Page 486 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 486

‫נייןק רפס‪      ‬עבדים הלכות‪      ‬פרק ג	‬                                                       ‫‪	464‬‬

‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬אְׁשּתֹו ִעּמֹו" (שמות כא‪,‬ג) – ִאְׁשּתֹו ָה ְראּו ָיה ַל ֲע ֹמד‬              ‫משניות לאיסורי הערווה‪ַ .‬ל ֲעמֹד ִעּמֹו –‬
                       ‫ִעּמֹו‪ְ .‬ו ֵכן ַח ָּיב ִּב ְמזֹון ָּב ָניו ּו ְבנֹו ָתיו‪.‬‬               ‫לחיות עמו‪ ,‬ולא אישה שהוא חייב לגרש‬
                                                                                               ‫אותה‪ְ .‬ו ֵכן ַח ָּיב ִּב ְמזֹון ָּב ָניו ּו ְבנֹו ָתיו – עד‬
‫א‪ִּ  2‬ב ְמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין ֶנ ֱא ַמר‪ִ " :‬אם ַּב ַעל ִאׁ ָּשה הּוא‪ְ ,‬ו ָי ְצ ָאה‬            ‫שהם יכולים לפרנס את עצמם (מל"מ)‪.‬‬

‫ִאְׁשּתֹו ִעּמֹו" (שם)‪ְ .‬ו ִכי ַּת ֲע ֶלה ַעל ַּד ְע ְּתָך ֶׁשֵּכיָון ֶׁשִּנ ְק ָנה ֶזה‬        ‫א‪ּ  2‬ו ַבּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו ֶנ ֱא ַמר וכו' –‬
‫ִנְׁש ַּת ְעְּב ָדה ִאְׁשּתֹו? ֶאָּלא ֹלא ָּבא ְל ַלֵּמד ֶאָּלא ֶׁש ָה ָאדֹון ַח ָּיב‬
‫ִּב ְמזֹונֹו ֶתי ָה‪ּ .‬ו ַבּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו ֶנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ָי ָצא ֵמ ִעָּמְך הּוא ּו ָב ָניו‬    ‫שלעניין מזונות‪ ,‬דין אשתו כדין בניו‪.‬‬
‫ִעּמֹו" (ויקרא כה‪,‬מא)‪ּ .‬ו ַבִּנ ְמָּכר ַלּגֹוי ֶנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ָי ָצא ִּבְׁש ַנת ַהּיֹ ֵבל‬
                                                                                               ‫א‪ִ   3‬מ ַּד ַעת ָה ָאדֹון – בהסכמתו‪ַ .‬רּבֹו –‬
                               ‫הּוא ּו ָב ָניו ִעּמֹו" (שם כה‪,‬נד)‪.‬‬
                                                                                                                           ‫אדוניו‪.‬‬
‫א‪ֶ   3‬א ָחד ִאׁ ָּשה ּו ָב ִנים ֶׁש ָהיּו לֹו ִּבְׁש ַעת ְמ ִכיָרה‪ ,‬אֹו ִאׁ ָּשה ּו ָב ִנים‬
                                                                                               ‫ב   ֵאין לֹו ְּב ַמ ֲעֵׂשה ְי ֵדי ֶהם ְּכלּום – אין‬
‫ֶׁש ָהיּו לֹו ַא ַחר ְמ ִכיָרתֹו‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ִּי ָּק ֶחָּנה ִמ ַּד ַעת ָה ָאדֹון‪ֲ .‬א ָבל ִאם‬
           ‫ְל ָק ָחּה ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ַרּבֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב ִּב ְמזֹונֹו ֶתי ָה‪.‬‬          ‫לאדון בעלות על רווחי האישה או‬
                                                                                               ‫הילדים מעבודתם או על אבדה שמצאו‪.‬‬
‫ב   ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ָאדֹון ַח ָּיב ִּב ְמזֹונֹות ִאְׁשּתֹו ּו ָב ָניו – ֵאין לֹו‬
                                                                                               ‫ג  ִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית – והוא הדין לכל‬
‫ְּב ַמ ֲעֵׂשה ְי ֵדי ֶהם ְּכלּום‪ֶ ,‬אָּלא ֲהֵרי ַמ ֲעֵׂשה ְי ֵדי ָה ִאּ ָׁשה ּו ְמ ִצי ָא ָתּה‬
‫ְל ַב ְע ָלּה‪ְ .‬ו ָכל ֶׁשּזֹו ֶכה ַהַּב ַעל ְּב ִאְׁשּתֹו – זֹו ֶכה ָּבּה ַאף ַעל ִּפי‬         ‫שפחה גויה‪ְּ .‬בנֹו ֶׁשָּל ָאדֹון – ראה לעיל‬
                                                                                               ‫ב‪,‬יב‪ֶׁ .1‬שּיֹו ִליד לֹו ִמֶּמָּנה ֲע ָב ִדים – מפני‬
                                     ‫ֶׁשהּוא ֶע ֶבד ִע ְבִרי‪.‬‬                                  ‫ש"ישראל שבא על שפחה כנענית‪ ,‬אף‬
                                                                                               ‫על פי שהיא שפחתו‪ ,‬הרי זה הולד עבד‬
                                                          ‫נשיאת שפחה גויה‬                      ‫כנעני לכל דבר" (להלן ט‪,‬א)‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר –‬
                                                                                               ‫רק בעבד הנמכר בגנבתו‪ִ " :‬אם ֲאדֹ ָניו‬
‫ג   ִמי ֶׁשְּמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין – ֵיׁש ְלַרּבֹו ִל ֵּתן לֹו ִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית;‬     ‫ִי ֶּתן לֹו ִאׁ ָּשה ְו ָי ְל ָדה לֹו ָב ִנים אֹו ָבנֹות‪,‬‬
                                                                                               ‫ָה ִאׁ ָּשה ִוי ָל ֶדי ָה ִּת ְה ֶיה ַלאדֹ ֶני ָה"‪ .‬ואילו‬
‫ֵּבין ָה ָאדֹון ֵּבין ְּבנֹו ֶׁשָּל ָאדֹון ִאם ֵמת ָא ִביו – ֲהֵרי ֶזה נֹו ֵתן לֹו‬             ‫היה מדובר באישה בת חורין‪ ,‬לא היו‬
‫ִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית ְוכֹו ֵפהּו ַעל ֶזה‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשּיֹו ִליד לֹו ִמֶּמָּנה ֲע ָב ִדים‪,‬‬  ‫האישה וילדיה שייכים לאדון‪ .‬מכאן‬
‫ַו ֲהֵרי ִהיא ֻמ ֶּתֶרת לֹו ָּכל ְי ֵמי ַע ְבדּותֹו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬אם ֲאדֹ ָניו ִי ֶּתן‬    ‫שמדובר בשפחה כנענית‪ ,‬שילדיה‬
‫לֹו ִאׁ ָּשה" (שמות כא‪,‬ד)‪ְ .‬ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו – ָאסּור ְּבִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית‪,‬‬       ‫עבדים כמותה ושייכים לאדוניה (מכילתא‬

                                     ‫ִּכְׁש ָאר ָּכל ִיְׂשָר ֵאל‪.‬‬                                            ‫דרשב"י כא‪ .‬וראה להלן ט‪,‬א)‪.‬‬

‫ד   ֵאין ֶע ֶבד ִע ְבִרי ֻמ ָּתר ְּבִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית ַעד ֶׁש ִּת ְה ֶיה לֹו‬           ‫ד   ַקָּב ָלה – כפי שנתקבל במסורת איש‬

‫ִאׁ ָּשה ִיְׂשְר ֵא ִלית ּו ָב ִנים‪ֲ ,‬א ָבל ִאם ֵאין לֹו ִאׁ ָּשה ּו ָב ִנים – ֵאין‬            ‫מפי איש עד משה רבנו (ק')‪ .‬ואף על פי‬
‫ַרּבֹו מֹו ֵסר לֹו ִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית; ְו ָד ָבר ֶזה ַקָּב ָלה הּוא‪ֲ .‬א ִפּלּו‬          ‫שדין האישה נלמד מן המקרא‪ ,‬הצורך‬
‫ָה ָיה ַהִּנ ְמָּכר ּכֹ ֵהן – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר ְּבִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית ָּכל ְי ֵמי‬       ‫שיהיו לעבד בנים נלמד במסורת שבעל‬
                                                                                               ‫פה (ערוך השולחן העתיד‪ ,‬שמיטה ויובל מד‪,‬י)‪.‬‬
                ‫ַע ְבדּותֹו   ה‪ִ   1‬אם ָהיּו לֹו ִאׁ ָּשה ּו ָב ִנים‪.‬‬                          ‫ֲא ִפּלּו ָה ָיה ַהִּנ ְמָּכר ּכֹ ֵהן – אף על פי‬
                                                                                               ‫שנאמרו בו איסורי חיתון יותר מישראל‬
‫ה‪ַ   2‬אף ַעל ִּפי ֶׁשָּמ ַסר לֹו ַרּבֹו ִׁש ְפ ָחה ְּכ ַנ ֲע ִנית‪ֵ ,‬אינֹו ָיכֹול‬
                                                                                                                             ‫רגיל‪.‬‬
‫ְל ַה ְפִריׁשֹו ֵמ ִאְׁשּתֹו ּו ָב ָניו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬אְׁשּתֹו ִעּמֹו" (שם כא‪,‬ג)‪,‬‬
‫ְו ֵאינֹו ָיכֹול ִל ֵּתן לֹו ְׁש ֵּתי ְׁש ָפחֹות ְוֹלא ִל ֵּתן ִׁש ְפ ָחה ַא ַחת ִלְׁש ֵני‬     ‫ה‪ְּ  2‬כ ֶדֶרְך ֶׁשּנֹו ֵתן ַלְּכ ַנ ֲע ִנים – כדברי‬
‫ֲע ָב ָדיו ָה ִע ְבִרים ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּנֹו ֵתן ַלְּכ ַנ ֲע ִנים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬י ֶּתן לֹו‬
                                                                                               ‫הרמב"ם במקום אחר‪" :‬ומוסר שפחה‬
                                        ‫ִאׁ ָּשה" (שם כא‪,‬ד)‪.‬‬                                   ‫אחת לשני עבדים לכתחילה‪ ,‬ואינן‬
                                                                                               ‫צריכין שום דבר‪ ,‬אלא הרי הן כבהמות‪.‬‬
                                                                                               ‫ושפחה שהיא מיוחדת לעבד זה או‬
                                                                                               ‫שאינה מיוחדת‪ ,‬אחת היא‪ ,‬לפי שאין‬
                                                                                               ‫אישות אלא לישראל או לגויים על‬
                                                                                               ‫הגויים‪ ,‬אבל לא לעבדים על העבדים‬
                                                                                               ‫ולא לעבדים על ישראל" (איסורי ביאה‬
                                                                                               ‫יד‪,‬יט)‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – בעבד עברי‪ִ " :‬י ֶּתן לֹו‬

                                                                                                        ‫[לעבד אחד] ִאׁ ָּשה [אחת]"‪.‬‬
   481   482   483   484   485   486   487   488   489   490   491