Page 503 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 503
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ח 481
ה ֶא ָחד ַהּמֹו ֵכר ַע ְבּדֹו ְלגֹוי עֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה אֹו ֶׁשְּמ ָכרֹו ְל ֵגר ה ֵגר ּתֹוָׁשב – ראה לעיל ביאור א,ג.
ּכּו ִתי – ראה לעיל ביאור ו,ה .1והכוונה
לכותים לפני שהגדירו את מעמדם ּתֹוָׁשבֲ ,א ִפּלּו ְלכּו ִתי – ֲהֵרי ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּותְ .מ ָכרֹו ְל ִיְׂשָר ֵאל
כגוייםְ .ל ִיְׂשָר ֵאל ְמֻׁשָּמד – מושג זה ְמֻׁשָּמד – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק; ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָּת ַפׂש ְּכ ֵדי ָּד ָמיו ֵמַרּבֹו
כולל הן את מי שנשתמד לעברה אחת,
ִראׁשֹון ְּכ ֵדי ָל ֵצאת ָּב ֶהן ִמ ַּיד ַהְּמֻׁשָּמד – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו.
כלומר מי שהורגל ונתפרסם לעבור על איסור למכור עבדו לחוצה לארץ
דברי תורה בקביעות להכעיס ,ואפילו
על עברה אחת קלה; הן את מי שנשתמד ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְבּדֹו ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ – ָי ָצא ֶּבן חִֹריןְ ,וכֹו ִפין ֶאת
מכל התורה ,שעבר לדתי הגויים (בדרך
ַרּבֹו ַהׁ ֵּש ִני ִל ְכּ ֹתב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּורְ ,ו ָא ְבדּו ַה ָּד ִמיםּ .ו ִמְּפ ֵני ָמה
כלל בשעת השמד) והתרחק מ ַעמו מתוך
רצון לחיות כגוי (תשובה ג,ט)ֲ .ה ֵרי ֶזה ָס ֵפק ָק ְנסּו ָּכאן ַהּלֹו ֵק ַח ְל ַבּדֹו? ֶׁש ִאּלּו ֹלא ְל ָקחֹו ֶזה – ֹלא ָי ָצא ָה ֶע ֶבד
– אם דינו כיהודי ,ואין קונסים במוכר ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץְ .ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְבּדֹו ְלסּוְר ָיהַ ,ו ֲא ִפּלּו ְל ַעּכֹו – ְּכמֹו ֵכר
ליהודי ,או אם דינו כגוי ,מכיוון שאינו
ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ.
מקיים מצוות ,והרי הקנס הוא משום ז ֶּבן ָּב ֶבל ֶׁשָּנָׂשא ִאׁ ָּשה ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל ְו ַד ְעּתֹו ַל ֲחזֹרְ ,ו ִה ְכ ִני ָסה
שהוא מפקיע את העבד מן המצוות.
לֹו ֲע ָב ִדים ּוְׁש ָפחֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו ָס ֵפק ִאם ֵהן ְּכ ִמי ֶׁשָּמ ְכָרה אֹו ָתן
ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְבּדֹו ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ – המוכר ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ ,הֹו ִאיל ְו ֵיׁש לֹו ַהֵּפרֹות ,אֹו ֵאי ָנן ִּכ ְמכּוִרין לֹו,
ליהודי הגר בחוץ לארץ .ו"לעולם ידור
אדם בארץ ישראל ,אפילו בעיר שרובה ֶׁש ֲהֵרי ַהּגּוף ֶׁשָּלּה.
גויים ,ואל ידור בחוצה לארץ ,ואפילו ח ֶע ֶבד ֶׁש ָּי ָצא ַא ַחר ַרּבֹו ְלסּוְר ָיהּ ,ו ְמ ָכרֹו ָׁשם – ִאֵּבד ֶאת
בעיר שרובה ישראל ,שכל היוצא
לחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה" ְזכּותֹוַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָּי ָצא ַרּבֹו ַעל ְמ ָנת ֶׁשֹּלא
(מלכים ה,יב) .סּו ְר ָיה – "הארצות שכבש ַל ֲחזֹר ְל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאלֲ .א ָבל ִאם ַּד ַעת ַרּבֹו ַל ֲחזֹרְ ,ו ָי ָצא ַא ֲחָריו
דוד חוץ לארץ כנען ,כגון ארם נהריים
וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן" (תרומות ּו ְמ ָכרֹו ָׁשם – ָי ָצא ְל ֵחרּותְ ,וכֹו ִפין ֶאת ַהּלֹו ֵק ַח ְלַׁש ְחְררֹו.
א,ג) ,שמעמדן בין ארץ ישראל לבין חוץ ט ֶע ֶבד ֶׁש ָא ַמר ַל ֲעלֹות ְל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ּכֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ַל ֲעלֹות
לארץַ .עּכֹו – שהייתה עיר הגבול בצפון
ארץ ישראל ונחשבה כחוץ לארץ (תרומות ִעּמֹו ,אֹו ִי ְמּ ֹכר אֹותֹו ְל ִמי ֶׁש ַּי ֲע ֵלהּו ְלָׁשםָ .ר ָצה ָה ָאדֹון ָל ֵצאת
ְלחּו ָצה ָל ָא ֶרץ – ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִציא ֶאת ַע ְבּדֹו ַעד ֶׁש ִּי ְר ֶצה א,ט) .לֹו ֵק ַח – קונה.
ז ֲהֵרי ֵאּלּו ָס ֵפק וכו' – מצד אחד יש
ָה ֶע ֶבדְ .ו ִדין ֶזה – ְּב ָכל ְז ַמןֲ ,א ִפּלּו ַּב ְּז ַמן ַה ֶּזהֶׁ ,ש ָה ָאֶרץ ְּב ַיד
לבעל זכות שימוש בנכסיה ("הפירות") ּגֹו ִיים.
בדומה למכירה ,ומצד שני גוף העבדים
שייך לאישה ,ואין מכירתה שלמה. עבד שברח לארץ ישראל
ומפני שהדין מוטל בספק ,אין קונסים י ֶע ֶבד ֶׁשָּבַרח ֵמחּו ָצה ָל ָאֶרץ ְל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ֵאין ַמ ֲח ִזיִרין
אותו ,ולא יצאו העבדים לחירות (לסוגי
אֹותֹו ְל ַע ְבדּותְ ,ו ָע ָליו ֶנ ֱא ַמר ַּבּתֹוָרהֹ" :לא ַת ְסִּגיר ֶע ֶבד ֶאל
הנכסים ,ראה לעיל ביאור ה,טז).
ח ִאֵּבד ֶאת ְזכּותֹו – להשתחרר ,משום שהסכים לצאת עם רבו לחוצה לארץ ,ואפילו לסוריה (רדב"ז)ָ .י ָצא ְל ֵחרּות –
מפני שהסכים לצאת עם רבו לסוריה לזמן קצוב ,וכשהוא מוכר אותו ,הוא גורם לו להישאר בסוריה תקופה ארוכה
יותר ,ולכן חייבו חכמים את אדוניו לשחרר אותו.
ט ֶע ֶבד – עבד כנעני של אדון שחי בחוץ לארץ או בסוריהּ .כֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ַל ֲעלֹות ִעּמֹו – מפני ש"הכל מעלין לארץ
ישראל ,ואין הכל מוציאין" (אישות יג,כ) .וכשם שהבעל והאישה יכולים לחייב זה את זה לעלות לארץ ישראל ,גם העבד
יכול לחייב את רבו לעלות לארץ ישראל (כתובות קי,ב).
י ֵמחּו ָצה ָל ָאֶרץ ְל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – דווקא מחוץ לארץ לארץ ישראל ,משום כבודה של ארץ ישראל .אבל אם ברח בשתי
מדינות בחוץ לארץ או שברח מאדוניו בארץ ישראל ,מותר להחזיר אותו לאדוניו (תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג ו,יב).
