Page 494 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 494
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ה 472
(מכירה ה,ה)ְ .מִׁשי ָכה – תפיסת העבד אֹו ִּב ְמִׁשי ָכה; ְוקֹו ֶנה ֶאת ַע ְצמֹו ְּב ֶכ ֶסף ,אֹו ִּבְׁש ָטר ,אֹו ְּב ָראֵׁשי
בחזקה והבאתו אליו .אבל אם קרא
ֵא ָבִריםְ .ו ֶע ֶבד ָק ָטן – ֲהֵרי הּוא ַּכְּב ֵה ָמהְ ,ו ִנ ְק ֶנה ִּב ְמִׁשי ָכה, לעבד ובא ,אין זה בגדר משיכה,
ִּכ ְמִׁשי ַכת ַהְּב ֵה ָמהּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ִּב ְת ִחַּלת ֵס ֶפר ֶזה (מכירה ב,א-ד; מפני שהעבד יכול לבוא או לא לבוא
כרצונו (מכירה ב,ג; ג,יא) .והעבד נקנה גם ה,ה) ָּכל ַה ְּד ָר ִכים ֶׁש ָה ֲע ָב ִדים ִנ ְק ִנין ָּב ֶהן.
בהגבהה (מכירה ב,ב)ָ .ראֵׁשי ֵא ָב ִרים –
אברים בולטים בגוף האדם ,ראה להלן יציאה בכסף
בֵּ 1כי ַצד קֹו ֶנה ֶאת ַע ְצמֹו ְּב ֶכ ֶסף? ְּכגֹון ֶׁשָּנ ַתן ֶא ָחד ְלַרּבֹו
ד .בעבר היו נוהגים לסמן את העבדים
ָמעֹותְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ֵּי ֵצא ַע ְב ְּדָך ָּב ֶהם ְל ֵחרּות' – ֵּכיָון בגופם לאות ביזיון באמצעות הטלת
ֶׁשִּקֵּבל ָהַרב ַהֶּכ ֶסף אֹו ָׁשֶוה ֶּכ ֶסףָ ,י ָצא ָה ֶע ֶבד ְל ֵחרּות; ְו ֵאינֹו מום באברים חיצוניים ,והתורה הזהירה
שלא לעשות כןֶ .ע ֶבד ָק ָטן – נקנה כמו
ָצִריְך ַּד ַעת ָה ֶע ֶבדֶׁ ,ש ְּזכּות ִהיא לֹוְ ,ו ָז ִכין ָל ָא ָדם ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו. עבד רגיל ,וכיוון שהוא נחשב כמי שאין
לו דעת ,כלומר רצון עצמי" ,לפיכך
בְ 2ו ֵכן ִאם ָנ ַתן ֶא ָחד ָל ֶע ֶבד ָמעֹותְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ֵּת ֵצא נקנה [גם] במשיכה ,אף על פי שלא
ְּת ָקפֹו [שלא תפס אותו בכוח]" (מכירה
ָּב ֶהן ְל ֵחרּות'ִ :אם ָר ָצה ָה ָאדֹון ְו ִקֵּבל ַהָּמעֹות – ָי ָצא ָה ֶע ֶבד ב,ד)ִּ .כ ְמִׁשי ַכת ַהְּב ֵה ָמה – וכן אם קרא
ְל ֵחרּות; ְו ִאם ֹלא ָר ָצה – ֹלא ָק ָנה ָה ֶע ֶבד ַהָּמעֹותֶׁ ,שֹּלא ָנ ַתן לֹו האדון לעבד ובא אליו ,נקנה לו כדרך
ֶאָּלא ַעל ְמ ָנת ֶׁש ֵּי ֵצא ָּב ֶהן ְל ֵחרּותְ .ו ֶא ָחד ַהֶּכ ֶסף אֹו ָׁשֶוה ֶּכ ֶסף, שהבהמה נקנית (מכירה ב,ו).
ֵּבין ִל ְקנֹותֹו ֵּבין ְל ַה ְקנֹות ַע ְצמֹו לֹו.
בַ 1רּבֹו – אדוניוַּ .ד ַעת ָה ֶע ֶבד – הסכמת
העבדָ .ז ִכין – מזכין.
יציאה בשטר בַ 2על ְמ ָנת ֶׁש ֵּת ֵצא ָּב ֶהן ְל ֵחרּות – הכלל
גֵּ 1כי ַצד ִּבְׁש ָטר? ָּכ ַתב לֹו ַעל ַהְּנ ָיר אֹו ַעל ַה ֶחֶרס ' ֲהֵרי ַא ָּתה הוא" :כל מה שקנה עבד – קנה רבו"
ֶּבן חִֹרין' אֹו ' ֲהֵרי ַא ָּתה ֶׁשְּל ַע ְצ ְמָך' אֹו ' ֵאין ִלי ֵע ֶסק ְּבָך' ְו ָכל (מלווה ולווה ב,ח) ,אף אם התנה הנותן
ַּכּיֹו ֵצא ְּב ִע ְנ ָין ֶזהֶׁ ,ש ֶּזה הּוא ּגּופֹו ֶׁשְּל ֵגט ִׁש ְחרּורּ ,ו ָמ ַסר לֹו ֶאת
ואמר על המתנה 'על מנת שאין לרבך
בה רשות' ,קנה אותה האדון .ואם התנה
ואמר שגוף החפץ ניתן למטרה מסוימתַ ,הׁ ְּש ָטר ִּב ְפ ֵני ְׁש ֵני ֵע ִדים ,אֹו ֶׁש ָהיּו ָה ֵע ִדים ֲחתּו ִמים ּבֹוּ ,ו ְמ ָסרֹו
תנאו מועיל ,מפני שהמעות נקנות לאדון
לֹו ֵּבינֹו ְל ֵבינֹו – ֲהֵרי ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּותֶׁ ,ש ֲהֵרי ִּגּטֹו ְו ָידֹו ָּב ִאין בשחרור העבד (זכייה ומתנה ג,יג)ִ .אם ָר ָצה
ָה ָאדֹון וכו' – רק שחרור עבד כנעני תלוי ְּכ ַא ַחת.
ברצון האדון ,אבל עבד עברי נפדה גם
גָ 2א ַמר לֹו ֶׁשֹּלא ִּב ְכ ָתב ' ֲהֵרי ַא ָּתה ֶּבן ֹחִרין'ֲ ' ,הֵרי ַא ָּתה בלא רצון אדוניו.
ֶׁשְּל ַע ְצ ְמָך' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵה ִעיד ָע ָליו ֵע ִדים ְּב ֵבית ִּדיןְ ,ו ַאף ַעל גַ 1על ַה ֶחֶרס – דווקא כשמסר לו בעדי
ִּפי ֶׁש ָּק ָנה ִמ ָּידֹוֲ ,ע ַד ִין ֹלא ִנְׁש ַּת ְחֵררֶׁ ,ש ֵאין ָה ֶע ֶבד יֹו ֵצא ְל ֵחרּות
ֶאָּלא ְּב ֶכ ֶסף אֹו ִּבְׁש ָטר אֹו ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִריםְ .ו ַהּכֹו ֵתב ְלִׁש ְפ ָחתֹו מסירה כדין כל שטר שניתן לזייף אותו
ולשנות בו (גירושין ד,ב)ְ .ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ְּב ִע ְנ ָין
ֶזה – דברים שמשתמע מהם שהעבד
חופשי או שהאדון מסתלק מלהיות ' ֲה ֵרי ַא ְּת ֻמ ֶּת ֶרת ְל ָכל ָא ָדם' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום.
אדוניוּ .גּופֹו ֶׁשְּל ֵגט ִׁש ְחרּור – עיקר
שטר השחרורִּ .גּטֹו ְו ָידֹו ָּב ִאין ְּכ ַא ַחת – זכות הקניין העצמאית של העבד ("ידו") ,שאינו כפוף לאדוניו ,תקפה החל
מהגעת הגט אל העבד.
גֶׁ 2שֹּלא ִּב ְכ ָתב – בדיבורָ .ק ָנה ִמ ָּידֹו – עשו מעשה קניין ,כגון קניין סודר ,כדי לתת תוקף להתחייבות (לדיני קניין סודר,
ראה מכירה ה,ה)ֲ .ה ֵרי ַא ְּת ֻמ ֶּת ֶרת ְל ָכל ָא ָדם – עיקר הנוסח בגט גירושין (גירושין א,ד)ֹ .לא ָא ַמר ְּכלּום – אמירתו חסרת ערך,
מפני שלא שחרר אותה ביחס למלאכה ,ועדיין היא אסורה לבני חורין (רש"י גטין פה,ב) .מכל מקום ,במקרים מעין אלו,
אף על פי שאמירתו חסרת תוקף משפטי ,כופין בית דין את האדון לכתוב גט שחרור לאמה או לעבד (להלן ח,יז).
