Page 492 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 492

‫נייןק רפס‪      ‬עבדים הלכות‪      ‬פרק ד	‬                                                       ‫‪	470‬‬

‫ח   ִמ ַּד ְע ָּתּה – בהסכמתה‪ַ .‬אף ַעל ִּפי ח   ֵאין ָה ָאדֹון ְמ ַי ֵעד ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה‪ֹ ,‬לא לֹו ְוֹלא ִל ְבנֹו‪ֶ ,‬אָּלא‬
                                                                                               ‫ֶׁשְּכ ָבר ִקֵּבל ָא ִבי ָה ְמעֹו ֶתי ָה – ואילו‬
‫ִמ ַּד ְע ָּתּה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשְּכ ָבר ִקֵּבל ָא ִבי ָה ְמעֹו ֶתי ָה; ֲהֵרי הּוא‬             ‫היה מדובר בקידושין רגילים‪ ,‬לא היה‬
‫אֹו ֵמר‪ְ " :‬י ָע ָדּה" (שם) – ִמ ַּד ְע ָּתּה‪ְ .‬ו ִאם ֵמת ָה ָאדֹון – ֵאין ְּבנֹו‬              ‫צריך לקבל את הסכמתה‪ ,‬מפני שהאב‬
                                                                                               ‫מקדש את בתו כשהיא קטנה גם שלא‬
       ‫ָיכֹול ְל ַי ֲע ָדּה לֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָי ָצאת ְל ֵחרּות ְּב ִמי ַתת ָה ָאדֹון‪.‬‬

‫ט‪ַ   1‬ה ִּיעּוד – ָּכ ֵארּו ִסין‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ַּכִּנּׂשּו ִאין‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ֵאינֹו ִמַּטֵּמא‬     ‫בהסכמתה (אישות ג‪,‬יא)‪ְ .‬י ָע ָדּה ִמ ַּד ְע ָּתּה‬
                                                                                               ‫– נראה שמשמעו שהיא מיועדת לו‬
        ‫ָלּה ְוֹלא יֹוְרָׁשּה ְוֹלא ֵמ ֵפר ְנ ָדֶרי ָה ַעד ֶׁש ִּתָּכ ֵנס ַל ֻחָּפה‪.‬‬           ‫ושניהם נועדו לזה‪ ,‬לשון הסכמה‬

                                                              ‫אי קיום הייעוד‬                   ‫והליכה יחד‪ ,‬כמו שנאמר‪ֲ " :‬ה ֵי ְלכּו שנים‬
                                                                                               ‫יחדיו‪ ,‬בלתי אם נֹו ָעדּו" (עמוס ג‪,‬ג)‪ .‬ולכן‬
‫ט‪ְ "  2‬ו ִאם ְׁש ָלׁש ֵאֶּלה ֹלא ַי ֲעֶׂשה ָלּה" (שם כא‪,‬יא) – ֹלא ְי ָע ָדּה לֹו‪,‬‬              ‫דרושה הסכמת האמה‪ָ .‬י ָצאת ְל ֵחרּות‬

‫ְוֹלא ְי ָע ָדּה ִל ְבנֹו‪ְ ,‬וֹלא ִנ ְפ ֵּדית ְּב ִגְרעֹון ֶּכ ֶסף‪ְ" .‬ו ָי ְצ ָאה ִחָּנם" (שם)‬         ‫ְּב ִמי ַתת ָה ָאדֹון – ראה לעיל ד‪.‬‬
‫ט‪ָּ  1‬כ ֵארּו ִסין ְו ֵאינֹו ַּכִּנּׂשּו ִאין – ראה – ַּב ֲה ָב ַאת ִסי ָמ ִנין‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ה)‪   ,‬י‪ָ   1‬י ֵתר ַעל אֹו ָתן‬
‫לעיל ביאור ג‪,‬א‪ֵ .‬אינֹו ִמַּטֵּמא ָלּה – הכהן ַה ְּד ָר ִכים ֶׁשּקֹו ָנה ָּב ֶהן ַע ְצ ָמּה ְּכ ֶע ֶבד ִע ְב ִרי‪.‬‬
                                                                                               ‫אינו מיטמא למת שאינו מבני משפחתו‬
‫י‪ֵ   2‬אין ָה ָאדֹון ָיכֹול ִל ְמּ ֹכר ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה ְוֹלא ִל ְּת ָנּה ְל ִאיׁש‬           ‫הקרובים או אשתו (אבל ב‪,‬ו)‪ֵ .‬מ ֵפר ְנ ָד ֶרי ָה‬

‫– הבעל רשאי להפר חלק מן הנדרים ַא ֵחר‪ֵּ ,‬בין ָרחֹוק ֵּבין ָקרֹוב‪ְ ,‬ו ִאם ָמ ַכר אֹו ָנ ַתן – ֹלא ָעָׂשה‬
                                                                                               ‫שנדרה אשתו ביום שנדרה אותם (נדרים‬
‫ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ל ַעם ָנ ְכ ִרי ֹלא ִי ְמׁ ֹשל ְל ָמ ְכ ָרּה" (שמות כא‪,‬ח)‪ְ .‬ו ֵכן‬                  ‫יב‪,‬א)‪ ,‬אך לא לארוסתו‪.‬‬
‫ֶע ֶבד ִע ְבִרי – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָמ ְכרֹו ְל ַא ֵחר ְוֹלא ִל ְּתנֹו‪ְ .‬ו ֵי ָר ֶאה ִלי‬
‫ֶׁשֹּלא ֻה ְצַרְך ַהָּכתּוב ֶל ֱאסֹר ָּד ָבר ֶזה ָּב ָא ָמה ֶאָּלא ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵּיׁש לֹו‬     ‫י‪ְ   2‬ל ַעם ָנ ְכִרי ֹלא ִי ְמׁשֹל ְל ָמ ְכָרּה –‬

  ‫ְל ַי ֲע ָדּה ִל ְבנֹו; ְל ָכְך ֶנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ל ַעם ָנ ְכִרי ֹלא ִי ְמׁ ֹשל ְל ָמ ְכָרּה"‪.‬‬   ‫ותרגמו אונקלוס במשמעות 'לאיש‬
                                                                                               ‫אחר אין לו רשות למכור אותה'‪ְ .‬ו ֵכן‬

                                                 ‫מי ראוי לקנות אמה עברייה‬                      ‫ֶע ֶבד ִע ְבִרי – דין זה נלמד מהשוואת עבד‬
                                                                                               ‫עברי לאמה עברייה (ראה לעיל ד; כס"מ)‪.‬‬
‫יא   ֵאין ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה ִנ ְמֶּכֶרת ֶאָּלא ְל ִמי ֶׁש ֵּיׁש ָלּה ָע ָליו אֹו ַעל‬         ‫ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה‬
                                                                                               ‫זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת‬
‫ְּבנֹו ִקּדּוִׁשין‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ִּת ְה ֶיה ְראּו ָיה ְל ִיעּוד‪ֵּ .‬כי ַצד? מֹו ֵכר ָא ָדם‬

‫ֶאת ִּבּתֹו ְל ָא ִביו‪ֶׁ ,‬ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָה ָאדֹון ָיכֹול ְל ַי ֲע ָדּה לֹו‪,‬‬          ‫לר' פנחס הדיין‪ ,‬מהדורת שילת‪ ,‬עמ' תמג)‪ֶׁ .‬שֹּלא‬
‫ְראּו ָיה ִהיא ִל ְבנֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָה ָא ָמה ַּבת ָא ִחיו‪ֲ .‬א ָבל ֵאינֹו ָיכֹול‬                ‫ֻה ְצַרְך ַהָּכתּוב וכו' – הרשות למכור עבד‬
‫ִל ְמּ ֹכר ֶאת ִּבּתֹו ִל ְבנֹו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵאי ָנּה ְראּו ָיה ָל ָאדֹון‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִהיא‬    ‫או אמה כסחורה היא דבר בזוי ומשפיל‪,‬‬
                                                                                               ‫והתורה הקפידה אף על פחות מכן (לעיל‬
‫א‪,‬ט)‪ .‬ובאמה עברייה‪ ,‬האיסור מודגש ֲאחֹותֹו‪ְ ,‬וֹלא ִל ְבנֹו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ֲאחֹות ָא ִביו‪.‬‬
                                                                                               ‫בגלל ההיתר המיוחד לייעד אותה לבנו‬
‫יב   ֵיׁש ְל ָא ָדם ִל ְמּ ֹכר ֶאת ִּבּתֹו ִל ְפסּו ִלין‪ְּ ,‬כגֹון ַא ְל ָמ ָנה ְל ֹכ ֵהן‬                                   ‫לאישה‪.‬‬

‫ָּגדֹול‪ְּ ,‬גרּוָׁשה ַו ֲחלּו ָצה ְלכֹ ֵהן ֶה ְדיֹוט; ֶׁש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ְּב ָלאו‬         ‫יא   ֵיׁש ָלּה ָע ָליו ִקּדּוִׁשין – המותרת‬
                                ‫– ִקּדּוִׁשין ּתֹו ְפ ִסין ָּב ֶהן‪.‬‬
                                                                                               ‫להינשא לו או שאסורה להינשא לו‬

                                                                                               ‫באיסור לאו בלבד‪ .‬בזה הקידושין חלים‪.‬‬

‫אבל אם הייתה אחת מן העריות המנויות בפרשת אחרי מות (ויקרא יח)‪ ,‬כגון אמו או אחותו או דודתו‪ ,‬אף אם קידש‬

‫אותה‪ ,‬אינה מקודשת (אישות ד‪,‬יב; ד‪,‬יד)‪ֵ .‬אין ָה ָאדֹון ָיכֹול ְל ַי ֲע ָדּה לֹו – מפני שהיא נכדתו (איסורי ביאה א‪,‬ה)‪ְ .‬ראּו ָיה ִהיא‪...‬‬

‫ַּבת ָא ִחיו – ולא רק שמותרת‪ ,‬אלא אף מצ ַות חכמים לעשות כן (איסורי ביאה ב‪,‬יד)‪.‬‬

‫יב   ְּפסּו ִלין – מי שאסור להם לשאת את האמה באיסור לאו שאין בו מיתת בית דין או כרת‪ַ .‬א ְל ָמ ָנה ְל ֹכ ֵהן ָּגדֹול –‬
‫כמפורש בתורה (ויקרא כא‪,‬יד; ל"ת קסא)‪ְּ .‬גרּוָׁשה ַו ֲחלּו ָצה ְל ֹכ ֵהן ֶה ְדיֹוט – שאסור לכהן רגיל (הדיוט‪ ,‬שאינו כהן גדול)‬

‫לשאת גרושה מדין תורה (ויקרא כא‪,‬ז; ל"ת קס)‪ַ .‬ו ֲחלּו ָצה – מצוה שיישא האח את אשת אחיו שמת בלא בנים‪ .‬ואם סירב‬

‫לשאת אותה לאישה‪ ,‬חולצת את נעלו בפני בית דין‪ ,‬והיא מותרת להינשא לכל אדם (לפרטי המצוה‪ ,‬ראה‪ :‬דברים כה‪,‬ה‪-‬י; הלכות‬

‫ייבום וחליצה)‪ .‬ו"החלוצה הרי היא כגרושה‪ ,‬והיא אסורה לכהן מדברי סופרים" (אישות א‪,‬ז)‪.‬‬
   487   488   489   490   491   492   493   494   495   496   497