Page 485 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬עבדים הלכות‪  ‬פרק ב‪-‬ג ‪ 463‬‬ ‫ ‬

‫יא ָהַרב – האדון‪ַ .‬עד ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב לֹו ְׁש ַטר‬ ‫מחילת האדון על יתרת הכסף‬

‫ִׁש ְחרּור – שכתוב בו שהוא משחרר אותו‬ ‫יא ָהַרב ֶׁשָּמ ַחל ָל ֶע ֶבד ַעל ַהֶּכ ֶסף ֶׁשִּנְׁש ָאר לֹו ַל ֲעבֹד ְּכ ֶנ ְגּדֹו –‬
‫ומוחל לו על השאר‪ ,‬מפני שאין פה רק‬
‫מחילת חוב אלא מחילת קניין גוף‪ ,‬מפני‬ ‫ֵאינֹו ָמחּול ַעד ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב לֹו ְׁש ַטר ִׁש ְחרּור‪ֵּ .‬כי ַצד? ֲהֵרי ֶׁש ָּק ָנהּו‬
‫שגוף העבד קנוי לאדוניו‪ ,‬והוא פוקע‬ ‫ְּבִׁשׁ ִּשים‪ְ ,‬ו ָע ַבד ָׁש ָנה אֹו ְׁש ַּת ִים‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו 'ְׁש ָאר ַה ָּד ִמים ְמחּו ִלין‬
‫בשטר ולא במחילה (בבלי קידושין טז‪,‬א)‪.‬‬ ‫ְלָך‪ֵ ,‬לְך ְל ַדְרְּכָך' – ֹלא ִנ ְפ ַטר ִמׁ ִּש ְעּבּודֹו ַעד ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב לֹו ְׁש ָטר‪.‬‬

‫יב‪ְ 2‬ל ֵגר ֶצ ֶדק – למי שהתגייר‪ .‬זו אחת‬ ‫דין עבד עברי שמת אדוניו‬

‫ההגבלות על גר צדק כשהוא קונה עבד‬ ‫יב‪ָ 1‬אדֹון ֶׁשֵּמת‪ִ :‬אם ִהִּני ַח ֵּבן ָז ָכר – ֲהֵרי ָה ֶע ֶבד עֹו ֵבד ֶאת‬
‫עברי‪ ,‬כשם שהוא מוגבל שלא להמכר‬
‫ַהֵּבן ַעד סֹוף ַהׁ ֵּשׁש‪ ,‬אֹו ַעד סֹוף ַהׁ ָּש ִנים ֶׁשָּמ ַכר ַע ְצמֹו ָל ֶהן‪ ,‬אֹו‬
‫כעבד עברי (לעיל א‪,‬ב; בבלי ב"מ עא‪,‬א)‪.‬‬ ‫ַעד ֶׁש ִּי ְפַּגע ּבֹו יֹו ֵבל‪ ,‬אֹו ַעד ֶׁש ְּי ָג ֵר ַע ִּפ ְדיֹונֹו‪ְ ,‬ו ִי ֵּתן ַהׁ ְּש ָאר‪.‬‬

‫יב‪ַּ 3‬בׁ ָּש ִנים – כששלמו שש שנות‬ ‫יב‪ֲ 2‬א ָבל ִאם ֹלא ִהִּני ַח ֵּבן ָז ָכר – ֲהֵרי ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּות‪ְ ,‬ו ֵאינֹו‬

‫עבודתו‪.‬‬ ‫עֹו ֵבד ֶאת ַהַּבת ְוֹלא ֶאת ָה ָאח‪ְ ,‬ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ֶׁש ֵאינֹו עֹו ֵבד‬
‫ְׁש ָאר ַהּיֹוְרִׁשין‪ְ .‬ו ַהִּנ ְמָּכר ְל ֵגר ֶצ ֶדק אֹו ְלגֹוי – ֲא ִפּלּו ַהֵּבן ֵאינֹו‬
‫יב‪ֶׁ 4‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ִת ְק ֶנה ֶע ֶבד ִע ְבִרי‬
‫עֹו ֵבד‪ֶ ,‬אָּלא ֵּכיָון ֶׁשֵּמת ָה ָאדֹון‪ָ ,‬י ָצא ְל ֵחרּות‪.‬‬
‫ֵׁשׁש ָׁש ִנים ַי ֲעבֹד‪ּ ,‬ו ַבׁ ְּש ִב ִעת ֵי ֵצא ַל ָח ְפִׁשי‬
‫ִחָּנם"‪.‬‬ ‫יב‪ִ 3‬נ ְמ ֵצא ָת אֹו ֵמר ֶׁש ֶע ֶבד ִע ְבִרי ִנ ְק ֶנה ְּב ֶכ ֶסף אֹו ִּבְׁש ָטר‪ְ ,‬וקֹו ֶנה‬

‫ֶאת ַע ְצמֹו ַּב ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים‪ַּ :‬בׁ ָּש ִנים‪ ,‬אֹו ַּבּיֹו ֵבל‪ ,‬אֹו ְּב ִגְרעֹון‬
‫ֶּכ ֶסף‪ ,‬אֹו ִּבְׁש ַטר ִׁש ְחרּור‪ ,‬אֹו ְּב ִמי ַתת ָה ָאדֹון ְּבֹלא ֵּבן; ּו ַבּגֹוי אֹו‬

‫ַּבֵּגר – ֲא ִפּלּו ִהִּני ַח ֵּבן‪.‬‬

‫שילוח העבד בשעת יציאתו לחירות‬

‫יב‪ִ 4‬מ ְצָוה לֹו ַמר לֹו ' ֵצא' ִּבְׁש ַעת ְי ִצי ָאתֹו‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִאם ֹלא‬

‫יֹא ַמר לֹו ֲהֵרי הּוא יֹו ֵצא ְּב ִחָּנם‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָצִריְך ְׁש ָטר‪ֲ .‬א ִפּלּו ָח ָלה‬
‫ְוהֹו ִציא ָע ָליו ַרּבֹו הֹו ָצאֹות – ֵאינֹו ַח ָּיב לֹו ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬

‫" ֵי ֵצא ַל ָח ְפִׁשי ִחָּנם" (שמות כא‪,‬ב)‪.‬‬

‫א‪ֲ 1‬ארּו ָסה – מקודשת‪ .‬ההתקשרות‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי‬ ‫ ‬

‫בין איש לאישה נעשית בשני שלבים‪.‬‬ ‫ג‬

‫השלב הראשון הוא הקידושין‪ ,‬הנקראים‬ ‫אשת העבד; רציעה והענקה‬

‫גם אירוסין‪ ,‬ובו האישה נחשבת אשת‬ ‫פרנסת משפחת העבד‬
‫איש‪ ,‬אף על פי שעדיין היא גרה בבית‬
‫אביה ואסורה לבעלה‪ .‬השלב השני הוא‬ ‫א‪ָּ 1‬כל ֶע ֶבד ִע ְבִרי – ֲהֵרי ָה ָאדֹון ַח ָּיב ִּב ְמזֹונֹות ִאְׁשּתֹו ַהְּנׂשּו ָאה‪,‬‬

‫ֹלא ֲארּו ָסה ְוׁשֹו ֶמ ֶרת ָי ָבם; ְוהּוא ֶׁש ִּת ְה ֶיה ֻמ ֶּת ֶרת לֹו‪ֲ .‬א ָבל ִאם הנישואין‪ ,‬ובו האישה עוברת לגור בבית‬
‫בעלה (אישות א‪,‬א‪-‬ג; י‪,‬א)‪ .‬בימינו הקידושין‬
‫נעשים צמוד לנישואין‪ ,‬בזמן החתונה‪.‬‬ ‫ָה ְי ָתה ֵמ ִאּסּוֵרי ָלאִוין‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְׁש ִנ ָּיה – ֵאינֹו ַח ָּיב ִּב ְמזֹונֹו ֶתי ָה‪,‬‬

‫ׁשֹו ֶמֶרת ָי ָבם – הייבום הוא המצוה שיישא אחיו של מי שמת ואין לו בנים (היבם) את אשת המת‪ .‬אלמנה הממתינה‬

‫לייבום נקראת שומרת יבם‪ .‬ועל אף הקשר ביניהם‪ ,‬הארוסה אינה " ִעּמֹו" ושומרת היבם אינה " ִאְׁשּתֹו" (מכילתא משפטים‬

‫א)‪ֵ .‬מ ִאּסּו ֵרי ָלא ִוין – "כל שאסר ביאתו בתורה ולא ִחייב עליו כרת"‪ ,‬כגון ממזרת או אלמנה לכהן גדול (אישות א‪,‬ז; איסורי‬

‫ביאה יז‪,‬יב)‪ְׁ .‬ש ִנ ָּיה – קרובות משפחה שאסרו חכמים לבוא עליהן כסייג לאיסורי הערווה (אישות א‪,‬ו)‪ .‬ונקראו כן‪ ,‬מפני שהן‬