Page 487 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 487
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ג 465
הִ 3נְר ָצע – וכן דינו של עבד עברי הִ 3נְר ָצע ֶׁשָּמ ַסר לֹו ַרּבֹו ִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִניתְ ,ו ִהִּגי ַע יֹו ֵבלְ ,ו ָה ָיה
בסיום שש שנות עבדותוְ .ו ִהִּגי ַע יֹו ֵבל ַרּבֹו ְמ ָסֵרב ּבֹו ָל ֵצאתְ ,ו ֵאינֹו רֹו ֶצה ָל ֵצאתְ ,ו ָח ַבל ּבֹו – ָּפטּור,
ֶׁש ֲהֵרי ֶנ ֱא ַסר ַּבׁ ִּש ְפ ָחה.
– שהעבד יוצא בו לחירות ,ואסור לו
לשאת גויה כמו כל יהודיְ .מ ָס ֵרב –
מפצירְ .ו ָח ַבל ּבֹו – הכה אותו אדוניו רציעת העבד
בניסיון להוציאו מביתו ,מחשש שיעבור ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו – ֵאינֹו ִנְר ָצעֲ .א ָבל ְמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין ְו ָע ַבד
עברה עם השפחה שנתן לוָּ .פטּור –
אדוניו ,מפני שעשה כדין כדי להרחיק ֵׁשׁש ְוֹלא ָר ָצה ָל ֵצאת – ֲהֵרי ֶזה ִנְר ָצעְ ,ועֹו ֵבד ַעד ְׁש ַנת ַהּיֹו ֵבל
את העבד מן העברה (בבלי ב"ק כח,א). אֹו ַעד ֶׁש ָּימּות ָה ָאדֹון.
ו ִנְר ָצע – הרציעה נזכרת בשני מקומות ז ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהִּני ַח ֵּבן – ֵאין ַהִּנְר ָצע עֹו ֵבד ֶאת ַהֵּבן; ִמִּפי
במקרא ,שניהם בעבד הנמכר בגנבתו. ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּוַ " :ו ֲע ָבדֹו" (שם כא,ו) – ְוֹלא ִל ְבנֹו; " ְלעֹ ָלם" (שם)
הפסוקים וביאורם מובאים בהקדמה
– ְלעֹו ָלמֹו ֶׁשַּלּיֹו ֵבלִ .נ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמדֶׁ ,ש ַהִּנְר ָצע ֵאינֹו קֹו ֶנה ֶאת להלכות אלו.
ז ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה – כפי ששמעו איש
ַע ְצמֹו ֶאָּלא ַּבּיֹו ֵבל אֹו ְּב ִמי ַתת ָה ָאדֹון.
מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד
להבין את דברי המקראְ .לעֹו ָלמֹו ח ֶע ֶבד ִע ְבִרי ּכֹ ֵהן – ֵאינֹו ִנְר ָצעִ ,מְּפ ֵני ֶׁשַּנ ֲעֶׂשה ַּב ַעל מּום,
ַו ֲה ֵרי הּוא אֹו ֵמרְ " :וָׁשב ֶאל ִמְׁשַּפ ְחּתֹו" (ויקרא כה,מא) – ַל ֲח ָז ָקה ֶׁשַּלּיֹו ֵבל – "ואשר תדע אתה כי 'עולם'
אין במשמעו הנצחיות אלא אם נצמד לו
'עד' :אם אחריו ,כגון אמרו 'עולם ועד'; ֶׁש ָה ָיה ָּבּה; ְו ֵאינֹו ָׁשב ַלׂ ְּשָרָרה ֶׁש ָה ָיה ָּבּה.
או לפניו ,כגון אמרו 'עד עולם'" (מו"נ
ב,כח) .וכאן הכוונה לשנת היובל ,שנאמר טֵּ 1כי ַצד רֹו ְצ ִעין? ְמ ִביאֹו ְל ֵבית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשה ְואֹו ֵמר ְּד ָבָריו
בה" :וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"
(ויקרא כה,י) ,שכל העבדים יוצאים בה ִּב ְפ ֵני ֶהםּ ,ו ַמִּגיׁשֹו ְּבסֹוף ֵׁשׁש ֶאל ַה ֶּד ֶלת אֹו ֶאל ַהְּמזּו ָזה ְּכֶׁש ֵהן
עֹו ְמ ִדיןֵּ ,בין ֶּד ֶלת ּו ְמזּו ָזה ֶׁשָּל ָאדֹון ֵּבין ֶׁשְּל ָכל ָא ָדםְ ,ונֹו ֵקב
לחופשי (מכילתא דרשב"י כא). ֶאת ָא ְזנֹו ַה ְּי ָמ ִנית ַּבּ ֹג ַבּה ֶׁשָּל ֹא ֶזן ְּב ַמְר ֵצ ַע ֶׁשְּל ַמ ֶּת ֶכת ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע
ַל ֶּד ֶלתֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָנ ַת ָּתה ְב ָא ְזנֹו ּו ַב ֶּד ֶלת" (דברים טו,יז); ְוֹלא ֶנ ֱא ַמר ח ַו ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמרְ" :ו ָי ָצא ֵמ ִעָּמְך
הּוא ּו ָב ָניו ִעּמֹוְ ,וָׁשב ֶאל ִמְׁשַּפ ְחּתֹו ְו ֶאל
ֲא ֻח ַּזת ֲאבֹ ָתיו ָיׁשּוב"ַ .ל ֲח ָז ָקה ֶׁש ָה ָיה ָּבּה " ְמזּו ָזה" (שמות כא,ו) ֶאָּלא ֶׁש ִּי ְה ֶיה עֹו ֵמד ֵּבין ֵא ֶצל ֶּד ֶלת ֵּבין ֵא ֶצל
– לייחוסו ככהן הראוי לעבוד בבית ְמזּו ָזהּ ,ו ַמה ְּמזּו ָזה ְּכֶׁש ִהיא עֹו ֶמ ֶדתַ ,אף ֶּד ֶלת ְּכֶׁש ִהיא עֹו ֶמ ֶדת;
המקדש כפי שהיה לפני שנמכר לעבדות
ֲא ָבל ָהְר ִצי ָעה – ַּב ֶּד ֶלתַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָׁשם ְמזּו ָזה.
(המאירי קידושין כא,ב) .ונקיבת האוזן בסחוס טָ 2ה ָאדֹון הּוא ֶׁשרֹו ֵצ ַע ְּב ַע ְצמֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :וָר ַצע ֲאדֹ ָניו ֶאת
היא מום הפוסל את הכהן מלעבוד בבית
המקדש (ביאת המקדש ז,ג) .אבל ֵאינֹו ָׁשב ָא ְזנֹו"(שם)–ֹלאְּבנֹו ְוֹלאְׁשלּוחֹו ְוֹלאְׁשלּו ַחֵּבית ִּדיןְ .ו ֵאיןרֹו ְצ ִעין
ַלׂ ְּשָרָרה ֶׁש ָה ָיה ָּבּה – אם כיהן בתפקיד ְׁש ֵני ֲע ָב ִדים ְּכ ֶא ָחדֶׁ ,ש ֵאין עֹוִׂשין ִמ ְצוֹות ֲח ִבילֹות ֲח ִבילֹות.
ציבורי לפני שנמכר לעבדות ,אינו שב
אליו ,משום שמכירתו לעבדות פגעה בהערכה הציבורית כלפיו (המאירי מכות יג,א).
טְ 1ל ֵבית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשה – סמוכים ,שנאמרְ" :ו ִהִּגיׁשֹו ֲאדֹ ָניו ֶאל ָה ֱאֹל ִהים" (שמות כא,ו) ,ו"אין קרוי 'אלהים' אלא בית דין
שנסמכו בארץ ישראל בלבד ,והם האנשים החכמים הראויין לדון ,שבדקו אותם בית דין שלארץ ישראל והמחו אותן
וסמכו אותן" (סנהדרין ד,ד)ְּ .בסֹוף ֵׁשׁש – בסוף היום האחרון של השנה השישית לעבדותו (להלן י)ְ .מזּו ָזה – אחד מצדי
הפתחַ .מְר ֵצ ַע – מכשיר לניקוב חוריםַ .עד ֶׁש ַּיִּגי ַע ַל ֶּד ֶלת – מצמיד את אוזן העבד אל הדלת או אל המזוזה ומנקב את אוזנו
עד שמגיע המרצע אל הדלת או אל המזוזהַ .אף ֶּד ֶלת ְּכֶׁש ִהיא עֹו ֶמ ֶדת וכו' – ולא בדלת שוכבת ,כגון דלת כניסה לבור.
טֹ 2לא ְּבנֹו ְוֹלא ְׁשלּוחֹו – גזרת הכתוב ,אף על פי שמצאנו בכל התורה ששלוחו של אדם כמותו (ראה למשל אישות ג,טו).
ֵאין עֹוִׂשין ִמ ְצוֹות ֲח ִבילֹות ֲח ִבילֹות – שלא ייראו כמשא כבד ,כאילו האדם רוצה להיפטר מעשייתן מבלי לשים לב
לכל מצוה (רש"י סוטה ח,א).
