התשלום לא הקנה לו הבעלים
ֶא ָחד ֵמ ֶהן; ָׁש ַאל ִמן ָה ִאּ ָׁשה ְוִׁשֵּלם ְל ַב ְע ָלּה; ִאּ ָׁשה ֶׁשּ ָׁש ֲא ָלה כלום ,מפני שעדיין הוא צריך לטרוח
ְוִׁשֵּלם ַּב ְע ָלּה – ָּכל ֵאּלּו ָס ֵפקַ ,ו ֲהֵרי ַהֶּכ ֶפל ֻמָּטל ְּב ָס ֵפק ְו ֵאינֹו ולתבוע בבית דין את המשך הגבייה.
ַּת ַחת ַיד ֶא ָחד ֵמ ֶהןְ ,ל ִפי ָכְך חֹו ְל ִקין ַהֶּכ ֶפל אֹו ַהּ ֶׁש ַבח ֵּבין ַּב ַעל ָׁש ַאל ִמן ָה ִאּ ָׁשה ְוִׁשֵּלם ְל ַב ְע ָלּה –
ַהִּפ ָּקדֹון ּו ֵבין ַהּׁשֹו ֵמרְ ,ו ִאם ָק ַדם ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְו ָת ַפס ַהּכֹל ֵאין שייתכן שהאישה לא הקנתה לו ,מפני
שלא שילם לה אלא לבעלהִ .אּ ָׁשה
מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹוַ ,ו ֲא ִפּלּו ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ. ֶׁשּ ָׁש ֲא ָלה ְוִׁשֵּלם ַּב ְע ָלּה – ושמא לא
השומר תובע את הגנב התכוון הבעלים להקנות את הכפל אלא
לשומר עצמו תמורת שמירתו על חפציו.
וִ 1נ ְג ַנב ַהִּפ ָּקדֹון ְּב ֹא ֶנסְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ֻהַּכר ַהַּגָּנב – ֶא ָחד ׁשֹו ֵמר ובשואל ,מפני שהקנה רק לשואל ,מפני
שהוא אוהבו ,שהרי השאיל לוָּ .כל ֵאּלּו
ִחָּנם ְו ֶא ָחד ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר ,עֹוֶׂשה ִּדין ִעם ַהַּגָּנב ְו ֵאינֹו ִנְׁשָּבע.
ָק ַדם ְו ִנְׁשַּבעְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ֻהַּכר ַהַּגָּנבִ :אם ׁשֹו ֵמר ִחָּנם הּוא – ָס ֵפק – דינים אלו נידונו בתלמוד ,אך לא
ָר ָצה ,עֹו ֵמד ִּבְׁשבּו ָעתֹוָ ,ר ָצה ,עֹוֶׂשה ִּדין ִעם ַהַּגָּנב; ְו ִאם ׁשֹו ֵמר הוכרעה בהם הלכה ,אם הבעלים הקנה
בהם את השבח הבא מאליו (ב"מ לד,א).
ָׂש ָכר הּוא – עֹוֶׂשה ִעּמֹו ִּדין. ֻמָּטל ְּב ָס ֵפק וכו' – ממון המוטל בספק
וִ 2נ ְג ַנב ַהִּפ ָּקדֹון ְּב ֹא ֶנס ְו ֶה ֱח ִזירֹו ַהַּגָּנב ְל ֵבית ַהּׁשֹו ֵמרַ ,ו ֲהֵרי בין שניים – חולקים אותו ביניהם ,כיוון
ש"אינו תחת ידי אחד מהן" (ראה נחלות
ִהיא ְּב ֵה ָמהּ ,ו ֵמ ָתה ָׁשם ִּב ְפִׁשי ָעה – ֵיׁש ַּב ָּד ָבר ָס ֵפק ִאם ָּכ ְל ָתה
ְׁש ִמיָרתֹו ְו ִנ ְפ ַטר אֹו ֲע ַד ִין ֹלא ָּכ ְל ָתה ְׁש ִמיָרתֹוְ .ל ִפי ָכְך ַהּׁשֹו ֵמר ה,ד; מכירה כ,יא .והשווה ביאור טוען ונטען י,ו,
כשאפשר שיתגבר בראיות אחד מהם; י')ַ .הּ ֶׁש ַבח
ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלםְ ,ו ִאם ָּת ְפסּו ַהְּב ָע ִלים – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּי ָדם. – הבא מאיליו ,אבל הגיזות והוולדות
שייכים לבעליםְ .ו ָת ַפס ַהּ ֹכל – את ערך
ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען
הכפל או הרווח מרכוש הגנבֵ .אין
מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו – מפני שעדיין יש ספק
למי שייך הכפל ,ולכן לא ניתן להוציא
מזה לזה ,וחל עליהם הכלל' :המוציא
מחברו – עליו הראיה'ַ .ו ֲא ִפּלּו ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – בתי הדין בחוצה לארץ אינם מוסמכים לקנוס ,ותשלום הכפל הרי הוא
בגדר קנס (ראה סנהדרין ד,יב) .אף על פי כן ,אם קדם ותפס את הקנס מידי הגנב – תפיסתו מועילה.
וִ 1נ ְג ַנבְּ ...באֹ ֶנס – במעשה שוד ,ששומר שכר פטור בוֻ .הַּכר ַהַּגָּנב – נמצא הגנב לפני שנשבע השומר או שילם .עֹוֶׂשה
ִּדין – מתאמץ ומוציא את הפיקדון מידי הגנב באמצעות בית דין .חלק מאחריות השומר הוא להציל את הפיקדון מידי
הגנב ,ואינו יכול להיפטר בשבועה (ראה שכירות ג,ו)ָ .ר ָצהָ ...ר ָצה – משעה שנשבע על האונס ,הוא פטור מן התשלום
ומן האחריות .אמנם אם רצה לעזור לבעלים ולתבוע את הגנב – מותר לו לתבוע אותו ,והוא מקיים בזה מצַות השבת
אבדה (רש"י ב"ק קח,ב)ְ .ו ִאם ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר הּוא – אף על פי שכבר נשבע ,הרי שמשעה שהוכר הגנב ,עליו לתבוע אותו
ולהציל את הפיקדון ,ונמצא שדין החפץ כדין חפץ שנגנב שלא באונס ,ששומר שכר חייב להחזירו לבעלים ,ואין
התביעה בבית הדין בגדר אונס.
וָ 2ס ֵפק ִאם ָּכ ְל ָתה ְׁש ִמיָרתֹו – אין ידוע אם הסתיימה אחריותו ,מפני שמצד אחד ,מרגע שנגנבה הבהמה ,השומר פטור,
ושמירתו עליה נפסקת ,ועליו לקבל אחריות חדשה; ומצד שני ,הבהמה הוחזרה לשומר שקיבל עליה אחריות ,וכל זמן
שלא החזיר אותה לבעליה ,ייתכן שהשמירה הראשונה עדיין תקפהְ .ו ִאם ָּת ְפסּו ַהְּב ָע ִלים ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּי ָדם – כדין
כל מקרה של ספק (ראה לעיל ה).
