Page 483 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 483
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ב 461
ג ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו – ֵיׁש לֹו ִל ְמּ ֹכר ַע ְצמֹו ְל ָי ֵתר ַעל ֵׁשׁשֲ .ה ֵרי ג ֵיׁש לֹו – רשאיֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרְּ" :כָׂש ִכיר
ְּכתֹוָׁשב ִי ְה ֶיה ִעָּמְךַ ,עד ְׁש ַנת ַהּיֹ ֵבל ַי ֲעבֹד
ִעָּמְך". ֶׁשָּמ ַכר ַע ְצמֹו ְל ֶעֶׂשר ָׁש ִנים אֹו ְל ֶעְׂשִרים ָׁש ָנהּ ,ו ָפ ַגע ּבֹו יֹו ֵבל
ֲא ִפּלּו ַא ַחר ָׁש ָנה – ֲהֵרי ֶזה ֵי ֵצא ַּבּיֹו ֵבלֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :עד ְׁש ַנת
ד ַח ָּיב ְל ַהְׁש ִלים ָׁש ָניו – שנאמר "שש
ַהּיֹ ֵבל ַי ֲעבֹד ִעָּמְך" (שם כה,מ).
שנים יעבוד" (שמות כא,ב) ,וכל זמן שלא
מילא את מניין שנותיו כעבד ,אינו ד ֶא ָחד ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו אֹו ֶׁשְּמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין ּו ָבַרח – ַח ָּיב
יוצא לחופשי (בבלי קידושין טז,ב)ְ .ו ִאם ְל ַהְׁש ִלים ָׁש ָניוְ .ו ִאם ָּפ ַגע ּבֹו יֹו ֵבל – ָי ָצא ְל ֵחרּות .הָ 1ח ָלה,
ָּפ ַגע ּבֹו יֹו ֵבל – בין שחזר לבית אדוניו
ֵּבין ֶׁש ָח ָלה ָׁש ָנה ַא ַחר ָׁש ָנה אֹו ֶׁש ָח ָלה ֳח ָל ִאים ְמ ֻקָּט ִעיםִ :אם
בין שעדיין לא חזר .הְ 1מ ֻקָּט ִעים
– לא רצופים (פה"מ קידושין א,ב)ָ .ח ָלה ַהּ ֹכל ָּפחּות ֵמ ַאְרַּבע ָׁש ִנים – עֹו ִלין לֹו ְל ִמ ְנ ַין ֵׁשׁש; ֲא ָבל ִאם
ַא ְרַּבע – אם היה חולה רוב שנות ָח ָלה ַאְרַּבע – ַח ָּיב ְל ַהְׁש ִלים ָּכל ְי ֵמי ַהחֹ ִליֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְּ" :כָׂש ִכיר
עבדותוַ .ח ָּיב ְל ַהְׁש ִלים ָּכל ְי ֵמי ַהחֹ ִלי
ְּכתֹוָׁשב" (שם כה,מ); ְו ִאם ָּפ ַגע ּבֹו יֹו ֵבל – ֵי ֵצא.
– מפני שהעבד חייב לעבוד לפחות
שלוש שניםֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרְּ" :כָׂש ִכיר הַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶׁשְּמ ַחׁ ְּש ִבין ְי ֵמי ַהחֹ ִלי? ְּבֶׁש ָה ָיה
ְּכתֹוָׁשב ִי ְה ֶיה ִעָּמְך" ,וסתם עבודת
ָח ְליֹו ָּכ ֵבדֶׁ ,ש ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲעׂשֹות ְמ ָלא ָכהֲ .א ָבל ִאם ֹלא ָה ָיה שכיר היא לשלוש שנים ,שנאמר
"ְּבָׁשֹל ׁש� ָׁש ִנים ִּכְׁש ֵני ָׂש ִכיר" (ישעיהו
טז,יד) .לכן ,כל זמן שלא עבד שלוש ָח ְליֹו ָּכ ֵבדֶ ,אָּלא ָיכֹול ַל ֲעׂשֹות ַמ ֲעֶׂשה מּו ָעט – ֲא ִפּלּו ָח ָלה ָּכל
שנים מכלל השש ,עליו להשלים את ֵׁשׁש ,עֹו ִלין לֹו.
החסרות (פה"מ שם; תוספות קידושין יז,א; משך עבדותו כשנמכר לגוי
ק').
ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו ַלּגֹוי – ִאם ֹלא ִנ ְפ ָּדהֵ ,אינֹו יֹו ֵצא ֶאָּלא ַּבּיֹו ֵבל,
ה 2עֹו ִלין לֹו – מפני שמכל מקום עשה
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִאם ֹלא ִיָּג ֵאל ְּב ֵאֶּלהְ ,ו ָי ָצא ִּבְׁש ַנת ַהּיֹ ֵבל הּוא ּו ָב ָניו
מלאכה ,ועדיין הוא בגדר שכיר. ִעּמֹו" (שם כה,נד).
ו ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו ַלּגֹוי – בלא שפירש
לכמה זמן הוא מוכר את עצמוִ .אם ֹלא זַ 1הִּנ ְמָּכר ַלּגֹו ִיים – ִאם ֹלא ִהׂ ִּשי ָגה ָידֹו ִל ְג ֹאל ַע ְצמֹוְ ,קרֹו ָביו
ִנ ְפ ָּדה – אם לא שילמו את דמיו לשחרר
אותו לפני היובלֶ .אָּלא ַּבּיֹו ֵבל – אפילו ּפֹו ִדין אֹותֹוְ ,ו ַה ָּקרֹוב ַה ָּקרֹוב קֹו ֵדםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר" :אֹו דֹדֹו אֹו ֶבן
ּדֹדֹו ִי ְג ָא ֶלּנּו ,אֹו ִמׁ ְּש ֵאר ְּבָׂשרֹו ִמִּמְׁשַּפ ְחּתֹו ִי ְג ָא ֶלּנּו ,אֹו ִהׂ ִּשי ָגה בכפיית הגוי ,אם אינו מסכים לשחרר
אותו (המאירי קידושין טו,ב)ְ .ו ִאם ֹלא ִיָּג ֵאל
ְּב ֵאֶּלה – אם לא נגאל בכספו או בכספו ָידֹו ְו ִנ ְג ָאל" (שם כה,מט)ּ .ו ֵבית ִּדין ּכֹו ִפין ֶאת ְקרֹו ָביו ִל ְפּדֹותֹו,
של קרוב משפחתו או בכסף של שאר ֶׁשֹּלא ִיָּט ַמע ַּבּגֹו ִייםֹ .לא ָּפדּוהּו ְקרֹו ָביו ,אֹו ֶׁש ֵאין ָי ָדם ַמׂ ֶּש ֶגת –
ִמ ְצָוה ְּב ַיד ָּכל ָא ָדם ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ִל ְפּדֹותֹוּ .ו ֵבין ֶׁשָּפדּוהּו ְקרֹו ִבים ישראל.
זִ 1הׂ ִּשי ָגה ָידֹו – הצליח להשיג
ֵּבין ָּפ ָדהּו ְׁש ָאר ָא ָדם – ָי ָצא ְל ֵחרּות.
כסף ,כגון שנפלה לו ירושהַ .הִּנ ְמָּכר
ַלּגֹו ִיים – שמכרוהו גויים או שעבר זְ 2ו ֵיׁש לֹו ִל ְלוֹות ְו ִל ְגאֹל ַע ְצמֹו ִמ ַּיד ַהּגֹויְ ,וגֹו ֵאל ַל ֲח ָצ ִאין.
ומכר את עצמו לגויים ,אבל אינו ֲא ָבל ַהִּנ ְמָּכר ְל ִיְׂשָר ֵאל – ֵאין ַהְּקרֹו ִבים ּפֹו ִדין אֹותֹוְ ,ו ֵאינֹו
נמכר לגויים על ידי בית דין (ראה לֹוֶוה ְוגֹו ֵאלְ ,ו ֵאינֹו ּגֹו ֵאל ַל ֲח ָצ ִאיןֶ .אָּלא ֵּכי ַצד ִּדינֹו? ִאם
לעיל א,ג)ְ .ו ַה ָּקרֹוב ַה ָּקרֹוב קֹו ֵדם – ִהׂ ִּשי ָגה ָידֹו ִל ֵּתן ְּכ ִפי ַהׁ ָּש ִנים ַהּנֹו ָתרֹות – נֹו ֵתן ְויֹו ֵצא; ְו ִאם
כל הקרוב לעבד מבחינה משפחתית,
מצּוֶוה יותר לפדות אותוִ .יָּט ַמע – ָלאו – ֹלא ֵי ֵצא.
יתבולל וייבלע בין הגויים .ומחשש
זה ,צריכים קרוביו לפדות אותו או שילווה ויגאל את עצמו או שיגאל את עצמו בתשלומים.
זּ 2גֹו ֵאל ַל ֲח ָצ ִאין – בתשלומים ,יכול לשלם בכל פעם רק חלק מדמי פידיונו ,וכשמשלים את התשלום ,יוצא לחירות.
ֵאין ַהְּקרֹו ִבים ּפֹו ִדין אֹותֹו – אינם חייבים לפדות אותו (כס"מ).
