Page 499 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 499

‫נייןק רפס‪      ‬עבדים הלכות‪      ‬פרק ו ‪	477‬‬                                                                                                       ‫	‬

‫[‪ְ ]...‬ו ָנ ַתן" (דברים כד‪,‬א; כד‪,‬ג) – ִמי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻח ָּסר ֶאָּלא ְנ ִתי ָנה‪ָ ,‬י ָצא מו"נ א‪,‬לט)‪ִ .‬מי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻח ָּסר ֶאָּלא ְנ ִתי ָנה‬
‫– שבדבר מחובר‪ ,‬עדיין יש צורך לבצע‬
‫פעולת חיתוך ("קציצה") לפני הנתינה‪.‬‬          ‫ַהָּכתּוב ִּב ְמ ֻחָּבר ְו ַא ַחר ָּכְך קֹו ֵצץ‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּוא ְמ ֻח ָּסר ְק ִצי ָצה‬
‫דין זה נובע מהשוואת גטי נשים וגטי‬           ‫ּו ְנ ִתי ָנה; ּו ְב ֵגט ִׁש ְחרּור הּוא אֹו ֵמר‪ִ " :‬נ ַּתן ָלּה" – ֹלא ִי ְה ֶיה‬

                            ‫עבדים‪.‬‬                                              ‫ְמ ֻח ָּסר ֶאָּלא ְנ ִתי ָנה‪.‬‬

‫ו‪ַ   4‬ט ַעם ַה ָּד ָבר – שמא יאמר הבעל‬      ‫ו‪ֶ   4‬א ָחד ִּגֵּטי ָנִׁשים ְוִׁש ְחרּוֵרי ֲע ָב ִדים – ֵאין חֹו ְת ִמין ֵע ֵדי ֶהן‬

‫לכמה אנשים 'כולכם חתומו'‪ ,‬ויחתמו‬            ‫ֶאָּלא ֶזה ִּב ְפ ֵני ֶזה; ּו ְכ ָבר ֵּב ַאְרנּו ַט ַעם ַה ָּד ָבר ְּב ִה ְלכֹות ֵּגרּוִׁשין‬

‫רק שניים מהם על הגט‪ ,‬ותקבל האישה‬              ‫(ט‪,‬כט)‪.‬‬

‫את הגט על סמך שני העדים‪ ,‬אך עדיין‬

‫לא נתקיים תנאו‪ ,‬שיחתמו כולם‪ .‬לכן‪,‬‬           ‫ז‪ְ  1‬ו ֵכי ַצד ֵהן ָׁשִוין ַּבּמֹו ִליְך ּו ַבֵּמ ִביא? ֶׁש ַהֵּמ ִביא ֵּגט ִׁש ְחרּור‬
‫תיקנו חכמים שיחתמו על הגט כל‬
‫ְּב ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל – ֵאינֹו ָצ ִריְך לֹו ַמר 'ְּב ָפ ַני ִנ ְכ ַּתב ּו ְב ָפ ַני ֶנ ְח ַּתם'; העדים במעמד אחד (גירושין ט‪,‬כט)‪.‬‬
‫ּו ְבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – ִאם ֵאין ֵע ִדים ְל ַק ְּימֹו ְו ָא ַמר ַהׁ ָּש ִלי ַח 'ְּב ָפ ַני ז‪  1‬מֹו ִליְך – שליחו של האדון או‬
‫שליחו של הבעל למסור את הגט‪.‬‬
‫ֵמ ִביא – שליחו של העבד או שליחה של‬         ‫ִנ ְכ ַּתב ּו ְב ָפ ַני ֶנ ְח ַּתם'‪ֶ ,‬זה הּוא ִקּיּומֹו‪ְ ,‬ו ִאם ָּבא ָה ָאדֹון ְו ִעְר ֵער‬
‫האישה לקבל את הגט‪ְּ .‬ב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל –‬  ‫ַא ַחר ָּכְך‪ֵ ,‬אין ַמְׁשִּגי ִחין ּבֹו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִגֵּטי ָנִׁשים (גירושיןז‪,‬ה‪-‬ו)‪.‬‬

‫שניתן לאתר את העדים החתומים על‬              ‫ז‪ְּ  2‬כֵׁשם ֶׁש ָה ִאׁ ָּשה ַע ְצ ָמּה ְמ ִבי ָאה ִּגָּטּה ְו ֵאי ָנּה ְצִרי ָכה ְל ַק ְּימֹו‬
‫השטר בקלות ולהביאם לבית דין‪ ,‬שאם‬
‫יערער האדון על אמינות הגט‪ ,‬יוכלו‬            ‫הֹו ִאיל ְו ַהֵּגט יֹו ֵצא ִמ ַּת ַחת ָי ָדּה‪ָּ ,‬כְך ָה ֶע ֶבד ֶׁשׁ ְּש ַטר ִׁש ְחרּורֹו‬
‫העדים לאמת את חתימתם עליו (גירושין‬          ‫יֹו ֵצא ִמ ַּת ַחת ָידֹו ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַק ְּימֹו‪ּ .‬ו ְכֵׁשם ֶׁש ָה ִאׁ ָּשה אֹו ֶמֶרת‬

‫ז‪,‬ח)‪ְּ .‬בחּו ָצה ָל ָא ֶרץ – שיש קושי לאתר‬  ‫'ְּב ָפ ַני ִנ ְכ ַּתב ּו ְב ָפ ַני ֶנ ְח ַּתם' ִאם ִה ְת ָנה ָע ֶלי ָה‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו‬
‫את העדים‪ ,‬ועוד יותר קשה להביא‬               ‫ִּב ְמקֹומֹו (גירושין ז‪,‬כג‪-‬כד)‪ָּ ,‬כְך ָה ֶע ֶבד ֶׁש ֵה ִביא ֵּגט ְו ָא ַמר 'ְּב ָפ ַני ִנ ְכ ַּתב‬
‫אותם להעיד בבית דין‪ִ .‬אם ֵאין ֵע ִדים‬
‫ְל ַק ְּימֹו וכו' – אם אין עדים להוכיח את‬        ‫ּו ְב ָפ ַני ֶנ ְח ַּתם' ֶנ ֱא ָמן ַעל אֹו ָתּה ַה ֶּדֶרְך‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָצִריְך ִקּיּום‪.‬‬

‫אמיתות החתימות ושהשטר אינו מזויף‪,‬‬           ‫ח‪ָּ  1‬כל ַהָּכֵׁשר ְל ָה ִביא ֵּגט ִאׁ ָּשה – ֵמ ִביא ֵּגט ָה ֶע ֶבד‪ְ .‬ו ָה ֶע ֶבד‬
‫אם השליח מעיד שנכתב בפניו ונחתם‬
‫ְמ ַקֵּבל ֵּגט ַל ֲח ֵברֹו ִמ ַּיד ַרּבֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ִמ ַּיד ַרּבֹו בפניו‪ ,‬ניתן לסמוך על עדותו‪ ,‬אף על‬

‫פי שמדובר בעד אחד‪ ,‬ולהכריע שנכתב‬              ‫ֶׁשַּלְּמ ַקֵּבל‪.‬‬

‫הגט לשם העבד או לשם האישה ונחתם‬             ‫ח‪ַ   2‬הּכֹו ֵתב ְׁש ַטר ֵארּו ִסין ְלִׁש ְפ ָחתֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר ָלּה‬
              ‫בידי שני עדים כשרים‪.‬‬

‫' ְצ ִאי ּבֹו ְל ֵחרּות ְו ִה ְת ַק ְּדִׁשי ּבֹו'‪ֵ ,‬אין ַּבָּלׁשֹון ַה ֶּזה ְלׁשֹון ִׁש ְחרּור‪ ,‬ז‪ְ  2‬ו ַהֵּגט יֹו ֵצא ִמ ַּת ַחת ָי ָדּה – האישה‬

‫נאמנת על גט שיש בידה‪ ,‬ואין חוששים‬             ‫ְו ֵאי ָנּה ְמ ֻק ֶּדֶׁשת ְוֹלא ְמֻׁש ְחֶרֶרת‪.‬‬
‫שזייפה אותו‪ ,‬וכל זמן שאין מי שמערער‬

‫על כשרותו‪ ,‬מעמידים אותו בחזקת כשרות‪ .‬לכן ֵאי ָנּה ְצ ִרי ָכה ְל ַק ְּימֹו (גירושין ז‪,‬כד)‪ִ .‬אם ִה ְת ָנה ָע ֶלי ָה – אם נתן האיש‬

‫לאשתו את הגט בתור שליח‪ ,‬שכשתגיע לבית דין‪ ,‬תתן אותו לבית דין‪ ,‬והם יתנו לה אותו‪ ,‬שבזה היא חייבת לומר‬

                                            ‫'בפניי נכתב ובפניי נחתם'‪ ,‬כדין כל שליח‪.‬‬

‫ח‪ָּ  1‬כל ַהָּכֵׁשר ְל ָה ִביא ֵּגט ִאׁ ָּשה – "הכל כשרים לשליחות הגט‪ ,‬בין שליח קבלה בין שליח הולכה והבאה‪ ,‬חוץ מן‬

‫החמישה‪ :‬הנוכרי‪ ,‬והעבד‪ ,‬והחרש‪ ,‬והשוטה‪ ,‬והקטן" (גירושין ו‪,‬ו)‪ .‬יוצא דופן לעניין זה הוא העבד‪ ,‬שהוא פסול מלהיות‬

‫שליח לתת גט לאישה‪ ,‬מפני שאין דין גירושין שייך בו‪ ,‬אבל הוא כשר להיות שליח לתת גט שחרור לעבד‪ ,‬מפני שדין‬

‫שחרור שייך בו (ראה בהלכה הבאה‪ .‬וראה רש"י גטין כג‪,‬ב)‪ִ .‬מ ַּיד ַרּבֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו – העבד יכול להיות שליח לקבל גט לעבד אחר‬

‫מידי אדון שאינו אדוניו‪ֲ .‬א ָבל ֹלא ִמ ַּיד ַרּבֹו ֶׁשַּלְּמ ַקֵּבל – אם שניהם שייכים לאדון אחד‪ ,‬משום שכל מה שקנה עבד קנה‬

                                            ‫אדוניו‪ ,‬ונמצא שלא יצא הגט מידי אדוניו (רש"י גטין כג‪,‬ב)‪.‬‬

‫ח‪ֵ   2‬ארּו ִסין – קידושין‪ .‬ראה לעיל ביאור ג‪,‬א‪ֵ .1‬אין ַּבָּלׁשֹון ַה ֶּזה ְלׁשֹון ִׁש ְחרּור – מפני שהתכוון שתצא לחופשי באמצעות‬

                                            ‫השטר‪ ,‬ואין בשטר אירוסין משמעות של שחרור (המאירי גטין מ‪,‬א)‪.‬‬
   494   495   496   497   498   499   500   501   502   503   504