Page 482 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 482
נייןק רפס עבדים הלכות פרק א-ב 4 60
טָ 1מדֹור – מקום לגור בוֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר :יחס האדון כלפי עבדיו
טָּ 1כל ֶע ֶבד ִע ְבִרי אֹו ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה – ַח ָּיב ָה ָאדֹון ְל ַהְׁשוֹו ָתן בעבד המבקש שלא להשתחררְ" :ו ָה ָיה
ִּכי יֹא ַמר ֵא ֶליָך ֹלא ֵא ֵצא ֵמ ִעָּמְךִּ ,כי ֲא ֵה ְבָך
ֵא ָליו ְּב ַמ ֲא ָכל ּו ְב ַמְׁש ֶקה ּו ִב ְכסּות ּו ְב ָמדֹורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי טֹוב ְו ֶאת ֵּבי ֶתָך ִּכי טֹוב לֹו ִעָּמְך"ַּ .פת ִקָּבר
לֹו ִעָּמְך" (דברים טו,טז) – ֶׁשֹּלא ִּת ְה ֶיה ַא ָּתה אֹו ֵכל ַּפת ְנ ִק ָּיה ְוהּוא – לחם עשוי מקמח גס (רש"י עירובין
אֹו ֵכל ַּפת ִקָּברַ ,א ָּתה ׁשֹו ֶתה ַי ִין ָיָׁשן ְוהּוא ׁשֹו ֶתה ַי ִין ָח ָדׁש, נו,א)ַ .י ִין ָיָׁשן – שעברה עליו שנה אחת
ַא ָּתה ָיֵׁשן ַעל ַּגֵּבי מֹו ִכין ְוהּוא ָיֵׁשן ַעל ַּגֵּבי ַה ֶּת ֶבןַ ,א ָּתה ָּדר (מכירה יז,ו) ,שהוא משובח יותר מיין
ַּבְּכָרְך ְוהּוא ַּבְּכ ָפר ,אֹו ַא ָּתה ַּבְּכ ָפר ְוהּוא ַּבְּכָרְךֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר: חדש .מֹו ִכין – חתיכות צמר או בד או
צמר גפן שממלאים בהן כרים וכסתות
וכיוצא בהן (שבת כב,כג; פה"מ כלים כב,ט)ְ " .ו ָי ָצא ֵמ ִעָּמְך" (ויקרא כה,מא)ִ .מָּכאן ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמיםָּ :כל ַהּקֹו ֶנה
אֹו ַא ָּתה ַּבְּכ ָפר ְוהּוא ַּבְּכָרְך – לכל אחד
ֶע ֶבד ִע ְבִרי – ְּכקֹו ֶנה ָאדֹון ְל ַע ְצמֹו. מהם יתרון משלו ,והאדון צריך להשוות
טְ 2ו ַח ָּיב ִל ְנ ֹהג ּבֹו ִמ ְנ ַהג ַא ֲחָוהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ְב ַא ֵחי ֶכם ְּב ֵני את יתרון העבד ליתרון שלו.
טִ 2מ ְנ ַהג ַא ֲחָוה – יחס הנהוג בין ִיְׂש ָר ֵאל ִאיׁש ְּב ָא ִחיו" (שםכה,מו)ְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֵכן ָצ ִריְך ָה ֶע ֶבד ִל ְנהֹג
אחיםִ .ל ְנהֹג ְּב ַע ְצמֹו ִמ ְנ ַהג ַע ְבדּות –
ְּב ַע ְצמֹו ִמ ְנ ַהג ַע ְבדּות ְּבאֹו ָתן ָה ֲעבֹודֹות ֶׁשהּוא עֹוֶׂשה לֹו. להתייחס לבעליו כאדוניו ולא כאחיו
חלות דיני עבד עברי או חברו.
י ֶׁש ַהּיֹו ֵבל נֹו ֵהג – היובל ,שנת י ֵאין ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה נֹו ֶה ֶגת ְוֹלא ֶע ֶבד ִע ְבִרי נֹו ֵהג ֶאָּלא ִּב ְז ַמן
החמישים ,הנוהג כשכל עם ישראל ֶׁש ַהּיֹו ֵבל נֹו ֵהגֵּ ,בין ֶע ֶבד ִע ְב ִרי ֶׁשּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו ֵּבין ֶזה ֶׁשְּמ ָכרּוהּו
יושב על אדמתו וכל שבט שוכן בנחלתו
ֵּבית ִּדיןּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (שמיטה ויובל י,ח) ָמ ַתי ָּב ְטלּו ַהּיֹו ְבלֹות. (שמיטה ויובל י,ח)ָ .מ ַתי ָּב ְטלּו ַהּיֹו ְבלֹות –
"משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה ,בטלו היובלות" (שם) ,כמאה וחמישים שנה לפני חורבן בית ראשון.
ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני א ֶׁשְּמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין ִנ ְק ֶנה ְּב ֶכ ֶסף –
ב בית דין מוכרים אדם לעבדות רק אם
קניין עבד עברי ויציאתו לחירות גנב ואין לו ממה לשלם את הקרן (לעיל
דרכי קניין עבד עברי א,א) ,ולכן אינו נמכר תמורת שווה כסף
או בשטר אלא רק תמורת כסף הניתן
א ֶע ֶבד ִע ְבִרי ֶׁשְּמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין – ִנ ְק ֶנה ְּב ֶכ ֶסףְ .ו ַהּמֹו ֵכר לבעל הגנבהֲ .הֵרי ִני ָמכּור ְלָך – ולא
מנקודת מבטו של הקונה' :אתה מכור
ַע ְצמֹו – ִנ ְק ֶנה ְּב ֶכ ֶסף ּו ְבָׁשֶוה ֶּכ ֶסף ּו ִבְׁש ָטרֵּ .כי ַצד ִּבְׁש ָטר?
ּכֹו ֵתב לֹו ַעל ַהְּנ ָיר אֹו ַעל ַה ֶחֶרס ' ֲהֵרי ִני ָמכּור ְלָך'ֲ ' ,הֵרי ִני ָקנּוי לי' (וראה להלן באמה עברייה ד,ג.)2
ב עֹו ֵבד ֵׁשׁש ָׁש ִנים וכו' – כמו ְלָך'ְ ,ונֹו ֵתן לֹו ַהׁ ְּש ָטר.
שנאמר" :שש שנים יעבוד ,ובשביעית
משך עבדותו כשנמכר ליהודי יצא לחפשי חינם" (שמות כא,ב)ָּ .פ ְג ָעה
– הגיעהְׁ .ש ַנת יֹו ֵבל – שנת החמישים,
ב ְמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין – עֹו ֵבד ֵׁשׁש ָׁש ִנים ִמּיֹום ְמ ִכיָרתֹו,
שהעבדים יוצאים בה לחופשיּ .ו ִב ְת ִחַּלת ַהׁ ָּש ָנה ַהׁ ְּש ִבי ִעית ֶׁשּלֹו ֵי ֵצא ֶּבן ֹחִריןְ .ו ִאם ָּפ ְג ָעה ּבֹו
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִּ" :בְׁש ַנת ַהּיֹו ֵבל ַהּזֹאתָּ ,תֻׁשבּו
ְׁש ַנת ַהׁ ְּש ִמָּטה ִּב ְכ ַלל ַהׁ ֵּשׁש – ֲהֵרי ֶזה עֹו ֵבד ָּבּהֲ .א ָבל ִאם ָּפ ְג ָעה ִאיׁש ֶאל ֲא ֻח ָּזתֹו" .ביובל חוזרות
ּבֹו ְׁש ַנת יֹו ֵבל – ֲא ִפּלּו ִנ ְמַּכר ָׁש ָנה ַא ַחת ִל ְפ ֵני ַהּיֹו ֵבלֲ ,הֵרי ֶזה הקרקעות לבעליהן ,מפני שמכירת
קרקעות בארץ ישראל היא עד שנת ָי ָצא ְל ֵחרּותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִּ" :בְׁש ַנת ַהּיֹו ֵבל ַהּזֹאת" (ויקרא כה,יג).
היובל בלבד ,ופסוק זה נדרש גם לעניין
שחרור עבד עברי (ספרא בהר פרשה ב) .ונראה שהדברים קשורים זה בזה ,שהרי אז שבה אל האדם נחלת אבותיו שמכר
במצוקתו ,ונמצא שכבר אינו עני.
